המס השקט: בכמה תעלה הארנונה ב-2013?
יש מסים שהעלאתם כרוכה בדיון בכנסת וסיקור תקשורתי נוקב וביקורתי, ויש מסים שעולים בשקט, בהתאם לנוסחה קבועה - כמו הארנונה. מצד אחד, ההעלאה צמודה למדדים ואחידה לכולם. מצד שני, רוב הרשויות מגישות בקשות להעלאות חריגות וחלקן גם מקבלות. איך זה עובד ואיפה ישלמו יותר בשנה הבאה
על פי חוק ההסדרים לשנת 2006 קיימת נוסחה קבועה לעדכון הארנונה שגובות הרשויות המקומיות מהתושבים לצורך מימון פעולותיהן. מדי שנה, ב-20 באוקטובר, נקבע שיעור העדכון על פי הנוסחה הבאה.
מחשבים את שיעור השינוי במדד המחירים לצרכן בשנה שחלפה ואת שיעור השינוי במדד השכר במגזר הציבורי. את שני השינויים הללו מחברים יחדיו ואז מחלקים לחצי. כך נוצר מספר שמייצג את שיעור ההתייקרות המשולב הן של המוצרים והשירותים במשק והן של הוצאות השכר של הרשויות.
ממספר זה מפחיתים 20% וכך מתקבל שיעור עדכון הארנונה. לדוגמא: בין ה-20 באוקטובר 2011 ל-20 באוקטובר 2012 עלה מדד המחירים לצרכן בשיעור של 2.12% ומדד השכר הציבורי עלה ב-3.64%. שני המדדים יחדיו עלו ב-5.76% ושיעור העדכון המשולב של שניהם הוא מחצית מהסכום. כלומר, 2.88%.
| מרכיב | מדד המחירים | מדד השכר הציבורי | ממוצע מדדים | תעריף הארנונה (80% מממוצע המדדים) |
| שיעור העלייה | 2.12% | 3.46% | 2.88% | 2.3% |
על פי הנוסחה, הארנונה בישראל לשנת 2013 תתייקר ב-80% מהשיעור הנ"ל. כלומר, ב-2.3%. זאת, לאחר התייקרות של 3.1% ב-2012 ו-1.4% ב-2011. בלי עבודת מטה של האוצר, בלי נאומים של הנגיד, בלי הצעות מחליטים בממשלה ובלי דיונים במליאה, פשוט נוסחה קבועה.
לשיטה זו יש יתרונות ברורים. השלטון המקומי בישראל סובל מבעיות רבות וישנן לא מעט רשויות מקומיות השקועות בחובות כבדים. גביית מס הארנונה, לצד הדו"חות, היא מקור ההכנסה העיקרי של הרשות המקומית וקביעת התעריף באמצעות נוסחה ולא באמצעות החלטות מאפשרת לממשלה להעניק לרשויות המקומיות יציבות פיננסית.
מיותר לציין, כי כאשר רשות מקומית קורסת כלכלית לא מכריזים עליה כעל פושטת רגל וסוגרים אותה, אלא מחלצים אותה. עלות החילוץ נופלת על תקציב הממשלה, כלומר, על כלל האזרחים.
כמו כן, הנוסחה הקבועה מונעת תופעות כמו הפחתה נקודתית של ארנונה במסגרת "כלכלת בחירות", מחד, והעלאה חדה של הארנונה לחלק מהתושבים על מנת לממן הנחות בארנונה לקבוצות מסוימות באוכלוסייה, מאידך.
אך לשיטה זו ישנו, כמובן, חיסרון אחד מהותי. היא מפקיעה מידי נבחרי הציבור את היכולת להתערב בשיעורו של אחד המסים העיקריים שמשלמים אזרחי ישראל. מאז שנחקק חוק ההסדרים לשנת 2006, לחברי הכנסת אין כל השפעה ישירה על שיעור הארנונה בישראל.
השפעה עקיפה דווקא יש להם, ולא רק להם. בפעם הבאה שחברי הכנסת יעלו את המע"מ או את המס על הדלק, או שרשות החשמל תאשר ייקור של תעריף החשמל, או שהממונה על השכר יאשר העלאה בשכרם של פקידי הרשויות – זכרו את הנוסחה. ברגע זה הרגולטור, או נבחר הציבור, אישר בעקיפין גם העלאה של הארנונה, שצמודה למדד המחירים לצרכן ולמדד השכר הציבורי.
