אסירי X בישראל? "המערכת מתגייסת להעלים"
השאלה המטרידה עדיין ללא מענה - כמה אסירים "הועלמו" והוחזקו בזהות בדויה? "כשישראלי נעצר על עבירות ביטחון מתחיל הליך שאיש לא יודע היכן יסתיים", אמר גורם המכיר את הנושא. האוסטרליאן: משפחת זיגייר לא ידעה מה האישום נגדו. בכיר משפטי מתעקש: הם ידעו על המעצר, אין בארץ אסירי X
"כשישראלי נעצר על עבירות ביטחון מתחיל הליך שאף אחד לא יודע היכן יסתיים", אמר אתמול (יום ה') גורם המעורה בחלק מפרטי הפרשה, "הוא נעלם לחדרי חקירות, ואף אחד לא יודע היכן הוא. הם עושים זאת בשני כלים. הראשון, צו איסור פרסום. השני, צו מניעת מפגש עם עורך דין".
"כך יוצא שהוא נחקר בלי שיידע את זכויותיו, ובלי שמישהו פגש בו. המערכת מתגייסת כדי להעלימו. כמו למשל במקרה עיזאת נאפסו, שהיה קצין מודיעין ביחידת הקישור ללבנון ונחשד בפעולות ריגול וסיוע לאויב. מעצרו נעשה ללא ידיעת משפחתו. הוא נחקר במשך 14 ימים, ובמהלך חקירתו הופעלו נגדו עינויים", הוסיף אותו הגורם.
תמונה מנוגדת הציג הגורם המשפטי הבכיר שחשף אמש עוד פרטים על הפרשה, והדגיש כי התמונה שמצטיירת מדיווחי התקשורת בעניין לא דומה למציאות. "אין אסירי X במדינת ישראל", הוא התעקש, "זה ביטוי שבא ממדינות דיקטטוריות, שם היו מעלימים אנשים בלי שראו עורך דין ומשפחה. לא היה דבר כזה כאן".
הבוקר דיווח העיתון כי למשפחתו של זיגייר נמסר מעט מאוד מידע לגבי המקרה ובני המשפחה לא ידעו מה האישומים המדויקים נגדו. עם זאת, לפי הדיווח הם השתכנעו כי הרשויות בישראל שומרות על זכויותיו, ולא הטילו ספק בחקירת מותו.
"ב-25 השנים האחרונות היו מקרים בודדים שבהם הוחלט מטעמי ביטחון כי אסירים יוחזקו בשם בדוי. במקרים האלה, כמו במקרה הזה, המשפחה ידעה מיד על דבר המעצר, ותוך ימים מספר ניתנה גישה לעורכי דין, ובדיוק כמו במקרים של אסירים רגילים, גם אז התקיים כמובן הליך פלילי רגיל, כאשר האסיר יכול להגיש עתירות לבית משפט כמו כל אסיר אחר", הוסיף אותו הגורם.
"המעמד הכי נמוך שיש"
עו"ד רחלה אראל, ראש הקליניקה לאסירים ועצורים במרכז האקדמי למשפט ולעסקים הדגישה כי שלילת חירות מאדם תוך חיסוי מידע אודות כליאתו וזהותו אסורים על פי המשפט הבינלאומי. "טוב הייתה עושה ישראל אם הייתה חותמת על האמנה הבינלאומית להגנה על כל בני האדם מפני היעלמויות כפויות. הסתרת בני אדם בתנאי הפרדה קשים תוך מניעת קשר עם המשפחה ועם העולם החיצון אינם יכולים לעלות עם תפיסת זכויות אדם הנדרשת במדינה דמוקרטית", אמרה אראל.
במשך שנים נחקרו עצירים ב-"מתקן 1391", שבו כלאו חשודים בפעילות עוינת נגד המדינה. לאחר עתירה שהוגשה בשנת 2003 צמצמו את השימוש בו. "מאז העצירים מוחזקים באגפי חקירה בתוך בתי מעצר או באגפי הפרדה ארציים, שפועלים בבתי סוהר בעלי סיווג בטחוני מרבי כמו כלא איילון או אוהלי קידר", הסביר גורם אחר העוסק בנושא.
