תביעות גדולות - זיהומים גדולים - פיצוי קטן
תביעות ייצוגיות נגד מפעלים גדולים בשל זיהום מסתיימות בדרך כלל בפשרה מגוחכת. למרות המודעות הגוברת והחקיקה הרבה, חולשתה של האכיפה הסביבתית זועקת לשמיים. דעה
בתום שנים ארוכות ומתישות של דיונים משפטיים והליכי גישור, נחתמו בימים האחרונים מספר תביעות סביבתיות ייצוגיות בהן תבעו אזרחים מהשורה את מפעלי התעשייה הגדולים במדינה. אולם לצד השמחה על סיום ההליכים המשפטיים, סיכום פסקי הדין מעלה תמונה מדאיגה.
לכתבות נוספות בערוץ כלכלה ירוקה :
תובענה ייצוגית היא הליך אזרחי המאפשר לקבוצת תובעים להתאגד מול גופים גדולים, במטרה לאזן בין כוחו של ה"אזרח הקטן" לכוחם של חברות ותאגידים. מדובר בהליך משלים לתביעה פלילית או להליך מנהלי של עיצום כספי, שעומדים לרשות רשויות המדינה במקרה שמפעלי תעשייה חורגים מתנאי רישיון העסק שלהם.
מצד אחד, התביעות הסביבתיות השונות התקבלו על ידי בית המשפט וטענותיהם של התובעים נמצאו מוצדקות. מנגד, כל התביעות נגמרו בפשרה, שנסגרה מחוץ לכותלי בית המשפט, ובסופו של יום לא היטיבה עם התובעים באופן ישיר ולא עם האינטרס הציבורי.
גם ההתנגדות של היועץ המשפטי לממשלה לפשרות שהושגו בתובענות הייצוגיות השונות, בטענה שלא שיקפו נאמנה את טובת הציבור הרחב, ולמרות שלא הצליח למנוע את מרביתן - מצביעה על חולשתן.
מקול תרועה לקול ענות חלושה
כך למשל, התביעה הייצוגית שהוגשה מול בז"ן בשנת 2003 בגין פליטת עשן שחור מארובות בתי הזיקוק, הסתיימה בתשלום של 500 אלף שקל לטובת מימון פרויקט חינוכי בקרית טבעון, 30 אלף שקל לתובעים ו-120 אלף שקל לעורך הדין.
גם התביעה הייצוגית מול חוד פלדה, שהוגשה בשנת 2006 בשל חריגות בפליטות דיוקסינים מארובות המפעל - כימיקלים הידועים כפוגעים במערכת העצבים ובעלי פוטנציאל מסרטן - החלה בקול תרועה של כמיליארד שקלים, אך הסתיימה בקול ענות חלושה: הפקדה של 330 אלף שקל בקרן למחקרים סביבתיים, לצד השקעה של 15 מליון שקל בהפחתת הפליטות, בפיקוח ובניטור.
תביעה ייצוגית של תושבי עתלית מול כרמל כימיקלים בגין מפגעי ריח שמקורם בפיזור חומר מסרטן מסוג פורמלדהיד, הסתיימה בתשלום של 450 אלף שקל לטובת שיקום פארק הכרמל בסמול לעתלית, 15 אלף שקל לכל אחד משני התובעים, 110 שקל שכר עורך הדין וכן השקעה של כ-230 אלף שקל לטיפול במניעת המפגעים.
ולבסוף - תביעה ייצוגית שהגישו תושבים בדואים מואדי אל נעים נגד מפעל תרכובות ברום של קבוצת כיל ברמת-חובב לפני 4 שנים - עומדת כעת לקראת חתימה בבית המשפט. אך מתביעה של מליון שקל, נותרו כרגע 100 אלף שקל לתובעים, 700 אלף שקל לעורך הדין והבטחה גורפת למפעל, של חסינות מפני תביעות נוספות.
הסכמי פשרה מגוחכים
אז האם התביעה הייצוגית היא כלי שימושי ויעיל לאכיפה סביבתית ? והאם העובדה שבית המשפט אישר מספר תביעות שכאלו לאחרונה - מעידה על שינוי כיוון בפסיקה הסביבתית בישראל?
התשובות אינן חד משמעיות, שכן מצד אחד, הכלי של תביעה ייצוגית מאפשר אכיפה סביבתית-אזרחית ומחייב את המפעלים הגדולים למנגנון של אחריות אישית וישירה מול הנפגעים, כלומר הציבור. כוחה גם מתעצם לאור הנזק התדמיתי של החברות והפעילות הנלוות של הרשויות באמצעות פיקוח הדוק יותר ודרישה להשקעה משמעותית בתיקון העיוותים כתוצאה מהתביעה.
אולם אכיפה אזרחית שכזו, לא מחפה על אוזלת ידן של הרשויות מול המפעלים ועל החוסר הגדול בידע בנושאי סביבה של עורכי דין ושופטים בישראל. העדר ידע זה, מוביל להסכמי פשרה מגוחכים, שלכל היותר מסתכמים במעין תרומה לקהילה של החברה הנתבעת.
המנגנון של תובענה סביבתית ייצוגית בישראל מדגיש עדין את העליונות של המפעלים, הן מבחינת הידע והן מבחינה ההשקעה הכספית בייצוג משפטי הולם, עובדה שלא מאפשרת גם לבית המשפט לתת סעד אמיתי לתושבים. דווקא לנוכח המודעות הסביבתית הגוברת של אזרחי ישראל והחקיקה הסביבתית שהולכת ומתקדמת - חולשת האכיפה הסביבתית והעדר היכולת להגיע לידי מיצוי הדין בבתי המשפט צועקים לשמיים.
לפנייה לכתב/ת 
