אפקט הפרפר: כשהאזרח נפגע משגיאות הממסד
שתי החלטות בעניין אוויר נקי ובנייה ירוקה, שנראו מוצדקות ביותר, תרמו בעקיפין לעליית מחירי הנדל"ן והחשמל. הרפורמה ברגולציה בישראל, שתצורף לחוק ההסדרים, תנסה להכניס שיקול נוסף לכל החלטה ממסדית: איך יושפע יוקר המחיה?
טבעו של חוק ההסדרים, שטיוטה שלו נחשפה בשבוע שעבר , הוא שמהלכים דרמטיים והרי גורל מאושרים במסגרתו מבלי למשוך תשומת לב רבה. כך צפוי להיות גם גורלה של הרפורמה ברגולציה בישראל, אשר עתידה לשנות כליל את היחסים בין השלטונות למגזר העסקי והצרכנים, ואת היחסים בין זרועות השלטון השונות.
- הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet
במרכז הרפורמה הזו, שהדיון הסוער סביב החרדים וההפרטות גרם לכך שמעטים שמו לב לנוכחותה בחוק ההסדרים, נמצאת ההחלטה לחייב גורמי פיקוח בישראל לקבל אישור מגורמים נוספים לפני קבלת החלטות שיש להן השלכות על המשק כולו. בנוסף, יחויבו רגולטורים להתחשב במטרות העל של המדיניות הכלכלית של הממשלה, ולוודא שהחלטותיהם לא סותרות אותן.
מי יפקח על המפקחים?
המלצה לממשלה: להקים רשות אנרגיה עצמאית
אביטל להב
הוועדה לבחינת הרגולציה ממליצה להקים שלושה גופי פיקוח חדשים, בעלי מעמד עצמאי מהמערכת הפוליטית, בתחומי האנרגיה, התקשורת והתשתיות. בדו"ח הוועדה נטען: הניסיון הבינלאומי מלמד כי פיקוח עצמאי מעודד השקעות ומפרק חסמים
לכל אורכו של הדו"ח הנרחב שהגישה הוועדה, חוזרת פעם אחר פעם הטענה הבאה, בניסוחים שונים: בישראל פועלים רגולטורים רבים, המפקחים על תחומים שונים. לא פעם הם מקבלים באופן עצמאי, מבלי לבקש את רשותו של אף גורם, החלטות נכונות ומוצדקות בנוגע לשוק הספציפי שעליו הם מפקחים. אך ההחלטות הללו הן בעלות השלכות מזיקות והרסניות על מצבם הכלכלי של האזרחים כולם, ועומדות בסתירה למטרות המוצהרות של הממשלה עצמה.
אנו רגילים לשמוע ביקורת על עודף רגולציה, מצד גורמים במגזר העסקי. הביקורת מעוררת חשד מובן, הלא הרגולציה פוגעת ישירות בהכנסתם של אותם אנשי עסקים ואין פלא שהם מבקרים אותה. אך הביקורת שמושמעת על ידי הוועדה הממשלתית לייעול הרגולציה מגיעה מפיהם של שלושה פקידים רמי דרג, שאינם נחשבים לידידיו הטובים של המגזר העסקי, נהפוך הוא.
בראש הוועדה עמד הממונה על התקציבים, גל הרשקוביץ, שעמד גם בראש הוועדה שהחליטה לפרק את המונופול של חברת נשר בשוק המלט. לצידו כיהנו יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, יוג'ין קנדל, החתום בין היתר על מסקנות ועדת הריכוזיות, והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, שחתם בין השאר על המסמך הרשמי הקורא להטיל מס רווחי יתר על מפעלי ים המלח.
מה בכל זאת גרם לשלושה רגולטורים חזקים ו"נשכניים" בזכות עצמם, להחליט שבישראל מתקבלות החלטות פיקוח נכונות, שגורמות עם זאת לנזק ישיר לכיסם של כל האזרחים ולכן יש לבטלן? שני הסיפורים הבאים עשויים לענות על השאלה.
אוויר נקי - חשמל יקר
בדצמבר 2009 הוציא השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, צו אישי המחייב את חברת החשמל להתקין סולקנים להפחתת פליטת גזי חממה על ארובות תחנות הכוח הפחמיות שלה בחדרה ובאשקלון. הסולקנים הם מתקנים הקולטים את הפליטה שנוצרת בתהליך שריפת הפחם, מעבירים אותם דרך תמיסה של אבן גיר ומים ופולטים אותם מחדש כגז נקי.
המהלך היה צפוי להפחית בכ-40% את היקף הזיהום של תחנות הכוח הללו, ולהשוות את תנאי השמירה על איכות האוויר בישראל לאלה המקובלים במתקדמות שבמדינות אירופה. עלות ההתקנה הוערכה בתחילה בכחצי מיליארד שקל, אלא שעל מנת להתקין את הסולקנים, היה צורך להשבית בהדרגה כל אחת מיחידות הייצור בתחנות הכוח, ולצמצם את היקף ייצור החשמל לזמן מוגבל. בשל כך, הפכה ההוראה נושא למחלוקת בין חברת החשמל, משרד האוצר והמשרד להגנת הסביבה.
בדצמבר 2010 המליץ מנכ"ל משרד האוצר דאז, חיים שני, לדחות בחצי שנה את יישומן של הוראות המשרד להגנת הסביבה, בשל הפגיעה הצפויה ביכולת ייצור החשמל. בתגובה, הפיץ השר ארדן מחדש את הצו האישי המורה לחברת החשמל לבצע את שדרש ממנה, והגדיר מחדש לוחות זמנים מחמירים לביצוע הוראה. בינתיים, העלות המוערכת של התקנת הסולקנים תפחה ל-2 מיליארד שקל.