לדבריו, הבעיה קיימת בעיקר כשמדובר ביהודים. "להיות כלוא יהודי ביטחוני עלול להיות המעמד הכי נמוך שיש. כשמדובר בכלואים ביטחוניים ערבים, המדינה לרוב משתפת פעולה או מאפשרת ביקור של הצלב האדום, כמו במקרה של המהנדס הפלסטיני דיראר אבו-סיסי שנעלם ונחטף באוקראינה לפני כשנה".
"כשמדובר בעציר ישראלי ביטחוני, הוא מנותק מהעולם כל זמן שיחפצו בכך. כך היה במקרה של איש שירות הביטחון ז'אן אלרז שנעצר והואשם ברציחתו של קצין הביטחון בקיבוץ מנרה ובגניבת כלי נשק מנשקיית הקיבוץ ומכירתם לגורמי טרור", הוסיף הגורם.
הליך פלילי במחשכים?
יחד עם זאת, אנשים המכירים את ההליך הפלילי מבחוץ מצביעים על כך שיש מקרים שהדבר נעשה במחשכים, ואין כניסה של בני משפחה או התקשורת. בסיומו נהפך העצור לאסיר, ומרצה את עונשו באגפי הפרדה בבתי הכלא. "כלואי X, עצירים ואסירים כאחד, הם נושא רגיש", טען אדם אחר המעורב בהליכים הללו. "הכלואים נמצאים באחריות שב"כ, ולשב"ס כמעט ואין שליטה על התאים, אף שמשפטית הם באחריותם".
"זה מצב של כלא בתוך כלא. לעתים אפילו מפקד המתקן לא יודע מי האסיר או על מה נשפט. מדובר באנשים בלי זהות, והסוהרים שלהם לא יודעים את שמם האמיתי. מספר תעודת הזהות שלהם לא מוזן במערכת. אין תיעוד. המרגל מרקוס קלינגברג,
למשל, נקרא גרינברג. אלה שיטות שעדיין קיימות", הוא טען.
לדברי הגורם, הם מוחזקים באגפים רחוקים משגרת העשייה, ושני סוהרים העובדים במשמרות של 12 שעות אחראים עליהם. "רק קצין מאשר הוצאה מהתא וחזרה אליו, ובמקרים שבהם יוציאו אותם מהתא דואגים שלא יתקלו בהם ולא ידברו עם אף אחד אחר".
אולם, הגורם המשפטי הבכיר שדיבר אמש הציג תמונה אחרת בכל הקשור לפרשת הנוכחית. לדברי הגורם, הדבר העיקרי שהפך את המקרה של "אסיר X" לשונה מזה של יתר האסירים שהוחזקו בבידוד הוא שינוי השם - וזה נעשה מתוך שיקולים של ביטחון המדינה, שלומו האישי של האסיר, ולעתים גם שלום משפחתו. "במקרה הספציפי הזה שינוי השם היה בהסכמתו של האסיר", הוא הדגיש.
גם צו איסור הפרסום הוא לדבריו צורך חיוני במקרים מסוג זה. "זכות הציבור לדעת נפגעת כאן למען ביטחון המדינה", הוא הסביר. "היה כאן צו איסור פרסום מוצדק לחלוטין שמנע נזק והחזיק מספר שנים".
אז איך בכל זאת ישנם שבבי מידע? "כל מה שאתה שומע על אסירי X, כולל על ההתאבדויות שלהם מגיע מאסירים אחרים. אסירים באגף יודעים מתי כלוא התאבד ואיך, כי הסיפור עובר. אולם הם לא יודעים במי מדובר. רק עצם קיום האסיר ידוע", הסביר אחד הגורמים שהתראיין לידיעה.
נקודת האור היחידה של הכלואים היא שעל פי החוק חייבים להביא כלוא בהפרדה אחת לשישה חודשים בפני שופט, כדי שזה יאשר את מצבו. אלא שאנשי מקצוע טוענים כי אלה נהפכו ל"חותמות גומי", והם אינם מתרשמים ממצבו הנפשי או מהבדיקות הרפואיות.
"המקרה של האסיר בן זיגייר מלמדנו כי קיימת חובה לכונן מנגנוני פיקוח ובקרה על מתקני הכליאה בישראל", אמרה עו"ד אראל, המשמשת גם מבקרת רשמית על שירות בתי הסוהר מטעם לשכת עורכי הדין, במינוי השר לביטחון פנים, "יש לפעול למיגור תופעות פסולות של 'אנשים עלומי שם' שנכלאו ומצאו את מותם בתוך מתקן כליאה ממלכתי".
לפנייה לכתב/ת 
