חולמים בקטן: סוף עידן המזרחית בקיסריה?

לפני כשלושה שבועות, בהופעת הפתיחה של אייל גולן בקיסריה, דבר אחד תפס את תשומת ליבי במיוחד: גיל הצופים. בעוד שבהופעות קודמות של גולן באמפי, הגיל הממוצע בהקהל היה באזור השלושים עם מאות מבלים שחצו יובל שנים, הרי שהשנה, הגיל הממוצע צנח ועמד לפי הערכתי על שמונה עשרה. מהופעה שהיתה בילוי משפחתי, או רומנטי חוצה גילאים וקהלים, היא הפכה לנישתית עבור בני נוער ובוגרים באזור שנות העשרים לחייהם.

עוד על מוזיקה מזרחית ב-ynet:

• דודו אהרון מוכיח שאין חוקים
• חיים משה, כמה טוב שבאת
• מוזיקה מזרחית במגזר החרדי
  

הסיבה פשוטה: הבילוי הפך יקר מידי והחוויה כבר מוצתה: עלות יציאה למופע בקיסריה אם נחשיב זוג כרטיסים במקומות טובים, דלק, מזנון במתחם ובייביסיטר לילדים מגיעה למאות שקלים. הוצאה כבדה עבור רבים. בקיץ 2012, על רקע המחאה החברתית, מעטים יכולים לעמוד בעלות הזו.

לפני כחמש שנים, בהופעה הראשונה של גולן בהיכל התרבות זה היה מרגש ומכונן לראות אותו מגיע לבמות שנחשבו עד אז לאליטיסטיות כמו היכל התרבות וקיסריה, הקיץ, למרות שמדובר היה בהופעה חדשה ומצוינת אגב, הריגוש התחלף בערב שהוא בילוי נטו ועל זה, כבר רבים לא יכולים להרשות לעצמם. חלונות הדלפקים בקופות אצל גולן היו מסווגים לפי וועדים והוא קיים מבצע ענק ומיוחצן עם רשת מזון ענקית בתנאי "קנה מוצרים קבל כרטיסים".

כמו גולן, גם קובי פרץ הצליח למלא את המופע בזכות מכירה מיוחדת ומוזלת ללקוחות רשת מזון מתחרה. דודו אהרון התהדר בהופעת "סולד אאוט". האמת היא שהיא אכן נמכרה כולה מראש, אבל לאחד מוועדי העובדים בארץ. האמת פשוטה ובלתי נמנעת: היום אין כמעט אמן מזרחי שמצליח להרים הפקה בסדר גודל של קיסריה רק בזכות מכירת כרטיסים בקופות או במחיר שלא נקנה דרך וועד או מכולת וכתוצאה מכך - כמות ההופעות במקום.

דודו אהרון וג'ולייטה. לא בטוח שיהיו בקיסריה בשנה הבאה (צילום: ערן בן עמי )

אייל מלכה, מנהלו של דודו אהרון ולאחרונה גם של ג'ולייטה מודה שהקיץ הנוכחי בקיסריה שונה מקודמיו: "זה לא השיא. הקיץ יש ריבוי של הופעות בזמן קצר והמצב במשק לא מזהיר ואלה גורמים שמשפיעים על כל האמנים שמופיעים בקיסריה. אני שומע מכולם כולל ממנהלים, אמנים ובעלי משרדי כרטיסים".

שמעתי שבהופעה האחרונה של דודו בקיסריה היו כמה כסאות ריקים.

"יש לי תמונות שמעידות אחרת ואפילו הכנסתי 300 איש מעל למותר, אבל תראה, אנחנו לא מדינה גדולה והקהל אותו קהל אז כמה פעמים אפשר לראות את דודו אהרון בקיסריה? הרבה גם לא יכולים להרשות לעצמם לבוא לכל הופעה. אסור לשכוח גם שדודו מופיע בהמון וועדי עובדים, הופעות פתוחות, עיריות וזה גם גורם שמשפיע".

