"שומרי האגדות": גיבורים על ילדים קטנים
לרגל החג - כריסמס, לא חנוכה - יצא לאקרנים סרט האנימציה "שומרי האגדות" שמבקש להחזיר לילדים את האמונה ביצורים הדמיוניים הלקוחים מהמיתולוגיה הנוצרית. זאטוטי ארצנו עוד עשויים לגלות בזה עניין, הוריהם בטוח שלא
בהפקות הבימתיות של פיטר פן מגיע אותו רגע בו טינקרבל, לאחר שהורעלה על ידי קפטן הוק, מתחילה לגסוס. בעוד אורה דועך, פונה פיטר פן לצופים הצעירים ומשדל אותם למחוא כפים אם הם "מאמינים בפיות". ההתלהבות שלהן, המשיבה את אורה של טינקרבל, נותנת לאמונה שלהם את הכוח להחיות יצור פנטסטי. שיא שיכול לרגש גם את הציניקנים המבוגרים.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
"שומרי האגדות" ("Rise of the Guardians") הוא סרט אנימציה שמנסה לעשות דבר דומה. רק שבמקום דמות אחת מדובר על חמש דמויות. במקום סצנה בודדת זה רעיון שנמרח על פני סרט שלם. בנוסף, חמש הדמויות שנזקקות לאמונה המחייה של הילדים ניתנות להגדרה כלא רלבנטיות למרבית הצופים הצעירים בישראל.
כמו "הנוקמים", רק לילדים
מבחינה ויזואלית הסרט עומד בכל הסטנדרטים המקצועיים של מיטב האנימציה האמריקאית העכשווית. למראה המושקע של הסרט תרמו יועצים כמו הבמאי גיירמו דל טורו ("המבוך של פאן"), והצלם הגדול רוג'ר דיקינס (סרטי האחים כהן). חרף ההפקה המושקעת (ובתלת ממד מרשים), והכישרון הניכר של האנימטורים, זהו סרט שיש לו פוטנציאל שעמום משמעותי עבור ההורים המלווים.
בשנים האחרונות פונקנו בלא מעט סרטי אנימציה שפועלים בו זמנית ברמות שונות של תחכום, ומאפשרים גם למבוגרים הנאה שאינה נופלת, ואולי אף גוברת, מזו של הילדים. לא כך במקרה שלפנינו. בנוסף, ההורים שלא גידלו את ילדיהם על הדמויות של סנטה קלאוס, ארנב חג הפסחא, פיית השיניים, ג'ק פרוסט או איש החול ימצאו עצמם תוהים, ובמידה רבה של צדק, האם אלו הדמויות שהיו חסרות בחינוך של ילדיהם.
"שומרי האגדות" הוא הפקה של אולפני דרימוורקס, אותם אולפנים שיצרו את המיחזור המוצלח למדי של אגדות ילדים, המוכר גם בכינויו: סרטי סדרת "שרק". ואם זה עבד עם דמויות של אגדות, מדוע לא עם אייקונים של חגים נוצריים וילדות אמריקאית? גם כאן יש מקור ספרותי, במקרה זה סדרת הספרים של וויליאם ג'ויס "שומרי הילדות". רק שכאן, בשונה מ"שרק", אין עולם שבו הדמויות מאגדות שונות חיות במשותף, אלא עולם אנושי "רגיל" שאותו מלווים "השומרים".
הבדיחות המוצלחות של "שרק" התבססו על החיכוכים בין הדמויות מהאגדות השונות, והגילוי הקומי והמחוצף של "טבען האמיתי" לעומת מה שהכרנו בילדותנו. ב"שומרי האגדות" הכיוון הוא יותר של גיבוש חבורת גיבורי על, מעין "הנוקמים" לכיתות הנמוכות ביסודי.
רואה ואינו נראה
הגיבור הוא ג'ק פרוסט (בקולו של כריס פיין) – דמות שהיא ביטוי אנושי של הכפור החורפי, ובדרך כלל מיוצגת בדמותו של אדם זקן. לא כך במקרה זה. כאן מדובר בנער שובב, דמוי פיטר פן שסובל מכך שאיננו זוכר מה היה לפני ש"האיש בירח" (הגילום של כוח הטבע העליון בסרט) הפך אותו לג'ק פרוסט. הוא גם סובל מכך שהילדים אינם מסוגלים לראותו, אלא רק לחוות את נוכחותו באופן עקיף באמצעות תעלולי הקרח והשלג שהוא מייצר עבורם.
כאשר "אופל" (ג'וד לאו) מנסה להפוך את חלומותיהם של הילדים לסיוטים, נוצרת סכנה לא רק לשלומם הנפשי, אלא גם לייצורי האגדות בהם הם מאמינים. בעצתו של "האיש מהירח", מגייסת חבורת השומרים את ג'ק פרוסט הבודד והמרדן, ומנסה להפוך אותו לחלק מהכוח המנסה לסכל את המזימה של "אופל".
חבורת השומרים מונהגת על ידי סנטה קלאוס, המכונה כאן "צפון" (אלק בולדווין), ומאופיין במבטא והתנהגות של גביר רוסי עב בשר במצב תמידי של שכרות עליזה. לצידו "איש החול", סאנדי, שהחול הקסום שאותו הוא מפזר מוליד חלומות מתוקים. כאן, זוהי דמות אילמת של איש קטן המתקשר באמצעות דימויים וסמלים המופיעים מעל ראשו.
עוד בחבורה, ארנב חג הפסחא, המכונה "ארנב" (יו ג'קמן) - יצור מגודל בעל מבטא אוסטרלי ואופי עצבני ועוקצני שמתחתיו מסתתר, איך לא, חבר נאמן.
ואחרונה חביבה היא פיית השיניים "שן" (אילה פישר) שהיא עבור ג'ק פרוסט כמו טינקרבל לפיטר פן. מקוריות היא לא הצד החזק של הסרט.
המהלכים העלילתיים צפויים למדי וכך גם התפתחות היחסים בין הדמויות. ככל שהסרט מתקדם, דמויות לא מעניינות של ילדים תופסות מקום משמעותי יותר בעלילה בגלל שתודעתם היא הדבר שעליו נלחמים "אופל" ו"השומרים". נדמה כי הגישה הבסיסית של יוצרי הסרט היא שאין אירוע עלילתי שאינו יכול להיות מובהר או מפותח באמצעות סצנה של ריחוף מהיר או גלישה מפותלת בתוך מנהרות. סצנה אחר סצנה גוברת תחושת הנתק בין הצופים הבוגרים יותר שמתקשים ליהנות מסרט שהופך לסוג של מתקן שעשועים בתלת ממד.
