מערות בארץ: עולם תחתון שטרם הכרתם בישראל

הסקרנות בנושא עולם המערות בישראל התחילה כבר בתקופות הזוהר של טיולי תנועות הנוער וטיולי ראשונים בימים שלפני קום המדינה, אך איסוף מידע מסודר ומחקר של מערות הארץ החל בתחילת שנות ה-80, עם הקמת המרכז לחקר מערות (המלח"ם).

מאז הוקם המלח"ם נצבר עד היום מידע על אלפי מערות מסוגים שונים. רבות יותר הן אלו שטרם התגלו. נוכחותן הרבה של המערות בארץ נזכרת כבר בתנ"ך ובספרות חז"ל. אזכור המערות מובא לרוב בהקשרי מצוקה: כך נחצבו מערות ומנהרות בהרים בתקופת מלחמת גדעון השופט במדיינים (שופטים ו', ב'), כך התחבאו דוד ואנשיו במערת עדולם, כשדוד ברח מפני שאול (שמואל א', א'), כך ברחו רבי שמעון בר יוחאי ובנו מפני הרומאים למערה בפקיעין (תלמוד בבלי, מסכת שבת, לג, ב') ועוד.

עוד טיולים מיוחדים בערוץ התיירות:

•  מנהרת הכותל: הכי קרוב לקודש הקודשים היהודי
• נאות סמדר: מקום עם עקרונות חיים אחרים
• שם עצי גולן: עץ הדובדבן העתיק ביותר בארץ
  

האירועים הקשורים במערות מפלט ובמקלטי המצוקים המשמעותיים ביותר קשורים בבריחת היהודים למערות מדבר יהודה ולמערות הגליל בזמן המרידות ברומאים. סיפורים אלו הם שמשכו, בין השאר, את המטיילים הראשונים בארץ ישראל שלא ויתרו גם הם על חוויית הזחילה בחביונה של מערה חשוכה ואף ציינו זאת בסיפוריהם.

כך, למשל, ג'יימס טרנר ברקלי, צליין שסייר בירושלים במחצית המאה ה-19 טען כי כלבו הוא זה שגילה, בטעות, את פתחה של מערת צדקיהו. ההשראה לסדרת הסרטים שוברת הקופות בדמות אינדיאנה ג'ונס הגיעה להוליווד בזכות כומר ששמו ונדיל ג'ונס, שחיפש במשך זמן רב את אוצרות בית המקדש במערות מדבר יהודה. אל המערות הוא הגיע בעקבות תיאור שקרא באחת ממגילות קומראן שהתגלו אף הן במערות מדבר יהודה בשנת 1947.

מערות רבות טרם התגלו. מערת כרם זיתים בגליל (צילומים: באדיבות טבע הדברים)

חיידק המערות

גילוין של מערות חדשות בישראל הוא כיום עניין שבשגרה. בזכות כמה אנשים, ש"נדבקו בחיידק המערות", מתגלות בכל רחבי הארץ מערות חדשות אשר רק מעצימות את התופעה. לעתים קורה שגילוין של מערות מתרחש דווקא באופן לא צפוי, על יד מי שלא התכוון לכך. למשל, דחפור המבצע עבודות תשתית בהרחבה של מושב מנות חושף בטעות פתח בסלע שמתברר כי הוא מוביל אל מערת נטיפים גדולה, שבה התגלו ממצאים פרהיסטוריים ייחודיים.

גילויים שכאלה יוצרים לרוב אצל המגלה חששות מעיכוב עבודה ואבדן כסף (לשמחת רבים לא במקרה של מנות). התגובה לחשש הזה מסתכמת לרוב בהעלמת המידע ולעתים מזומנות בהריסת האתר והיעלמותו בטרם יתגלה לרשויות השמירה על הטבע ועל עתיקות הארץ. רק לעתים מגיע המידע לידיים הנכונות, והצלת המערה מתאפשרת.

המקרים האלה שבהם מצילים את המערה, על אף מיעוטם, יצרו לאורך השנים שבהן התפתחו ערי ישראל וכרסמו את משאבי הטבע תופעות של "טבע עירוני" בלתי מוכר. מתחת לרחובות, בין הבתים, במערכות ביוב ובצדי הדרכים, מגלים חוקרי המערות שפע של מערות חצובות או טבעיות אשר משתלבות במרחב האורבני. זה קורה לרוב מבלי שנדע על קיומן של המערות, קודם להגעת הקדמה והפיתוח של המקומות הללו, כשטרקטורים וכלי עבודה חושפים את שכיות החמדה שהסתתרו להן במשך מיליוני שנים.

