נעים להכיר, אני החרדי מגן החיות

24 שנה גרתי וגדלתי בכפר חב"ד. הספארי של רמת גן נמצא במרחק נסיעה לא-גדול. אהבתי לטייל שם. אבל היום אני יודע שסתם הרחקתי עד רמת גן, הרי אני בעצמי גדלתי בתוך שמורת טבע אקזוטית - כך לפחות לשיטתו של אמנון לוי.

• מה, עוד לא עשיתם לייק לפייסבוק של ynet יהדות?!
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• חוק טל: אפשר לגייס את החרדים בכוח?
• איזה דגל "נשכח" בעיתון הילדים החרדי?
• המורה, "צנועה" זה לא אומר כונפה   
  

בפרק הראשון של סדרת הדוקו החדשה "חרדים", שעלתה בערוץ 10 היה את הכל: מין, טקסים מסתוריים, מוזיקה ייחודית, צילומים נדירים מלווים בקריינות החושפים את הבנייה וצורת המגורים של בני השבט. רק קולו של מוטי קירשנבאום על רקע נופי הסוואנה, היה חסר.

לא בדיוק חרדים

הרקורד המרשים של אמנון לוי בסיקור החרדים, לא עמד לו בפרק הראשון של הסדרה. אפשר למנות הטעויות הרבות שכל כתב מתחיל לענייני חרדים, ובטח מערכת שמתיימרת להבין בחרדים, לא אמורים ליפול בהן. כמו למשל המשפחה מכפר חב"ד, שרוב הפרק נסוב סביבה. מדובר במשפחה נפלאה, שאני גאה להיות ידיד שלהם. אבל בתור משפחה חב"דית, היא כלל לא יכולה לייצג את המשפחה החרדית בישראל. אפילו בתוך חב"ד השימוש בפטנט "אגרות קודש" לא מקובל על כולם.

דמות נוספת לא מייצגת היא מדריך החתנים המטופח והמעונב, שהקשר בינו לבין אלה שלא יודעים כלום הוא די קלוש (ושבסדרה הוא מוצג כ"מדריך מין" - תואר ותפקיד שהומצאו רק בשביל התכנית). ולאלו אפשר להוסיף גם טעויות בתמלול, שמעידות על חוסר הבנה של הסיטואציה ("חיוּת" שהפכה ל"חירות", ו"ייחוד" שהפך ל"איחוד").

אבל בעיות אלה, ועוד רבות אחרות, הן לא מהותיות. הן נובעות מעריכה לא נכונה ומבורות. הבעיה האמיתית היא בקונספט של הסדרה, או לכל הפחות, של הפרק הראשון.

השבט האבוד מכפר חב"ד

בעיצומה של הסערה בין חרדים לחילונים, בתחילת החורף האחרון, פירסם אמנון לוי טור תחת הכותרת "לא משתתף באורגיית השנאה לחרדים". הוא הביע הבנה לצרכים של "האחר" ולתרבות הייחודית של החרדים - וזהו גם הקו המנחה של הסדרה הנוכחית, אלא שהתוצאה היא שיר הלל מכליל ורדוד, ומלא התפעלות מאורח החיים של החרדים.

הפרק מתחיל בצילומים רגילים של התפרעויות חרדים, ואחריהם הקריינות של אמנון לוי: "ככה אנחנו רגילים להסתכל על חרדים: גוש שחור, מאיים. עדר. חברה מסוגרת שבינינו לבינם אין דבר משותף". אז נכון, אחרי הפרק הראשון החרדים בהחלט לא נראים מאיימים. למעשה הם נראים כמו חיות מחמד. כמו עדר, כת או חברה מסוגרת שבינם לבין החברה הישראלית אין דבר משותף.

במהלך הצפייה המבוכה שלי התחלפה בסקרנות. גם אני רציתי להציץ לחייהם של אותם יצורים מופלאים. החרדים הצטיירו כשבט אקזוטי עם

מנהגים מוזרים ותמוהים.

באחד מרגעי השיא, לוי אומר: "פעמים רבות שחרדים מתקבצים יחד, הם שרים". מול עיני עלתה תמונה של בני שבט נידח באפריקה רוקדים בחצאיות קש, כשפלג גופם העליון עירום. אבל את עצמי, את משפחתי או מכרי, לא זיהיתי בתמונה שנוצרה.

אם אמנון לוי רוצה שהחרדים ישתלבו בחברה הישראלית, הוא לא צריך להציג אותנו כשבט מוזר בעל תרבות על סף הכחדה. אנחנו בני אדם רגילים, שלא מזמזמים באקסטזה כל פעם שאנחנו מתיישבים לאכול ארוחת ערב.

אז תודה לך, אמנון לוי, על התמיכה בחרדים, אבל אנחנו נסתדר גם מחוץ לשמורת הטבע שהועדת לנו.