צ'ילי פפרס בהופעה בפראג: ככה אתם רוצים אותם
הם כבר לא צעירים ועוברים מסע הופעות מפרך, אבל ממה שנראה על הבמה בפראג - רד הוט צ'ילי פפרס מספקים לקהל את הקצב, האנרגיות והנוסטלגיה שאנחנו רוצים מהם. רגע לפני שהם מגיעים לישראל, אמיר בוגן מביא רשמים וגם את רשימת השירים
אוהבי המוזיקה בישראל כבר מכירים את התרגולת: רוד סטיוארט, אלטון ג'ון, פול סיימון, מוריסי, אקסל רוז ושאריות גאנז אנד רוזס שלו הם דוגמאות ליוצרים ותיקים שניאותו להגיע ארצה באיחור ניכר - הרבה אחרי הטופ - כדי להזכיר לקהל נשכחות מימים טובים בהם היו בשיאם כמוזיקאים צעירים ורעננים. והמעריצים, הם נדרשים להאיר פניהם לזקנים הדועכים שעל הבמה, ולאלו בקהל שהגיעו לראותם - ולצפות בהופעה בישיבה. אל הרשימה המכובדת והקצת עצובה של הרוקרים המזדקנים, יצטרפו בשבוע הבא הרד הוט צ'ילי פפרס - אלא שהמקרה שלהם שונה.
- אנתוני קידיס מסרב למות
אנתוני קידיס, מייקל "פלי" בלזרי, צ'אד סמית' וג'וש קלינגהופר - הלא הם הגרסה המעודכנת של הצ'ילי פפרס, שבמפתיע די דומה לוורסיה המקורית מ-1983 - יגיעו לישראל עם מזוודה עמוסה מכל טוב: מקבץ מרשים של להיטים מקפיצים, עשרה אלבומים מצליחים, מיליוני מעריצים ברחבי העולם ומאות הופעות מסביב לגלובוס - פרי של עבודה בלתי פוסקת של הלהקה האמריקנית לאורך שלושים השנים האחרונות. להופעה בפארק הירקון הם יגיעו עם תואר נוסף כחברים טריים בהיכל התהילה של הרוק.
למרות שמנוי בהיכל התהילה הוא סימן ראשון לפרישה שבדרך, ההופעה של הצ'ילי פפרס באיצטדיון סינוט טיפ בפראג שנערכה ביום שני האחרון, היתה תצוגת תכלית מרשימה של מרכולת הרוק-פאנק-ראפ של הלהקה שתאריך התפוגה שלה נראה רחוק מאוד גם היום. ממש כמו הלהיטים שלה - שירים קצביים ואנרגטיים עם חיי מדף ארוכים ארוכים.
מול עשרות אלפי צ'כים נלהבים, מבוגרים וצעירים, סיפקו ארבעת האמריקנים (אליהם הצטרף מאורו רפוסקו, נגן פרקושן מברזיל) מפגן מוזיקלי כיפי ומקפיץ. לאורך שעתיים נשזרו הלהיטים בליין-אפ מפתיע לטובה, שכלל בעיקר את השירים האהובים של הלהקה מעשרים השנים האחרונות. השירים מהאלבום האחרון "I'm With You" - אותו מבקשים חברי הלהקה לקדם באמצעות מסע ההופעות העולמי שלהם - מקבלים חלק לא גדול במיוחד. הרבה פחות ממה שהייתם מצפים.
בסך הכל, ביצעו חברי הלהקה חמישה שירים בלבד מהאלבום האחרון - הראשון שבהם "Monarchy Of Roses" פתח את המופע, ואחריו הגיעו "Around The World" (רמז למסע המפרך שלהם שצפוי לעבור עוד בביירות בדרך לתל אביב), "Other Side", "Dani California", "Right On Time" ,"By The Way" ועוד. הלהיטים האהובים שחררו את חרצובות לשונם של המעריצים הקולניים וגם את נצרת הנוסטלגיה הבוערת שלהם. כבר בשלב הראשון של המופע, הם קיבלו מה שהם צריכים מכיוון הבמה, ותגמלו את הלהקה בשירה, ריקודים, והתלהבות גדולה.
ההתלהבות של הקהל היא הדלק שמזין את המופע של הרד הוט צ'ילי פפרס. זה קורה באופן בלתי אמצעי. הדלק הגרעיני הזה שמועשר בתוספי נוסטלגיה מהניינטיז מייתר את הצורך בדיבורים - בפעמים המעטות שזה קרה במהלך המופע, היה זה פלי שפנה אל הקהל: "יש לכם פאקינג עיר מדהימה, יפהפיה. ואיזה אוכל מעולה - הגולש, והדאמפלינג...". סביר להניח שהוא יגיד משהו דומה על תל אביב, החומוס והפלאפל, וכמובן ישקר.
עם או בלי התקשורת המילולית, פלי הבסיסט הוא הדומיננטי בחבורה. הוא תיאטרלי ובולט מעל כולם - ולא רק בגלל המוהוק הסגול שבפדחתו. נראה שהוא הילד המופרע האמיתי היחיד שנותר מחבורת הטינאייג'רים המזדקנים והפרועים הזאת. אפילו מעל קידיס, שעלה לבמה לבוש חולצה (לא דבר של מה בכך), כובע מצחיה, ומכנסיים שחסרים את רגל ימין החושפים גרב בילבי מפוספסת. חליפות לא תמצאו שם, גם לא חולצות סטן מכופתרות.
ואכן, קידיס הוא לא מוריסי, ולא אקסל רוז, אולם גם הוא לא נעשה צעיר יותר. שפם היפסטרי החליף את רעמת השיער הארוכה שצימח בעבר, וקמטים בפניו מעידים על הפרצופים המוגזמים שנהג פעם לעשות למצלמה. גם אחרי שפשט את החולצה בעיצומו של המופע, ונותר חשוף עם הגוף שהיה מקור גאוותו לאורך השנים, ניכרו סימני הגיל עליו. השרירים עדיין שם, קצת יותר רפויים. וגם הקעקועים המפוארים מדלדלים בעקבותיהם.
סימני הגיל הם הסימפטום לבעיה העיקרית שחברי הלהקה נדרשים לפתור - אתגר אמיתי. איך לעזאזל רוקרים ותיקים עם רפרטואר מרשים וסגנון אנרגטי במיוחד אמורים להמשיך באותו הקצב? זוהי משימה לא פשוטה בכלל להישאר מסונכרנים עם המוזיקה המוטרפת שהם עצמם יצרו, ורקדו לצליליה לפני עשרים שנה, כשהיו בקושי בני 30.
בניגוד לרבים אחרים שמקבלים את גילם המתקדם וההאטה שחוברת אליו בהכנעה, הרד הוט צ'ילי פפרס מתעקשים להמשיך באותו הקצב, כמו פיטר פן. פתרון אחד לבעיה הוא כנראה מנה גדושות של סמים ממריצים - לא משהו שהחברים לא מכירים היטב. הגיחות של קידיס אל אחורי הבמה מדי פעם במהלך המופע, היא עניין מחשיד בפני עצמו. לעיתים, בין שיר אחד למשנהו, הוא נעלם לרגע לשאוף. קצת אוויר.
זה בסדר, סולן הלהקה ונער הפוסטר שלה יכול להרשות לעצמו, כיוון שהדבר המרשים ביותר בהופעה של הרד הוט צ'ילי פפרס הוא עבודת הצוות שלהם. קידיס, פלי וסמית' מכירים אחד את השני כל כך טוב ומשתפים פעולה לאורך כל כך הרבה שנים, שעכשיו - כשהם נושקים לעשור השישי בחייהם - זה מסייע להם להתגבר גם על מכשלות הגוף והכושר שהתדרדר ולהשאיר את המופע חי ובועט.
וזוהי חלוקת התפקידים: קידיס אחראי על השירה ומתבקש כנראה להתרכז בקולו בעיקר, מכיוון שהוא די סטטי, ולא מרבה לנוע על הבמה כפי שהיינו מצפים ממנו. זה בסדר, בשביל זה פלי פה. הילד הנצחי קופץ, רוקד, ולפעמים אפילו הולך על הידיים - אה, כן, וגם מנגן בס ומתקשר עם הקהל כאמור.
המתופף סמית' בן ה-50 הוא הצגה לא פחות מלהיבה: הוא קוצב הלב של המופע - וככזה הוא לא מתעייף לרגע. ג'אם בעל גוון הומו-אירוטי שהוא מבצע יחד עם איש הפרקושן מברזיל היה אחד הרגעים המשעשעים במופע. דווקא קלינגהופר - ינוקא בן 33 על הגיטרה - נשאר פסיבי כשהוא ישוב על כסא מתחילת המופע ועד סופו. כנראה שהתפקיד שלו הוא לשמש גיבוי על כל צרה שלא תבוא, וכאלה היו רבות בהיסטוריה של הלהקה, במיוחד בפוזיציה עליה הוא אמון.
וכך, תוך תיאום מושלם, הבנה כמעט עיוורת וחלוקת תפקידים, הצליחו הצ'ילי פפרס לצלוח את החלק של הראשון של המופע. אחרי שקידיס החזיר לעצמו את הנשימה עם "Under The Bridge" שמשמש כמעיין הפסקה קסומה ברעש המעוצב של הלהקה, אפשר היה להתחיל את הישורת האחרונה של המופע שעוברת דרך קאברים לסטיבי וונדר ורוברט ג'ונסון וכוללת להיטים מהזן של "Californacation", וכמובן "Give It Away Now" המופתי - שיר הסיום של המופע, שגילה לנו את הלהקה והשאיר אותם בתודעה.
ותודעתנו - לפחות עד שהיא משתבשת, אין לה גיל. להקות כמו רד הוט צ'ילי פפרס יכולות לבנות עליה תמיד, ואנחנו יכולים לבנות עליהם שיזינו אותה בקצב, באינטנסיביות ובנוסטלגיה. כל אלה נמצאים במופע של הפלפלים בשפע, והם גירו את הקהל, המריצו אותו והפעילו אותו. במהלך ההדרן, טיפס צעיר מקומי על הבמה בדרכו לקידיס. מדובר בנושא רגיש בצ'כיה, הרי רק לאחרונה נעצר ושוחרר בפראג רנדי בליית', סולן להקת למב אוף גוד, לאחר שהואשם בהריגת מעריץ אותו הדף מעל הבמה במהלך הופעה בעיר.
הפעם המקרה נגמר בשלום וללא נפגעים, כשהמאבטחים יירטו את המעריץ הסורר וסילקו אותו אל מאחורי הקלעים. קידיס עצמו שמר על קור רוח, נשאר לעמוד במקום והמשיך לשיר תוך שהוא מסנן "זה בסדר, זה בסדר". מוזר, לפני עשרים שנה הוא היה בוודאי מסתער על הפולש ומעיף אותו קיבינימט. כנראה שהוא באמת הזדקן.
רשימת השירים שמבצעים הצ'יליס במופע:
1. Monarchy of Roses
2. Around the World
3. Otherside
4. Dani California
5. Can t Stop
6. Wet Sand
7. Look Around
8. She s Only 18
9. The Adventures of Rain Dance Maggie
10. Right on Time
11. Under the Bridge
12. Factory of Faith
13. Higher Ground (Stevie Wonder cover)
14. Californication
15. By the Way
הדרן
16. Chad & Mauro Jam
17. Sir Psycho Sexy
18. They re Red Hot (Robert Johnson cover)
19. Ethiopia
20. Give It Away