התגלו ממצאים פרהיסטוריים ייחודיים. מערת מנות

מערת מנות

"העולם התחתון" במרחב העירוני: המנהרה בהרצליה

למעשה, בבחינת השם המתאים ביותר לרחוב מגורים במרכז הרצליה לא יכול היה להיבחר שם מוצלח יותר מרחוב המנהרה. שורה של מכסי ביוב עוברת

 בקצה הרחוב ומתחברת למנהרה ביזנטית שנחצבה כדי לנקז את מי ביצת הרצליה אל מעבר לרכס הכורכר שממערב לביצה.

השימוש במנהרה חודש במהלך ההתיישבות באזור הרצליה בשנת 1925. כיום קיים מעבר המחבר בין המנהרה לבין מערכת הניקוז התת-קרקעית החדשה הנמשכת כמה קילומטרים ומסתיימת בחוף הים, סמוך למרינה.

בעבר שימשה המנהרה אטרקציה תיירותית, ועל כך תעיד מודעה משנות ה-20 של המאה הקודמת.

מערכת ניקוז תת-קרקעית נוספת, שונה בתכלית מהמנהרה בהרצליה, התגלתה לא מזמן מתחת לבנייני האומה בירושלים. מערכת הניקוז היא למעשה מערה טבעית שהתגלתה במהלך חציבת פיר בעומק 80 מ', שנועד בחלקו לשמש אולם הכניסה והיציאה לנוסעי הרכבת המהירה בין תל אביב לירושלים.

המערה, המכונה "מערת האומה", משמשת כמוליך מים תת-קרקעי הזורם מתחת לרחובות ירושלים. לשמחתנו הוזעקנו לאתר העבודה על ידי הקבלן הממונה כדי לבדוק את הסדק התת-קרקעי, ומצאנו עצמנו מורדים בעגורן לבטן הפיר וזוחלים בסדק קרסטי שבו זורמים מים בקצב שבין ארבעה ל-28 קוב לשעה. עד היום מיפינו במערה כמה מאות מטרים של חלל צר ומפותל, שבו זורמים מים.

נוכחותם של מוליכים קרסטיים, דוגמת מערת האומה, מאפיינת אזורים ממוזגים שקרקעיתם בנויה מתשתית גירנית, דוגמת הרי הקווקז או מדינות המזרח הרחוק – ודאי לא הרי ירושלים. גילויה הדרמתי של המערה הציב בפני חוקריה אתגר "חקר מערות" חסר תקדים בישראל. המעבר במערה דומה יותר לשחייה בבוץ דליל מהול בביוב שזלג למי התהום.

משמשת כמוליך מים תת-קרקעי הזורם מתחת לרחובות י-ם. מערת האומה

"מערת האומה" היא אחת ממספר רב של מערות המצויות מתחת לרחובות ירושלים. אחת כזאת מצויה מתחת למבנה של חברת רד תקשורת מחשבים, בהר חוצבים שבצפון העיר.

במהלך הקמת המבנה התגלתה מערת נטיפים ענקית שהכניסה אליה כיום אפשרית מתוך המרתף שבמבנה החברה. הכניסה למערה נעשית על ידי השתחלות בתוך צינור מתכת אנכי היורד לבטן האדמה ומגיע עד לקרקעית המערה. המערה, הבנויה מאולם אחד, שמורה היטב על ידי החברה שמעליה. החברה השכילה בהחלטה לשמר את המקום, וצינור המתכת נבנה על ידי המתכננים.

אולם נוסף שהושכל לשמרו הוא אולמה המרשים של מערת צור הדסה. המערה נחשפה במהלך קידוחי היסודות לווילה חדשה באחד מרחובות היישוב. לאחר נפילת המקדח בחלק גדול מנקודות היסוד הוחלט להרחיב את אחד הקידוחים ולבדוק את הנמצא בתת-הקרקע. הירידה בקידוח הובילה לאולם ענק המכפיל למעשה את השטח המקורה במקום.

