סודות הנקודות: האות שנמחקה ולא נמחתה

מילים קדושות וגמישות

לכאורה, אנחנו יכולים להניח שטקסטים קדושים מקובעים בתכניהם ובצורתם. טקסט קדוש הוא טקסט שאסור לגרוע ממנו או להוסיף עליו אפילו אות אחת קטנה.

• מחפשים עוד דברים מעניינים על יהדות? כנסו לפייסבוק שלנו
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• יעלה תחנונינו בנוסח אביתר בנאי
• זמני כניסת שבת - ועוד על פרשת ניצבים
• כל מה שרציתם לדעת לקראת ראש השנה - עמוד מיוחד!   
  

לא פעם ולא פעמיים, דנו בטור זה בעובדה הפשוטה והמאתגרת, שחכמי התורה שבעל-פה חתרו תחת מה שניתן לכנותו כ"פשט המקרא". כך למשל, התורה אמרה שאדם שפגע בחברו, ייענש "עין תחת עין" – ואילו חכמי התורה שבעל-פה קבעו: "כסף תחת עין". התורה אמרה: "לא תבשל גדי בחלב אמו", וחכמי התורה שבעל-פה הביאו לעולם, מיוזמתם, את החוקים הרבים של הכשרות. אפשר להסתכן ולומר כי אין כמעט חוק מקראי שחכמי התורה שבעל-פה לא חתרו תחתיו ושינו אותו מן היסוד.

נקודות בפרשה. שימו לב למילים "לנו ולבננו עד", בפסוק האחרון

הגמישות של האותיות

אך חז"ל לא הסתפקו בהגמשה כמעט אין-סופית של תכני התורה שבעל-פה, ולעיתים הם הגמישו את המילים עצמן. חז"ל דורשים מעצמם ומאתנו לספור כל אות ואות בתורה, ולפעמים הם מרגישים כי היו רוצים גמישות גם באותיות. וכך נולד סיפור: "נקוד על האותיות".

נקוד על האותיות

כל מי שקורא בתורה נתקל מדי פעם בתופעת "נקוד על האותיות" – רצף של כמה אותיות שמעליהן מסומנות נקודות. האותיות עם הנקודות הן חידה ספרותית-תרבותית. למה ניקדו את האותיות? האם הניקוד הזה הוא סוג של הוראות קריאה מיוחדות?

קטנות אבל ממזריות

הנקודות הן סוג של סימן מחיקה מתוחכם. הן מאפשרות ה-delete שחז"ל שומרים לעצמם ביחס למקרא, ומשמרות את שתי האפשרויות הקריאה בו זמנית. הן כותבות את המילה, ומסמנות מעליה סמני מחיקה. הן רוצות לומר בבת-אחת מאוד כן ומאוד לא. מאוד דבר ומאוד היפוכו.

ובפרשת השבוע שלנו

בפרשת "ניצבים", בחתימת הפסקה העוסקת בברית בין אלוהים לבני ישראל, נאמר (דברים כ"ט, כ"ח): "הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת". הנקודות מסומנות מעל האותיות: "לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַ". למה בחר מי שבחר, למחוק ולקיים דווקא את האותיות האלו?

למדרש פתרונות

"הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו' נקוד על 'לנו ולבנינו', מלמד שאמרו ישראל לפני הקדוש ברוך-הוא: ריבון העולמים, על מה שבגלוי (אנחנו) מצווים, ואין (אנחנו) מצווים על מה שבסתר. אמר להם הקדוש ברוך-הוא: אף על מה שבגלוי אין אתם יכולים לעמוד" (מדרש משלי, בובר, פרשה כ"ו)

הנקדן צדק

תראו, בפרשה שלנו כתוב (שוב, בפעם המי יודע כמה) שהנשים והגרים הם חלק מלא בברית עם אלוהים. והנה אנחנו מפרים בגלוי את הצו האלוהי – מדירים נשים ופוגעים בגרים הגרים בארצנו. אז צדק מי שלא סמך עלינו וניקד את האותיות.

ובבית המדרש של הטוקבקים

בטיקבוק 27 נפתח דיון ארוך ומעניין (ב', "שירות תיקונים" ועוד), שנמשך אחר כך גם בטקבוק 48 (עם "מורה דרך" ששבר שתיקה ו"קושית") בהצעה של ב' ש"שכב" בלשון המקרא אינו זהה עם "ידע", ולכן אולי ניתן לטעון שגם לפי הסיפור המקראי ראובן ששכב עם פילגש אביו, לא באמת קיים איתה יחסי מין. מה אתם אומרים?