הפורים של שרה היה הכי עצוב בעולם

<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו >>

אתם חייבים להיכנס לעמוד פורים המיוחד שלנו:

• משלוחי המנות: תיאוריית הקונספירציה

• מסדר זיהוי: חפש את הח"כ

• חשיפה: מתמודד חדש על משרת הרב הראשי

  
  

אני עשיתי לי למנהג, מדי פורים, לעבור גם אצל שרה כחלק מסיבוב משלוח המנות המסורתי שלי. בבוקר החג שרה הייתה מקפידה להתקשר ולוודא כי איני מתכוון להגיע במהלך תנומת הצהריים שלה, כדי שלא תפספס את מה שהצהירה שציפתה לו כל השנה.

הייתי יושב אצלה עשר דקות, ומקשיב לכל מה שעבר עליה במהלך השנה. תמיד הסתבר שלא קרה יותר מדי, ואני הייתי ממשיך הלאה לחיק משפחתי הצוהלת, לא לפני שהיא הייתה מזילה את דמעותיה המסורתיות, ומבקשת שלא אשכח לבקר אותה גם בשנה הבאה.

יצאתי צדיק

לפני כמה שנים צלצל הטלפון בתשע בבוקר, כבכל פורים. הבטחתי לשרה שאגיע אליה בסביבות שתיים בצהריים. אבל מה לעשות? רשימת משלוחי המנות שלי

התארכה באותה שנה: הצטרף אליה הבוס שלי (כי רציתי לבקש ממנו העלאה במשכורת), ונוספו גם כמה שכנים (כי קיוויתי שבאסיפת הוועד הקרובה, הם יצביעו בעד תוספות הבנייה שהתכוננתי לבצע), וכמובן שלא שכחתי לבקר את המלמד של הבן שלי, שבתחתית משלוח המנות שלו, תחבתי גם 300 דולר. שהרי הבן שלי זכאי לטוב ביותר.

והנה, מסתיים לו היום, וכטוב ליבי ביין, בבשר ובמיני המתיקה, נזכרתי לשבריר שנייה בשרה האלמנה, שבוודאי עדיין ממתינה לי. תירצתי את עצמי לעצמי, שהרי משלוחי המנות המפוארים שנוספו השנה היוו הידור מצווה, ובסך הכל יצאתי די צדיק גם השנה. את היום סיימתי בתחושה מסופקת ורגועה.

משלוח מנות עד הקבר

פורים שנה לאחר מכן, ואני גרוש טרי, המתגורר בדירת מרתף אפלה בת חדר וחצי באזור המרכז. אפילו חתולים לא היו לי שם. הדבר היחידי שהזכיר לי את החג, היה דפיקות רגלי הרוקדים וקול שירתם העמומה של השכנים מדירת הקרקע שמעלי. גם חלונות לא היו בדירה, ולכן רק השעון הבהיר לי שפורים כבר תכף נגמר.

לפתע נזכרתי בשרה, האלמנה הירושלמית. הרגשתי שהיא היחידה שיכולה להבין אותי ולהקשיב לי במצבי הנוכחי. שלוש פעמים התקשרתי אליה, וכשלא נענתי, התקשרתי גם לבתה. היא בישרה לי ששרה נפטרה בפתאומיות יום לאחר שושן פורים בשנה שעברה.

בבוקר המחרת, אספתי כמה שאריות ופלים וסוכריות טופי שנותרו מהביקור האחרון של ילדיי, כי לא היה לי כסף ליותר מזה. עטפתי אותם בשקית ניילון צבעונית, ועליתי לקברה של שרה בהר המנוחות שבירושלים. הדמעות שלי התמזגו עם הגשם הפורימי הסוחף שירד עלי ועל חלקת הקבר. הנחתי את משלוח המנות הצנוע על המצבה הרטובה, נשקתי לה ולחשתי: עכשיו אני מבין הכל, באתי לבקש סליחה. פורים שמח.

סגירת חשבונות אישיים

והנה, גם השנה הגיע פורים, ושוב דחפו לידינו רשתות השיווק משלוחי מנות מהודרים ושלל דברי מתיקה,

ושוב ישבו המהדרין מול רשימות ארוכות, והופכו את המצווה הפשוטה והתמימה של חלוקת שני משלוח מנות לשני אנשים בלבד, לסחר-מכר של סגירת חשבונות אישיים, כשהם עסוקים בעיקר בלשמח את עצמם ואת בעלי האינטרסים המשותפים שלהם.

ואני? אני חשבתי בפורים על האלמנה, הגר והיתום שבתוכנו, ועל שרה שלא קיבלה אפילו משלוח מנות אחד, בפורים אחד, לפני כמה שנים.

• זו לא בדיחה: ישיבה של פעם בשנה