עיר נוספת המצטיינת בעולם תת-קרקעי עשיר היא חיפה, שבדומה לירושלים נבנתה גם היא בשטח הררי נישא. בשטחי העיר מוכרות מערות רבות, הגדולות שבהן הן המערות של ואדי רושמייה, והגדולות יותר הן המערות-מחצבות של שדרות רופין: מערות ואדי רושמייה והמערות שמצדו השני של הוואדי, לימים כביש שדרות רופין,

סומנו כבר בשנות ה-40 של המאה הקודמת על ידי הבריטים כאתר מקלטי חירום לאוכלוסייה היהודית והערבית של חיפה, עקב ההסלמה בהפצצות שמהן סבלה גם חיפה במהלך מלחמת העולם השנייה.

המעניין הוא שמערות רופין הן למעשה מחצבות קדומות מתקופה שטרם נחקרה, בגודל שאין כמותן ברחבי הארץ כולה. המחצבה מורכבת מאולם אדיר, רוחבו 150 מ' ואורכו 200 מ'. בכל חלקי האולם ניצבים עמודים עצומים התומכים בתקרת הסלע ויוצרים תחושת מבוך מורכב. אלפי עטלפי פירות מצאו להם מקום משכן במערה אשר מוסתרת כיום מאחורי קיר בטון, הסומך את הכביש בין רמת ויז'ניץ לשכונת ורדיה.

המפורסמת שבמערות העיר היא מערת דניה, המורכבת מאולם קטן אך מדהים ביופיו (טבע הדברים 187). מכסה ביוב תמים למראה מכסה את פתח הכניסה אל המערה, דבר שנעשה על ידי עיריית חיפה לפני כ- 25 שנים. את מערת דניה הכיר המלח"ם כבר אז, שעה שנקרא לתעד ולתת חוות דעת מקצועית על הצורך בשימורה. לאחרונה זכתה המערה שוב לפרסום עקב התעוררות הצורך בבנייה נוספת בשכונה. "בור הביוב" משך את תשומת לבו של אחד הקבלנים, וכך זכתה מערת דניה לפרסום מחודש.

המערה באחד מרחובותיה של אריאל

מכסה ביוב המכסה על מערה אחרת נמצא דווקא ברחוב ראשי בעיר אריאל. בשונה ממערת דניה, נעולה מערת אריאל בעקבות שימורה על ידי רשות הטבע והגנים ועיריית אריאל. במערה, שנחשפה במהלך עבודות תשתית ברחוב, התגלו נטיפים מרהיבים ביופיים וממצאים ארכאולוגיים המעידים כי במערה נעשה שימוש במהלך התקופה הכלקוליתית, ומאז נסתם פתחה עד לגילויו האקראי.

נחשפה במהלך עבודות תשתית ברחוב. מערת אריאל

המערה החרדית בקריית ספר

בשונה מערים ותיקות כמו חיפה וירושלים, דווקא בעיר החרדית קריית ספר נשתמרו מערות רבות. אל אחת מהמערות האלה ניתן להגיע מתוך חצר של אחת הישיבות. מלכתחילה הייתה הישיבה אמורה להיבנות מעל שטח המערה. הקבלן שביצע קידוחים ליסודות הישיבה נתקל בחלל תת-קרקעי.

בניסיון "להציל" את השטח ולאפשר את הבנייה הזריק הקבלן בטון וחול אל חלל המערה, שכמובן נמצא כגדול יותר מהמצופה. שפכי הבטון נראים כיום על קרקעית המערה כחרוטים קוניים גדולים, ועל שמם כונתה המערה "מערת חרוטי בטון". עושר הנטיפים שהיה במקום כוסה בבטון ו"התאבן" לעד.

מערה יפהפייה שהתגלתה במודיעין עילית, נהרסה בידי נערים חרדים. אלה למרבה ההפתעה זכו לציון לשבח שבא לידי ביטוי בפרסום הבא.

הפתעות בגליל

סקר מערות הגליל נמשך במלוא עוזו מאז התמסדה השיטה ה"מדעית" למציאת מערות - תחקורם של רועים, פלחים ובעיקר אנשים זקנים וחביבים היושבים ומפטמים נרגילה ריחנית בפתחי בתיהם בכפרים הערביים והדרוזיים בגליל. במשך השנים שאנחנו חוקרים את מערות הגליל התבררה השיטה כיעילה ביותר.

