מה לימד אותנו בועז יונה על פשיעה כלכלית?
אם היה אי פעם צורך בדוגמה איך החוק נבדל מצדק, ואיך פשיעה כלכלית אכזרית במיוחד, הפוגעת בבטן הרכה של מעמד הביניים, משתלמת לפושע - "חפציבה" זו הדוגמה
לאחר שגנב, רימה, זייף והרס את חייהן של 4,500 משפחות שנתנו לחברת הנדל"ן "חפציבה" בראשותו את חסכונות חייהן כדי לקנות דירה; לאחר שברח מהארץ כפושע מקצועי, סירב לחזור גם כשנמצא ולבסוף הוסגר והוחזר לארץ בעל כורחו, תוך שהוא נמנע מלקחת אחריות או להביע חרטה ותחת זאת מציג עצמו כקורבן - בועז יונה השתחרר מהכלא.
- בועז יונה חופשי: "מבקש סליחה מכל מי שנפגע"
לאחר מאסר מקוצר ביותר משליש, פיצוי כספי אפסי, שהוא רק טיפה בים הכספים שגנב - פיצוי מופחת שהעליון אישר לו בזמנו רק מחשש שאחרת, גם את המעט הזה לא ישלם לקורבנות (ולא דווח מאז אם אכן שילם או לא), התנצלות רפה, ריקה ומאוחרת מדי במעמד שחרורו ביום חמישי שבוע שעבר – למדנו שהפשע משתלם. והכל חוקי, כמובן.
אם היה אי פעם צורך בדוגמה איך החוק נבדל מצדק, ואיך פשיעה כלכלית אכזרית במיוחד, הפוגעת בבטן הרכה של מעמד הביניים, משתלמת לפושע – הרי זוהי הדוגמה. ככה נשיג הרתעה? ה"חפציבה" הבאה כבר נרקמת.
בזמן שתשומת הלב הציבורית מופנית להצעת חוק ה"תספורת" המתמודדת עם היבט המינוף ההזוי המאפשר קפיטליזם חזירי, השב"ס עשה לנו מחטף ונתן פרס לקפיטליזם פלילי.
איפה אתם?
ובעוד שהחלטה שיפוטית היא ששלחה את הפושע הכלכלי לבית-הכלא, איך ייתכן שהחלטה מינהלית מוציאה אותו משם? איפה קבוצת הפייסבוק? איפה העצומה שתקרא לשינוי הנהלים? כל החלטה על שחרור מוקדם של פושע צווארון לבן, צריכה להיעשות על-ידי הרשות השופטת, ותוך מתן במה ומשקל ממשי לציבור לומר את דברו, ובראש ובראשונה – לקורבנות.
פרשת "חפציבה" לא הייתה להטוטנות לא-אתית בשוק ההון, מינוף הזוי או "שקשוקה" חזירית-אך-חוקית עם כספי ציבור – שאלה הן העוולות עליהן אנחנו מוחים כל הזמן. מדובר בפלילים! אם יש מחאה חברתית מוצדקת במיוחד, היא צריכה להיות מופנית נגד שחרורו של בועז יונה, עוד הרבה לפני כל קוטג' או פסק זמן.
אבל, כרגיל, אנחנו טובים (וגם זה רק מטבע לשון לצורך הדיון) בלמחות על הדברים הקטנים. אולי הבינוניים. אך מבליגים על הגדולים. ובעוד שאמנם הראשונים והשניים הם אלה שמעיקים בשוטף והופכים את היומיום למאבק כלכלי מפרך, הרי שרק האחרונים הם אלה שיכולים לעשות שינוי אמיתי ובר-קיימא ב"שיטה". האם תצאו לרחובות? האם תצביעו אחרת בבחירות?
לפי מה שנהוג אצלנו, בועז יונה עוד יחזור ל"עסקים" כאילו כלום. עוד אנו מדברים - והבנקים כבר מלווים. הוא מנפיק אג"ח – והנה המוסדיים קונים. רק לחץ ציבורי, יביא לשינוי, בין אם רגולטורי ממש ובין אם התנהגותי בלבד.
דירוג השחיתות
המרכיב הראשון ב"פרופיל השחיתות" הוא פגם מהותי כפול במצפון. האחד הוא במצפון האישי, כך שלאדם יש היכולת הרגשית לבצע את הפשעים הכלכליים בהם הורשע. בין אם ללא כל מעצור, ובין אם ללא מעצור מספיק. הפגם השני הוא במצפון החברתי, כך שלאדם יש היכולת לראות עצמו כ"נורמטיבי" (שם התואר החביב על עורכי הדין בתיאור מרשיהם המושחתים במיוחד), למרות שבעליל חצה זה מכבר את נורמות המוסר הבסיסיות ביותר של כלל החברה.
המרכיב השני ב"פרופיל השחיתות" הוא הסטת מיקוד ההתייחסות מנורמות המוסר של החברה הכוללת, לאלה של תת-קבוצה מושחתת בתוכה. כך, האדם משווה את התנהגותו, לא לאזרח הקטן ישראל ישראלי שומר החוק (לפחות בענייני גניבה, אונס וביריונות מכל סוג אחר) אלא הוא משווה עצמו לקולגות, תחת השכנוע העצמי לפיו "כולם עושים את זה".
ואכן, מעבירות על חוק מימון מפלגות ועד לסתם מינויים פוליטיים, הטיית מכרזים וקבלת שלמונים, "כולם עושים את זה" הוא הטיעון הנפוץ והראשוני ביותר. ולא שזה לא נכון. פעמים רבות, באמת "כולם עושים את זה". אבל כמאמר כל אם פולניה: ואם כולם יקפצו מהגג – גם אתה תקפוץ?
המרכיב השלישי ב"פרופיל השחיתות" הוא תחושת זכאות (entitlement) עמוקה של "מגיע לי". לא במובן הפשוט של ילד מפונק דווקא, אלא במובן המורכב יותר. אלה אנשים שאכן יש להם גם זכויות והישגים, אך הם חושבים שבכך קנו לעצמו "פטור" גורף מהקפדה על מינהל תקין או סתם מוסר בסיסי.
כך התבטא בועז יונה במטוס, בדרכו לארץ, לאחר שברח, נתפס והוסגר – זוכרים? – (ציטוט חופשי): מגיע לי כי במשך שנים בניתי את המדינה. מגיע לי כי בזמן המיתון סיפקתי עבודה למאות עובדים. מגיע לי כי אני בסה"כ איש טוב.
ואכן, המרכיב הרביעי ב"פרופיל השחיתות" הוא שכנוע עצמי מסיבי של האדם בהיותו הקורבן. לא המקרבן. זהו ספין פסיכולוגי שערורייתי במיוחד, המוריד את הרמה המוסרית עוד נמוך יותר, אם זה עדיין אפשרי, ומלובה ע"י יועצי תקשורת ועורכי הדין הצריכים להצדיק את משכורתם.
ואכן, בדרך-כלל יטען המואשם בשחיתות ו/או בפלילים שהוא קורבן של יריבים עסקיים או פוליטיים או של התקשורת, או של שלושתם. בדיוק כמו שבעולם התחתון יטען הנאשם שהוא קורבן של רדיפות המשטרה. בצורתו הקיצונית, ספין ההתקרבנות הוא ממש הזוי בעיני כל הסובבים, פרט לאדם עצמו. ע"ע "פנינה" נוספת של בועז יונה כשהתפוצצה הפרשה, על-כך שמתייחסים אליו "יותר גרוע מאשר אל אייכמן".
המרכיב החמישי והמשלים את "פרופיל השחיתות" הוא העדר מוחלט של לקיחת אחריות אישית, בצירוף הטלת מלוא האחריות, או לפחות חלקה המכריע, על אחרים, עד כדי קונספירציה כנגד הפושע עצמו. זהו גם המרכיב דרכו ניתן להבחין בין הכאה על חטא שהיא מדומה, לבין אמיתית. במדומה, האדם רק אומר "אני לוקח אחריות מלאה על מעשי" אך בה בשעה ממשיך בהדיפת ההאשמות, כפי שעשה בועז יונה בזמנו. באמיתית, האדם גם פועל באופן אחראי: מתפטר, מחזיר את הכסף, מסגיר עצמו – ההיפך הגמור מכפי שנהג בועז יונה המשוחרר הטרי.
יש רק בעיה אחת: המשקיעים הבנקאיים והמוסדיים, שהם הראשונים שצריכים לעשות שימוש בפרופיל השחיתות שהצענו, עלולים להתקשות בכך - הם עלולים לזהות בו את עצמם.
הכותבת היא מנכ"לBossProblem הפורטל להצלחה בעבודה ויועצת ארגונית בכירה לניהול ופוליטיקה ארגונית
לפנייה לכתב/ת 