בהיעדר יכולת לערער על החלטתו של השר להגנת הסביבה, ובהיעדר יכולת להשבית את יחידות הייצור לשם התקנת הסולקנים, נמצא פתרון חדש. חברת החשמל תבנה בכל אחת מתחנות הכוח ארובה נוספת, בעלות של 6 מיליארד שקל נוספים. הארובה הנוספת תאפשר להשבית בהדרגה כל אחת מהארובות האחרות, במהלך התקנת הסולקנים.
הפרויקט יצא לדרך בספטמבר 2011, בשלב זה כבר היה ברור כי חברת החשמל עומדת בפני אחת התקופות הקשות בתולדותיה. עוד בפברואר של אותה שנה, החלו שיבושים תכופים באספקת הגז הטבעי ממצרים לישראל, בשל חבלות של ארגוני טרור בצינור. עד תחילת 2012, הופסקה הזרמת הגז כליל וחברת החשמל נאלצה להסב חלק ניכר מייצור החשמל שלה לייצור בסולר ופחם - חומרים יקרים בהרבה מגז טבעי.
התוצאה של האירועים הללו הייתה הפסד של 8.5 מיליארד שקל לחברת החשמל, שגרם לחוב של החברה לתפוח להיקף של 73 מיליארד שקל. רוב החוב, הושט על הצרכנים בישראל, בצורת העלאה של תעריך החשמל בשיעור מצטבר של 25%. בקרוב תיכנס לתוקפה התייקרות נוספת בשיעור של 6.5% מהמחיר.
משבר האנרגיה שאליו נקלעה ישראל בעקבות חילופי השלטון במצרים נחשב לאחת התופעות הכלכליות המשמעותיות ביותר של שנת 2012. יש המייחסים לו חלק ניכר מההאטה בצמיחה והגירעון בתקציב, שנגרם כתוצאה מירידה בהיקף גביית המסים בישראל. העלייה במחיר החשמל גררה בעקבותיה התייקרות של מוצרים מסוימים ופגיעה ברווחיות של חברות רבות.
ההוראה, המוצדקת לכשעצמה, של השר להגנת הסביבה לא גרמה למשבר, כמובן. אך הנטל הכספי שהיא הטילה על חברת החשמל, שווה ערך לנזק הכלכלי שנגרם כתוצאה מההפסקה של הזרמת הגז ממצרים. בחינה מחדש של ההוראות להפחתת הפליטות, יכלו לנטרל לפחות חלק מהנזק ולחסוך את ההתייקרויות או את הפגיעה הכספית בחברה הלאומית.
בשנת 2014, צפוי להגיע פרויקט הפחתת הפליטות בתחנות הכוח של חברת החשמל לסיומו. לכשיסתיים, יותיר אחריו שתי תזכורות מכאיבות לפצע הפיננסי שהותיר בחברת החשמל – שתי ארובות, 250 מטר גובהן, שאין להן כל שימוש מרגע שהושלמה התקנת הסולקנים. שתי ארובות מושבתות ובור של 8 מיליארד שקל נוספים במאזן של חברה השקועה גם ככה בחובות עתק.
ההחלטות שייקרו את הדירות
ביולי 2011 עדכן מכון התקנים את תקן 1045 לבנייה ירוקה. התקן קבע כי קירות הבתים בישראל ייבנו עם מעטפת בידוד תרמי, שתמנע זרימה של גלי חום וקור אל קירות הבית וכך תגדיל את האפקטיביות של קירור או חימום ותחסוך בהוצאות חשמל.
ההחלטה התקבלה במסגרת סדרה של תקנות שנועדו לצמצם את צריכת האנרגיה בישראל, וכך להפחית את זיהום האוויר. יש לה גם יתרונות כספיים לדייר. החיסכון באנרגיה מתבטא בכ-3,000-2,500 שקל בשנה, סכום לא מבוטל עבור מי שיכול להרשות לעצמו את ההשקעה הראשונית בבנייה, המוערכת כתוספת ממוצעת של כ-30 אלף שקל לעלויות הבנייה.
אלא שבקיץ 2011, כשהתקבלה ההחלטה, פחות ופחות ישראלים כבר יכלו להרשות לעצמם את ההשקעה הראשונית. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב-2008 עמד מחירה הממוצע של דירת 3.5-4 חדרים על סכום ממוצע של 849.1 אלף שקל. עד 2011 הוא זינק לסכום ממוצע של 1.186 מיליון שקל.
ההחלטה על תקן חדש לבנייה ירוקה הצטרפה לעוד עשרות החלטות של הרשויות בישראל, שהתקבלו בשיא התפתחותה של בועת הנדל"ן. ביד אחת, ניסתה הממשלה לרסן את השתוללות מחירי הדירות, ביד שנייה, היא ליבתה אותם באמצעות סדרה של החלטות שייקרו את עלויות הבנייה ועיכבו הוספה של דירות לשוק.
החלטה על הרחבת חדרי מדרגות, תקן חדש שקובע כי יש להתקין מערכת כיבוי אש אוטומטית בבניינים, הכנסת כלל העצים בישראל למעט עצי פרי למעמד של עצים מוגנים שלא ניתן לעוקרם לשם בנייה והחלטה של רשויות מקומיות לחייב במעטפת אבן חיצונית לבניינים - כולן תוספות חשובות לסטנדרטים של הבנייה בישראל, אשר יישקלו עתה מחדש, לאור הצבת המלחמה במחירי הדיור הגבוהים כמטרה עליונה של השלטונות בישראל.
לפנייה לכתב/ת 
תזכורת כואבת. הארובה הרביעית בחדרה
צילום: עוז מרון
סדרת החלטות ייקרו את עלויות הבנייה
צילום: shutterstock
הממונה על התקציבים, גל הרשקוביץ
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