כשהחתמתם את ג'ולייטה היא אמרה שהחלום שלה הוא ששנה הבאה היא תופיע בקיסריה. זה נראה לך ריאלי?

"גם לגבי דודו וגם לגבי ג'ולייטה אני לא יכול להתחייב בשלב זה שבשנה הבאה נעשה את קיסריה. אנחנו נרגיש את השטח ונחליט. אני יכול לומר לך שהשנה כבר לא צילמתי את ההופעה בקיסריה".

שרית חדד. אנשים נהנים יותר במקומות קטנים

חיזוק לטענות אומר נ', אחד המנהלים הבכירים בתעשייה שמבקש להישאר בעילום שם: "קיסריה מתה וזה בגלל שהאמנים והמנהלים שלהם הרסו אותה. הם לא משנים את הרפרטואר בקצב כזה שמצדיק פתיחה של קיסריה וכשהם עושים זאת, הם ממאיסים את עצמם על הקהל. בניגוד לשלמה ארצי, תפיסת עולם של הז'אנר היא נובורישית שאומרת תחיה ותעשה כמה שיותר כסף היום ואל תחשוב על המחר ובמקום שיחשבו קדימה על איך תראה הקריירה שלהם בעוד עשר שנים, הם עסוקים בלשפוך את כל התותחים הכי כבדים שלהם כעת ויורים לעצמם ברגל. זה בדיוק כמו שהוציאו סינגלים כל חודש ועכשיו הפסיקו כי הבינו שזה נמאס על הקהל".

שרית חדד היא דוגמא בולטת למעבר מהופעות בקיסריה לבמות אחרות, קטנות יותר ובראשם "האנגר 11" בתל-אביב. אבי גואטה, מנהלה הוותיק מסביר כי הנוחות שהאנגר מציע על פי קיסריה הוא השיקול הראשוני: "אנשים יותר נהנים שם מאשר בקיסריה. הם יושבים סביב לשולחנות, יותר קרובים לאמן ומרגישים שהם נמצאים במועדון ביוון עם האווירה המחשמלת שהמקום מציע. אנחנו כבר לא מתעקשים להגיע לקיסריה כי היא נהייתה רוויה ואני מאמין שבסופו של דבר זה יחזור למימדים הנכונים שלה כשרק מי שמספיק חזק יוכל להמשיך להופיע שם".

אפשר בכלל לכסות את העלות של הפקה בקיסריה?

"העלות שם מאוד יקרה ואם לא מתעקשים על הופעה סטנדרטית אלא על משהו יותר מושקע אז צריך לעשות כמה הופעות כדי לכסות את העלות - ובשביל זה צריך שיגיע מספיק קהל".

אז אייל גולן כבר לא אומר "ערב טוב קיסריה" כמו מספר הפעמים ששלמה ארצי אומר מדי קיץ. זה נכון גם לגבי זמרים שהמקום היה עבורם בית הופעות קבוע מדי קיץ כמו עופר לוי, ליאור נרקיס ומשה פרץ. חלקם מופיעים שם השנה פעם אחת בלבד, הרוב בכלל לא מגיעים לקיסריה הקיץ ואם כן אז להופעה

בודדת בעיקר כדי לומר ולהזכיר לעצמם שהם רלוונטיים. האלטרנטיבה בדמות מופעים אינטימיים באולמות קטנים ממוזגים במרכז הארץ כמו "רדינג 3" או "האנגר 11" כבר מהווה תחליף מנצח ולראיה ההופעות המוצלחות שביצעו שם לאחרונה ישי לוי וחיים משה.

השאלה היא אילו מסקנות יסיקו האמנים לקראת קיץ 2013? האם שוב הכבוד ישחק תפקיד או שאמן מהשורה הראשונה יהיה אמיץ מספיק כדי להודות שהחוויה מוצתה וכעת זה הזמן לחזור לשורשים, לאולמות קטנים ומכובדים, מי יודע, אולי אפילו אלה בשכונות בהם הם גדלו.