מתי מעלים, מתי מורידים
מי שלא וויתר לגמרי על זכותו להשפיע על גובה הארנונה, הן הרשויות המקומיות. במסגרת החוק, שמורה לכל רשות מקומית הזכות לפנות למשרד האוצר ולמשרד הפנים ולבקש אישור חריג להעלות או להוריד את הארנונה בתחומה, תוך התעלמות מהנוסחה הקבועה.
מתי מאשרים לרשות מקומית להעלות ארנונה בשיעור חריג? לרוב, מאושרת העלאה חריגה במסגרת מה שמכונה "תכנית הבראה". כזכור, רשויות מקומיות רבות בישראל מצויות בקשיים כלכליים ועקב כך הכניסן משרד האוצר למסגרת של "תכנית הבראה".
בתכנית כזו, יוזמת הרשות המקומית יחד עם נציגי האוצר והפנים פעולות שונות לצמצום הוצאותיה וייעול התנהלותה. אם כחלק מהיוזמות השונות, הגיעו ברשות למסקנה שיש להעלות את תעריף הארנונה, קיים סיכוי סביר ששרי הפנים והאוצר יאשרו את ההצעה.
לרשות שאינה מצויה בתכנית הבראה, נהוג להעניק אישור להעלאת ארנונה למגורים אם הרשות הוכיחה כי הארנונה שהיא גובה נמוכה בהשוואה לתעריפים הנהוגים ברשויות סמוכות או דומות מבחינת מספר תושבים או רמה סוציו-אקונומית. העלאה חריגה על פי קריטריונים אלה אינה יכולה להיות בשיעור הגבוה מ-15%.
אך גם לכלל זה ישנו יוצא מן הכלל והוא משמעותי. רשויות מקומיות "חזקות" (דירוג סוציו-אקונומי 7 ומעלה) שיש בהן מעט תושבים (פחות מ-10,000) רשאיות להעלות את הארנונה בשיעור של עד 25%, גם אם לא הוכח כי התעריפים שהיא גובה נמוכים מאלה שגובות רשויות דומות בסביבתה.
בכך, מאפשרת הממשלה לישובים קטנים, בעלי אוכלוסייה חזקה מבחינה כלכלית, לגבות יותר מסים. ההיגיון מאחורי העיקרון הזה הוא, לכאורה, פשוט: לתושבים ברשויות הללו יש יותר כסף והם יכולים לעמוד בתשלומים. בנוסף, מדובר בישובים קטנים שבהם נטל המס נופל על כתפיהם של פחות אנשים ומובן כי הם צריכים לשלם יותר.
אך בפועל, מדובר באמצעי שמאפשר לישובים מבוססים להרחיב את בסיס המס שלהם ללא הגבלה ובכך להגדיל את הפער בין השירותים שהם מעניקים לתושביהם לשירותים שמעניקים ישובים גדולים יותר ובעלי אוכלוסיה חלשה יותר. הפער הזה מתבטא, בין היתר, ברמת חינוך גבוהה יותר שממנה נהנים הילדים באותם ישובים ובכך מסייעת העלאת הארנונה להעמקת הפערים החברתיים בישראל.
בנוסף לאלה, קיימת אפשרות לרשות מקומית לקבל אישור להעלאה חריגה של עד 25% בארנונה של עסקים, אם הוכח כי התעריף שהיא גובה נמוך יותר מזה שגובות רשויות בסביבתה. עם זאת, בכל הנוגע לעסקים שומרת לעצמה הממשלה את הזכות לדחות את הבקשה במידה שהיא מתנגשת עם יעדיה הכלכליים, כלומר, עם רצונה לקדם ענפים כלכליים מסוימים או אזורים מסוימים בארץ.
כדי לקבל אישור להפחתה חריגה של גובה הארנונה, צריכה הרשות המקומית להוכיח כי ההפחתה לא תפגע ביציבות הכלכלית שלה. לשם כך יש להוכיח כי הגירעון שוטף של הרשות עומד על שיעור של פחות מ-2% בשנתיים שקדמו לבקשה וכי הגירעון הנצבר הוא פחות מ-15% מההכנסות השנתיות.
