שתיקת המוחים

הקריטריונים שבאו להיטיב עם מעמד הביניים הושמטו ובמקומם הוכנסו קריטריונים שעולים בקנה אחד עם האינטרסים של הציבור החרדי: בהמלצות לדיור ציבורי הושמט הסעיף שעוסק במיצוי כושר השתכרות, ובמקומו הוכנס סעיף שנותן ניקוד גבוה עבור ותק בשנות הנישואין. השר אריאל אטיאס, חוזה מדינת החרדים, או לפחות חוזה הדיור הציבורי לחרדים, ייסד לאחרונה את העיר החרדית חריש עם יותר מ-10,000 יחידות דיור, שאותם תסבסד המדינה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

טוב שלא הכניסו את האריתריאים / שאול רוזנפלד

הסמארטפון כחרב השטן? / משה רט

"צדק חברתי" מבית היוצר של אטיאס וישי(צילום: עמית שאבי)

גם ההטבות בחינוך שניתנות תחת הסיסמה "צדק חברתי" לכאורה לכולם, למעשה יבואו מכיסו של מעמד הביניים. המתמטיקה פשוטה: כשיש לך שניים או שלושה ילדים, ואתה משלם על החינוך חינם של מי שיש לו עשרה ילדים, אתה מסבסד אותו. ובמילותיו של נתניהו: "אין ארוחות חינם", רק שהחשבון בדייט הלא-מוצלח הזה מוגש תמיד למעמד הביניים העובד על-ידי העלאת מסים. ואם זה לא הספיק לכם, אתמול התבשרנו שקצבאות הילדים יגיעו השנה לשיא של כל הזמנים - שבעה מיליארד שקלים. נחשו מי יקבל אותם? יפה. עכשיו גם תנחשו מי ישלם.

רוצים עוד? בואו נסתכל קצת על הסטטיסטיקה. שיעור התעסוקה בקרב הגברים החרדים עומד על 40% בלבד. שיעור התעסוקה בקרב יתר האוכלוסייה היהודית עומד על 82%. אבל הנה הטוויסט בעלילה - שיעור בעלי הבתים החרדים עומד על 74% לעומת 66% בלבד בקרב יתר האוכלוסייה היהודית. כיצד ניתן אם כן ליישב את חוסר ההיגיון הכלכלי לפיו ככל שתעבוד פחות כך יגדלו סיכוייך להגיע לדירה? למדינת ישראל ולאריאל אטיאס הפתרונים.

אלה מחו(צילום: גיל יוחנן )

ואלה זכו (צילום: נועם מושקוביץ)

שבויים בקונספציה  

לא צריך להיות מינה צמח כדי לדעת שרוב המוחים בקיץ שעבר לא נמנו עם האוכלוסייה החרדית. מספיק היה לצאת לרחוב, האג'נדות של השמאל השתלטו על השיח ומכאן גם הדרישה ל"צדק חברתי". ראשי המחאה ינקו את משנתם מהסוציאל דמוקרטים במערב, אבל לא לקחו בחשבון שהאדפטציה של הערכים האלה לישראל רק תרע את מצבם. וכך, בקיץ שאחרי מוצא עצמו מעמד הביניים רואה כיצד הדיור הציבורי שנבנה והקצבאות הנדיבות מועברים, שוב, לאוכלוסייה החרדית ואילו עליו מוטלים המסים.

כל עוד לא יהיה שינוי בשיח, מה שהיה הוא שיהיה. כל עוד השמאל והמוחים יהיו שבויים בקונספציות שבדיות ובכלכלת בומבמלה של "צדק חברתי", מעמד הביניים ישלם את החשבון. דווקא אי-התערבות של המדינה בדיור הציבורי תיאלץ את הציבור החרדי למצוא פתרונות כלכליים למצוקת הדיור שלו כמו כולם, ובמילים אחרות עשויה לעודד אותו לצאת לעבוד.

נשארו יפים ושותקים (צילום: אדי גרלד)

אבל מעמד הביניים והשמאל מעדיפים להישאר יפים ושותקים. במקום להתעמת אידאולוגית עם האוכלוסייה שעושקת אותם, או לכל הפחות עם הפוליטיקאים שלהם, ראינו בקיץ שעבר את ראשי המחאה עולים לרגל לרבנים בחיבוק אולטרה פלורליסטי. השיח השגור בשמאל לא באמת מאפשר לצאת נגד אוכלוסייה שלמה - גם כשהיא לא עובדת, לא משרתת, לא ממש משלמת ארנונה, נהנית מקצבאות ילדים וקצבאות לאברכים ולכוללים וחולשת כמעט בלעדית על ההטבות בדיור הציבורי. כל זה לא הספיק למוחים כדי לדרוש ריסון אצל החרדים. ולמה שיספיק? הרי אחי, הכי מגניב זה להיכנס בטייקונים.

מחאה שחוששת לגעת בשורש הבעיה, שמעדיפה אסטרטגיה על אמת, שמפחדת לחטט בפצע חברתי מדמם ולומר בכנות ובפשטות, שההטבות לחרדים הן חלק מהבעיה, סופה להסתיים בדיור מסובסד ללובשי השחורים וב"צדק חברתי" אליבא דְּרבנים.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il