התחדש משפט זדורוב: סכין ונעליים ישנו התמונה?
בהוראת בית המשפט העליון נשמעות עדויות חדשות שהביאה הסנגוריה הציבורית, במסגרת ערעורו של רומן זדורוב על הרשעתו ברצח תאיר ראדה. מומחית מעידה כי הסכין שבה נרצחה ראדה הייתה משוננת, ולא סכין יפנית כפי שהייתה בידי הנאשם
בבית המשפט המחוזי בנצרת החל הבוקר (יום ה') הדיון בהשלמת העדויות במשפטו של רומן זדורוב, שהורשע ברצח הילדה תאיר ראדה בקצרין. זאת לאחר שבית המשפט העליון הורה לשקול שוב את הרשעתו ברצח. הראשונה להעיד: רופאה משפטית שהסבירה כי הסכין שנמצאה בידיו של זדורוב לא יכולה הייתה להותיר סימנים כמו אלו שנמצאו על גופתה של ראדה. בהמשך צפויה להישמע חוות דעתו של מומחה להשוואת טביעות נעל, שמערער על מסקנות התביעה שאימץ בית המשפט.
דיווחי חדשות נוספים ב-ynet:
תערוכה בגלריה לאומית בפריז מאדירה מחבלים
בכיר המודיעין מגן על הציתותים: "מנענו פיגועים"
הליך שמיעת העדויות הנוספות בוצע לבקשת הסנגוריה הציבורית שמייצגת כעת את זדורוב באמצעות עורכי הדין איתי הרמלין וד"ר אלקנה לייסט. ד"ר מאיה פורמן ממכון מידן, מכון משפטי פרטי שסיפק חוות דעת בנוסף למכון לרפואה משפטית באבו כביר, העידה כי הסכין שבה נרצחה ראדה הייתה סכין משוננת, ולא סכין יפנית חדה כפי שהייתה בידיו של זדורוב. בתחילת העדות חזרה על טענתה כי סכין משוננת מותירה סימנים אחרים ואף הדגימה את דבריה באמצעות סכין וגוש פלסטלינה. זדורוב נראה מתוח, עת ניצב והאזין למתורגמנית. אשתו אולגה הייתה אף היא באולם בית המשפט.
התובעת, עו"ד שילה ענבר, ראש התחום הפלילי בפרקליטות מחוז צפון, אמרה: "יש לזכור כי הכרעת הדין לא בוטלה, ההרשעה לא בוטלה וגם מאסר העולם לא בוטל. לא מדובר במשפט חוזר". היא ערערה בשלב ראשון על אמינותה המקצועית של ד"ר פורמן.
בפתח הדיון אמרה אמה, אילנה ראדה: "קיוויתי שהפרשה הזו כבר מאחורינו אבל כנראה שזה לא כך. אנחנו אנשים מאמינים ובוטחים באלוהים. אני לא יודעת אם הוא אשם או לא, אבל כנראה שככה צריך להיות". היא תיארה את מצבה של המשפחה: "בשום מקרה המצב שלנו לא טוב מבחינה נפשית. אירוע כזה מציף אותנו ברגשות באופן קיצוני". היא הוסיפה כי קיוותה שהמשפט וכל הפרשה כבר יהיו מאחוריהם, אך החלטת העליון אימתה את חששותיה כי המשפט לא באמת הסתיים. "אני לא אומרת בוודאות מלאה מי הרוצח. אבל כשהעליון קבע שהמשפט נמשך, זה עשה לי פרפרים בבטן. הייתה לי הרגשה שהמשפט לא מוצה עד תום".
שמואל ראדה, אביה של תאיר, אמר כי "אם היה צדק אמיתי רוצחים כמוהו היה צריך לשחוט ואז צריך להתווכח אם שחטו אותו בסכין משוננת או חדה". לדברי האב, התמשכות הדיון והתקדמות בפרטים הקטנים והשוליים גורמת עוול למשפחתו.
הודה וחזר בו
ראדה נרצחה
בדצמבר 2006 בשירותי בית הספר בקצרין שבו למדה בכיתה ח'. זדורוב הורשע בבית המשפט המחוזי ונידון למאסר עולם, בהתבסס על ההודאות שמסר בפני מדובב משטרתי, בפני חוקרי המשטרה ובעת שחזור הרצח. בהמשך הוא חזר בו מהודאתו, אך בית המשפט קבע כי עדותו רצופת שקרים, מניפולציות וסתירות מהותיות. בית המשפט אף קבע כי ההודאות נתמכות בראיות מחזקות משמעותיות, וראיה מרכזית שתמכה בהודאה עסקה בטביעות נעל שנמצאו על מכנסי הילדה ושבית המשפט קבע לפי דעת מומחה התביעה כי מדובר בנעליו של זדורוב.
אך בדיון בערעור שהגיש לבית המשפט העליון, נקבע כי ידונו בעניינו שוב בבית המשפט המחוזי, לצורך בחינת שתי ראיות חדשות שהגישה ההגנה לצד הערעור לעליון.
זדורוב ביקש לדון בחוות דעת של מומחה בעל שם עולמי להשוואת טביעות נעל, וויליאם בוזדיאק, שקבע כי מסקנותיו של מומחה התביעה שאותן אימץ בית המשפט המחוזי בפסק הדין מוטעות וכי לא ניתן לקבוע בוודאות כי סימני הדם הם טביעות נעל בכלל ובטח שלא של זדורוב בפרט.
הראיה השנייה עוסקת כאמור בחוות דעת של מומחית לרפואה משפטית, ד"ר מאיה פורמן-רזניק, שממנה עולה כי לפי מראה החתך שנמצא על פניה של ראדה, אין זה סביר שהחתך בוצע באמצעות סכין יפנית - כלי הרצח שאותו תיאר זדורוב בהודאותיו.
כמו כן טוענת המומחית כי החבלות בראשה של ראדה אינן מתיישבות עם הודאות זדורוב. עורכי דינו של זדורוב טענו כי עשיית הצדק וגילוי האמת מחייבים את קבלתן של הראיות הנוספות וכי הן יכולות להביא לשינוי בתוצאות המשפט.
אחד משופטי ההרכב המקורי, חיים גלפז, נפטר, ומחליף אותו השופט בנימין ארבל. אב בית הדין יצחק כהן והשופטת אסתר הלמן ממשיכים בתפקידם שאותו מילאו במהלך המשפט.
לפנייה לכתב/ת 
