בדרך להורדת מחירים, שוברים את שרשרת המזון

רבות נכתב על הריכוזיות בשוק המזון הישראלי ותוצאותיה הבאות לידי ביטוי במחירים גבוהים להחריד, שבמקרים רבים אין בינם לבין עלויות היצור שום קשר. הצעדים שהממשלה נקטה בנושא, אינם אפקטיביים ולא מביאים תוצאות.

מאמרים נוספים מאת ישראל בוקסר:

• המסים העקיפים רק מגבירים את העוני
• שגיאות השיווק שהכשילו את בטר פלייס
• השירות בסלולר - זלזול מכוון בלקוח
  

ניתן להכליל ולומר, שלמעט שוק הסלולר, רוב השווקים נשארו במבנה אוליגופולי (שליטה של מספר מצומצם של גופים כלכליים על ייצור ואספקה של מוצרים או שירותים בתחום מסוים), כאשר ההתנהגות של חלקם מתאפיינת כקרטל לכל דבר ועניין. אין צורך לתאם מחירים. שומעים על יצרן אחד שמעלה מחירים ומיד, בתזמור אחיד, מעלים היצרנים האחרים אף הם את מחיריהם.

מעלים את מחירי מוצרי החלב(צילום: מירב קריסטל)

הדברים באים לאחרונה לידי ביטוי בשוק החלב ובעליות המחירים הניכרות המאפיינות אותו. הבטחות של ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר שטייניץ מלפני מספר חודשים שיטפלו בנושא באמצעות פתיחת שוק החלב לתחרות ויבוא מוצרי חלב מחו"ל, התגלו ככלי ריק מתוכן. מה חדש?

הטיפול של הממונה על ההגבלים העסקיים בריכוזיות לא מביא את הפירות המצופים. ידענו מלכתחילה שהדברים יארכו זמן רב, וששבירת פירמידות לא נעשית באבחה אחת. בכל זאת, ניתן לומר שלא נראים ניצנים של שינוי וכנראה שלא מספיקים צעדים ממשלתיים להגברת התחרות. צריך יותר מכך.

כוח המיקוח של הצרכן

קל לומר שלצרכן הישראלי אין כוח מיקוח. בפועל, בגלל מיעוט השחקנים בענף המזון ומחסור בהיצע מכיוונים שונים, כוח המיקוח שלו מצומצם מאוד אם בכלל.

יש לשים לב לנקודה נוספת המתייחסת לפילוח הדמוגרפי והסוציו-אקונומי של הצרכנים. רמת ההכנסה של הצרכנים במרכז גבוהה יותר ושם גם מצויים יותר קמעונאים. על פניו הדבר צריך להגביר את התחרות. ואכן המחירים במרכז וביחוד באזורים צפופים בתוכו נמוכים יותר מהפריפריה.

בפריפריה, המאופיינת ברמה סוציו-אקונומית נמוכה משמעותית מזו שבמרכז, אין כמעט תחרות, גם בגלל ריכוז נמוך יחסית של מוכרים, מה שמביא את המחירים בפריפריה להיות גבוהים הרבה יותר מאשר במרכז. במרכז המחירים גבוהים הרבה יותר ממה שנדרש, אך נמוכים משמעותית מאלו בפריפריה, שם מצוי רוב עם ישראל הנאלץ לשלם הרבה יותר, כאשר רמת ההכנסה שלו נמוכה וממשיכה לרדת.

קריאה להחרמת רשתות שיווק איננה אפקטיבית. אין לנו יותר מידי רשתות שיווק והפריסה של הקטנות יותר איננה נותנת מענה לרוב הצרכים של תושבי הפריפריה. אז כיצד מתמודדים עם המצב?

אפס המעשה של הרשות להגנת הצרכן בהסתדרות

על פניו, ההסתדרות והרשות להגנת הצרכן המאוגדת בתוכה היו אמורות לייצג את ציבור השכירים בנושא המחירים. יש להם כלים, מידע, אמצעים, וגם מאות אלפי עובדים הסרים למרותם. אלא שההסתדרות לא רואה בתחום זה את יעודה, המתבטא בעיקר בהגנה ובייצוג של הוועדים החזקים.

ראינו בעבר כיצד התנגדה ההסתדרות להורדת העמלות שמקבלות חברות הדלק, שהיו עשויות להוריד את מחיר הדלק לצרכן, בטענה שהדבר יגרום לפיטורי עובדים. מדיניות זו של ההסתדרות המשלבת ידיים עם המעסיקים, שמה לאל כל ניסיון להילחם בעליות מחירים. אין לצפות מההסתדרות לסעד בעניין זה.

בטווח הביניים, לא ניתן לצפות לישועה מהממשלה. במצב הנוכחי, לצרכן אין כוח מיקוח אמיתי. ההסתדרות איננה כתובת, והשחקנים בשרשרת המזון ימשיכו להמשיך ולהכביר את רווחיהם, זהו ייעודם. מוצע להקים גוף ציבורי "הצרכן זה אנחנו", בלתי תלוי, עצמאי, שיוכל לייצג בצורה אמיתית ואפקטיבית את כוחם של הצרכנים ויצור כוח מיקוח חזק מול הרשתות והיצרנים.

ל"צרכן זה אנחנו" שינוהל נכון, יש פוטנציאל של הצלחה. התפתחות האינטרנט, המידע על המחירים ברשתות השונות שהופך להיות נגיש ושקוף והיכולת לרתום לנושא את הצרכנים יביאו לשינוי המשוואה ולהתחשבות בצרכן המהווה את הגורם המרכזי, הגדול והחשוב ביותר בשוק הצריכה המקומית.

"הצרכן זה אנחנו" יוכל להתקיים מדמי מינוי של הצרכנים שיצטרפו אליו ומפרסומות. הוא יוכל לתת ערך אמיתי לציבור הצרכנים ולאזן את המגמות השליליות, המעוותות והנצלניות הנוהגות אצלנו בשנים האחרונות.

ד"ר ישראל בוקסר הוא מרצה לכלכת ישראל במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה