פרשת השבוע: ארץ זבת חלב ודבש וגז טבעי

במהלך המסע לארץ ישראל מביע העם חשש כבד מפני הבלתי נודע. " הארץ המובטחת" היא סחורה לא ממשית. מוצר שטרם נוסה על ידי ע ישראל. והוא כדרכו חושש מתלונן ומפחד.

לכתבות נוספות במדור פרשת השבוע הכלכלית

רוצים שישמעו אתכם? הביעו דעתכם בפייסבוק שלנו , ואנו נפרסם חלק מהתגובות

משה, בהחלטה מאוד מסובכת מבחינתו, בוחר 12 איש לסיור מקדים לבדיקת הסחורה. בדיקה שלהבנתו של משה תוביל במישרין להפחתת חששות של העם. תפקידם היה ברור לבצע בדיקת נאותות.

פרשת השבוע, פרשת "שלח לך", מתחילה בסיפור המפורסם של חטא המרגלים ומסתיימת באחת המצוות הידועות ביותר היא מצוות ציצית. הפטרה מספר יהושע המספרת על שליחת המרגלים על ידי יהושע בן נון לתכנון מהלכי המלחמה (סיפור רחב הזונה).

חטא מרים וחטא המרגלים

פרשת המרגלים סמוכה לחטא מרים (בסיום פרשת השבוע הקודמת "בהעלותך") ועל כך מסבירים בפשטות, כי מרים, אחות משה, הוציאה עליו דיבה והמרגלים הוציאו את דיבת הארץ. אילו למדו מחטא מרים ועונשה, היו יכולים להימנע מחטאם.

לרגל או לתור?

"וידבר ה' אל משה לאמר. שלח-לך אנשים ויתרו את ארץ כנען..." (במדבר י"ג , א'-ב') הפועל לתור חוזר מספר רב של פעמים, במגוון של הטיות, ויש לכך סיבה. תייר המגיע לביקור מחפש את המקומות שבהם נעים לבקר, לעומתו המרגל המחפש את נקודות התורפה והסיכון.

המרגלים, למעט כלב בן יפונה ויהושע בן נון, מעלו בתפקידם. עם שובם מהמשימה פתחו במסע הפחדה מניפולטיבי. הסיטואציה צריכה להיות ברורה. מדובר בעם שנודד במדבר, על סף ייאוש, עם רף אמון נמוך במנהיגם, והמרגלים בדבריהם מוספים שמן למדורת הייאוש.

מה בין הוצאת דיבה לשקר?

"וַיָּשֻׁבוּ, מִתּוּר הָאָרֶץ... וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה...וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא וְזֶה-פִּרְיָהּ. אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם. וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים ... וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם." (במדבר י"ג , כה'-לג')

הרב מנחם מנדל מקוצ'ק מסביר, כי המרגלים לא אמרו דברי שקר, אלא נתנו פרשנות והביאו אמת שטחית שגרמה לבהלה בקרב העם במדבר: "כל דבר שאינו שקר אמת הוא, ולא כל מי שאינו שקרן הוא איש אמת".

המרגלים נשלחו - שהרי כתוב "שלח לך אנשים" - לתור, והם הפכו לפרשנים ולמרגלים. ברור כי למעשה לא מילאו את תפקידם וחרגו מהסמכות שניתנה להם. "דיבה איננה רק דבר שקר. הצגת עובדות מעורבבות ומשולבות בפרשנות שלילית אף היא הוצאת דיבה", אומר רחמים מלמד כהן.

למעשה,המרגלים מקבעים מציאות מדומה לעם - למשל במשפט: "וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". כיצד המרגלים יכולים לדעת איך הם היו נראים בעיני יושבי הארץ? הפרשנות שלהם מעוותת את המציאות וגורמת לפחד גדול אצל העם.

החשש של העם מביא אותו להתלונן. תכונה מוכרת אצל עם ישראל אז וגם היום. עם שחלם לברוח ממצרים מדבר כרגע בערגה על מצרים. ממש תיאטרון האבסורד בהתגלמותו .

האבסורד התעורר השבוע במציאות של ימינו: שינוי מכסות הגיוס לחרדים העמיד את תקופת השירות של תלמידי ישיבות ההסדר באור חיוור מאוד. האם לא היה ראוי לערוך שינוי כולל באבחה אחת? את הפרטים הקטנים יש לסגור אחר כך. שהרי לא ייתכן שחלק מהעם ישרת שירות מלא, וחלק לא. אם צה"ל צריך לוחמים המחזיקים בנשק יגויסו כולם - חיילי הסדר וחרדים, סרבני מצפון מדומים ומקבלי פטור על אי התאמה. אם צה"ל לא באמת צריך לוחמים, יש להפסיק לזרות חול בעייני הציבור.

על אף שחרגו המרגלים מסמכותם מציינים הם: "וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא וְזֶה-פִּרְיָהּ". לא רק פירות טובים יש לארץ ישראל. לאחרונה נמצאו מאגרי גז ואף אוצרות טבע אחרים שיש בארץ. אומנם לא רבים הם, אבל לצערנו הרב המדינה אינה הנהנית העיקרית מהם אלא יזמים פרטיים.

וועדת ששינסקי לא השלימה את תפקידה אך כבר עתה ברור שחרף הקיצוצים לכל משקי הבית בישראל, העלאת המע"מ באחוז נוסף והפחתת קצבאות הילדים יכלו להימנע. ברור לכל, שאם היו נלחמים בממשלות הקודמות ביתר שאת בבעיית הריכוזיות, פותרים את בעיית המסים הכלואים ומחילים את מתווה ששיניסקי על אוצרות הטבע ללא פחד מטייקונים, ניתן הה להקל ולא במעט על עשרות אלפי המשפחות שנאלצות לקושש פרוטות לסיים את החודש בכבוד.

תרבות הריאליטי - לא כל הנוצץ זהב הוא

פרשת השבוע מסתיימת עם פרשת ציצית. "והיה לכם לציצית וראיתם אותו ...ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עינכם..."(במדבר.טו' ,לט'). המרגלים תרו אחר נטיית הלב והביאו את דעתם ולא את המציאות.

דומה הדבר במעט לתרבות הריאליטי שלנו כיום. מצוות הציצית מלמדת אותנו לא ללכת רק אחר מה שרואות העיניים. אלא, לחזור ללימוד מעמיק ויסודי, להוביל חשיבה סדורה וארוכת טווח ולברוח מאותה רדידות מחשבתית מסוכנת.