בנוסף, צריכה הרשות להוכיח כי גם לאחר ההפחתה היא תשמור על יציבות תקציבית ולהראות כי ההפחתה לא תגרום לשיעור הארנונה שלה להיות נמוך משמעותית משיעור הארנונה של רשויות סמוכות.
רק במקרים חריגים ביותר, יינתן אישור לרשות מקומית שנמצאת במסגרת תכנית הבראה, להפחית את שיעור הארנונה כאשר הנוסחה הקבועה מכתיבה העלאה שלו.
אישור חריג? לא כל כך חריג
ההליך המסודר, לכאורה, שבו ניתן או לא ניתן אישור להעלאה או הורדה של תעריף הארנונה נועד להעניק ביטוי לעובדה שלא כל הרשויות המקומיות בארץ דומות זו לזו וכי כל רשות מאופיינת במצב כלכלי שונה, באוכלוסייה שונה ובנקודת פתיחה שונה.
לכן מאפשרת הממשלה לרשויות מקומיות שמצבן חריג ויוצא דופן, לחרוג מהנוסחה הקבועה. עיקרון זה נראה הגיוני וסביר עד שמבחינים במספר הרשויות המקומיות שמבקשות אישור לחרוג מהנוסחה הקבועה.
ב-2012 ביקשו 118 רשויות מקומיות ועוד 85 ועדים מקומיים (של ישובים קטנים, בעיקר קיבוצים ומושבים) אישור חריג להעלאה או הורדה של תעריף הארנונה. עם כמות כזו של חריגים, קשה לומר מהי הנורמה והאם היא בכלל קיימת.
עד כה, קיבלו 14 רשויות אישור חריג להעלות את תעריף הארנונה לשנה הבאה, מעבר להעלאה שנובעת מהנוסחה. ממשרד הפנים נמסר כי עד כה התקבלה החלטה בנוגע ל-78 רשויות מקומיות ועוד 5 ועדים מקומיים. את הרשימה המלאה של הרשויות שביקשו אישור חריג להעלאה או הורדה של הארנונה, ניתן למצוא באתר משרד הפנים.
| שם הרשות | אחוז העלאה מבוקש | אחוז העלאה שאושר |
| אבן יהודה | 15% (על כל מ"ר נוסף מעל 400 מ"ר) | 5% (על כל מ"ר נוסף מעל 400 מ"ר) |
| אופקים | 5% | 5% |
| בית שאן | 3.3% | 3.3% |
| גני תקווה | 7.7% | 7.7% |
| הערבה התיכונה | 23% | 5% |
| הר אדר | 11.5% | 5% |
| טובה זנגריה | 2% | 2% |
| כפר יסיף | 5% | 5% |
| מצפה רמון | 6.7% | 6.7% |
| עומר | 4% | 4% |
| ערערה בנגב | 3% | 3% |
| רחובות (אזור ב' בלבד) | 5% | 5% |
| שדרות | 6% | 6% |
אלו הרשויות שקיבלו אישור להעלאת ארנונה למגורים, היו רבות נוספות שביקשו ונדחו. רשות מקומית אחת שדווקא ביקשה להפחית את הארנונה למגורים, ועדיין לא קיבלה אישור לכך, היא ראשון לציון שביקשה אישור להפחתה של 2% בארנונה.
בנוסף, מספר גדול של רשויות קיבלו אישור נקודתי להעלות ארנונה לעסקים מסוימים. כך, למשל, עיריית באר שבע קיבלה אישור להעלות את הארנונה למרפאות ב-15%, מועצת הוד השרון קיבלה אישור להעלות ב-15% לבנקים וקניונים וב-13% לבתי מלאכה ומחסנים, עיריית אשדוד קיבלה אישור להעלות את הארנונה של בתי מלון ב-7.89% ושל מפעלים מסוימים באזורי התעשייה ב-15%, ועיריית תל אביב קיבלה אישור להטיל ארנונה על גלריות בבתי עסק בשיעור של עד 10% מעבר לעליית התעריף בהתאם לנוסחה.
לפנייה לכתב/ת 