אנחנו מגיעים לכפר ערבי ביום אביבי, נפגשים עם המקומיים על כוס קפה, מפתחים שיחת רעים קולחת ושומעים סיפורים גליליים של הזקנים על הימים ההם - והשילוב הזה מניב תוצאות בטוחות.

בשעות הקסומות האלה אנחנו נחשפים לסיפורים כיצד ראו המספרים במו עיניהם עז הרועה בנחת בשדות הירק האין סופיים של מרחבי הגליל, והיא נופלת באופן פתאומי לתוך "הוטה" - פה הלווייתן (כינוי מקומי למערת פיר אנכית). או כיצד שמעו את קולו של ה"דבע" - הצבוע האימתני, מתוך מערה אפלה שאליה לא העזו להיכנס בהיותם נערים. או כיצד יצאו כנערים לצוד יונים בחיק הטבע ועקבו אחר מקום מעופן מתוך מערות שהיו מערות "ווע'ר" - מערות מסוכנות.

בחלק מהסיפורים מבקשים המספרים לאמת את הסיפור הקולח מפיהם כמו אגדת עם, והם מביאים אותנו עד לפתחה של ה"הוטה" - המערה האימתנית. פעמים רבות מתגלים הסיפורים כמציאות אמיתית לגמרי, כשמאחורי המערה האימתנית מתגלה מחילת מסתור מימי בית שני או שבמעמקי ההוטה נחבאת לה מערת נטיפים מרהיבה או שבמערה המסוכנת מתגלה כד עתיק שמוכיח שבמקום הסתתרו יהודים נרדפים בתקופת המרידות ברומאים. כך מתקדם לו מחקר מערות הגליל, ומתעשר בנתונים על מערות, מהן מערות נטיפים, מהן מערכות מסתור ומהן מקלטים בצוקים תלולים.

הסיפורים מתגלים כמציאות אמיתית. מערת מסתור בגליל

מעשה במערת נטיפים מתחת לבית של פייסל

פייסל הוא חייל משוחרר שבנה את ביתו בשכונת החיילים המשוחררים שבפקיעין. עבודת הפיתוח של הטרקטור חשפה פתח בסלע שממנו ניתן לרדת לתוך חלל של מערה קטנת ממדים. פייסל הציץ לתוך החלל וראה שיש לחלל המערה המשך במעמקי בטן האדמה.

פייסל, שידע מתקופת שירותו הצבאי על קיומם של חוקרי מערות, הזמין למערה את צוות המלח"ם שבדק את המערה, התלהב מיפי הנטיפים שבה, מיפה אותה, והעניק לו במתנה את מפת המערה בלוויית המלצה חמה שהמערה שנמצאת בחצר ביתו ראויה להיות אתר תיירות שממנו יוכל להתפרנס יחד עם יזמות נוספות, כפי שמבטיח הנוף הנשקף מביתו.

פייסל הוא אכן היזם הראשון בגליל שמנסה כיום לעניין את רשויות הטבע ולקבל מגופים ממשלתיים סיוע כדי להכשיר את המערה היפה שמתחת לביתו לקהל המטייל ברחבי הגליל.

מערת בית פייסל בפקיעין

מעשה בכרם זיתים ובמערת נטיפים

חוסיין (שם בדוי - מטעמים שיובנו בהמשך), חקלאי באחד הכפרים הדרוזיים בגליל, החליט בתום החורף להכשיר את חלקת כרם הזיתים של המשפחה, הסמוכה לביתו. ביום שבו החל הטרקטור לפלס את השטח, עמד חוסיין וצפה כיצד כף הטרקטור מגרדת את אחת הדפנות של הסלע שתחם את אדמתו.

לפתע הבחינו עיניו בחלל שנפער בדופן הסלע וחשף מול עיניו פתח של מערה. הטרקטור המשיך בעבודתו ללא משים, כשחוסיין הדליק מצת והאיר את חלל הפתח. אור המצת האיר אך בקושי את החלל שנפער, אך היה מספיק כדי שעיניו יבחינו בשלל נטיפים מרהיבי עין.

חוסיין צפן בלבו את המראה, המתין עד שהטרקטור יסיים את עבודתו, כשהוא משגיח שכף הטרקטור לא תגרד יותר את הסלע שבו נפער החלל, ולאחר מכן נדחק פנימה ומצא את עצמו עומד באולם ענק מלא נטיפים וזקיפים.

נתגלתה ע"י חקלאי באחד הכפרים הדרוזיים בגליל. מערת כרם זיתים

שיחה בארבע עיניים עם אחד מנכבדי הכפר שכבר היה בקשר אתנו הובילה לפגישה עם חוסיין. רק לאחר שהבטחנו לו שבשלב זה לא נחשוף את המקום ולא את שמו האמתי, לקח אותנו חוסיין לשטח האדמה שבו התגלתה מערת הנטיפים. במערה נתגלו לנו נטיפים וזקיפים מרהיבים ביופיים.

חלק מהנטיפים צומחים באופן אופקי מנוגד לחוק כוח הכבידה (ניוטון היה ודאי מתהפך בקברו), וחלק מהזקיפים נראים כמו עמודים מגולפים בצורת ארמונות. מסכים ענקיים של נטיפי מקרוני משתלשלים מהתקרה, עיצובים של סלעי הגיר כפגודות, כווילונות וכאוזני פיל ממלאים את כל האולמות, ומתחת לכל אלה יש בריכות מים קטנות ששכבה גירנית עוטפת את שוליהן - שפע של נוף קרסטי מכל הטוּב והיופי שמערת נטיפים בכל קנה מידה עולמי צופנת בחובה.

אם ישכיל חוסיין לפנות לרשויות הטבע בלא מורא, כפי שנהג פייסל, ייתכן שהמערה הזאת תהפוך למוקד תיירותי מיוחד במינו.

חלק מהזקיפים נראים כמו עמודים מגולפים בצורת ארמונות. מערת כרם זיתים

מחילת המסתור בבית מרים בגוש חלב

גב' מרים היא אישה מבוגרת מסבירת פנים הגרה בבית קטן במרומי היישוב הערבי הנוצרי ג'יש, הידוע יותר בשמו העברי גוש חלב. מרים הסכימה, לאחר מסע שתדלנות של מקורביה, לאפשר לצוות מלח"ם ל"הציץ" לפתח חלל תת-קרקעי חצוב שנמצא בצמוד לקיר ביתה. חברי הצוות נעלמו מעיניה המשתאות של גב' מרים למשך ארבע שעות רצופות, שאותן בילו בזחילה במערכת מסתור תת-קרקעית מסועפת מתקופת המרד הגדול ברומאים.

מערכת המסתור התפצלה לסעיפים רבים, חלקם סתומים בשפך אדמה, ובחלקם ניתן לעבור בקושי רב תוך כדי קיפול הגוף ועיוותו בצורות לא טבעיות. המחילה הראשית התפתלה בזוויות חדות, עברה מתחת לכביש הראשי והמשיכה דרך כמה יסודות של בתים נוספים של תושבי ג'יש.

לאורך המחילה נחצבו גומחות לנרות שמן, ושפע של שברי חרסים מהתקופה הרומית נמצאו בתוך שפך העפר שמילא את מערכת המסתור. גם לגב' מרים ניתנה מפה של מערכת המסתור, והוצע גם לה לחשוב על פיתוח המקום לביקורם של תיירים חובבי זחילות.

לימים חשפו צוותי מלח"ם מחילות מסתור נוספות, הן בגוש חלב והן בכפרים נוספים: טורען, כפר כנא, משהד, אילניה, נצרת ועוד.

אלה הן אך מקצת המערות והמערכות התת-קרקעיות הקיימות מתחת לבתינו. גילוין של מערות שכאלו, לא רק שאינו מאיים על המגלה אלא לרוב יכול להוסיף לוויית חן למקום שבו התגלתה המערה. תקוותנו כי הידיעות על אודות גילויים שכאלו יתווספו, וכי שימורן של המערות יתאפשר.

אחיקם עמיחי ז"ל במערת גוש חלב

*הכותבים הם אנשי מחקר במרכז לחקר מערות ישראל (המלח"ם). בועז לנגפורד משתייך למחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ומשמש כאיש שטח העוסק בסקרי שדה ובמיפוי מערות. ד"ר ינון שבטיאל מרצה ללימודי ארץ ישראל במכללות האקדמיות צפת ואוהלו, ועוסק מזה שנים רבות בחקר מערות הארץ בזיקה גאוגרפית-היסטורית.

הכתבה פורסמה בגיליון ספטמבר 2012 של הירחון "טבע הדברים "

מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד