משיבי הרוח: המרד הגדול של משוררי ההתנחלויות

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

• לויפן שמוליק: אמא, הבן שלך דוקטור. ליידישפיל
  

"היו רבנים שקיבלו ועודדו אותם, בהם הרב שג"ר, הרב נריה והרב סבתו, הם הבינו שהשירה לא מתנגדת לאמונה ולשמירת מצוות. מצד שני, היו כאלה שהתנגדו להם בתוקף, בעיקר מחשש שמי שעוסק בשירה יתרחק מהדת ויפסיק להאמין", אומר יעקבוסון.

אלא ש"משיבי הרוח" לא נרתעו מהביקורת. לדברי יעקובסון, הופתע לגלות כי לא רק שהרבנים המתנגדים לא הרפו את ידי המשוררים החדשים, אלא הם אף העזו לבקר בשיריהם את עולם הישיבות שבו גדלו והתחנכו. "ההתנגדות של הישיבות לחופש הביטוי, כמו גם הדרישה שלהן מהתלמידים להדחיק תשוקותיהם המיניות, גרמו להם לבטא בשיריהם דרכים אחרות להתייחס לדת ולמסורת", אומר יעקובסון.

"היחס שלהם לדת הוא די חתרני – בשירים שלהם, הם מעלים שאלות נוקבות ביחס לאמונה. עם זאת, הרבה מהמשוררים החילונים אומרים שבעקבות 'משיב הרוח', השירה הישראלית הרבה פחות חילונית כיום".

מחדשי השירה הישראלית

יעקובסון, מרצה בתוכנית למדעי היהדות באוניברסיטת בראון שבארצות הברית

חקר בעבר את יחס הספרות העברית למקורות ישראל, ובשנים האחרונות ביקש להתחקות אחר המשוררים הצעירים שכותבים שירה דתית. כתב העת הראשון של "משיב הרוח" אמנם יצא לאור לפני כמעט 20 שנה, אולם יעקבסון התוודע אל קבוצת היוצרים הצעירים רק ב-2008. לצורך המחקר, הוא ראיין שמונה מהמשוררים הבולטים ב"משיב הרוח": סיון ואבישר הר-שפי, אליעז כהן, יורם ניסינוביץ', אלחנן ניר, נחום פצ'ניק, שמוליק קליין ונעמה שקד.

"כל אחד מהם הגיע אל עולם השירה בניגוד לאווירה התרבותית שבה גדל. הוריהם ומוריהם של 'משיבי הרוח' לא כל כך העריכו שירה, כי הדגש בגוש אמונים היה יישוב ארץ ישראל. כשהפוליטיקה עומדת במרכז, שירה נחשבה לדבר שמסיט את תשומת הלב מהמטרות המרכזיות של התנועה", אומר יעקובסון.

"'משיבי הרוח' הבינו שאם הם ימשיכו לדגול באידיאלוגיה של גוש אמונים, הם יגבילו את עצמם בשירה שלהם - כי אידאולוגיה תמיד עומדת בדרכו של ביטוי חופשי. בסופו של דבר, הם באמת שינו את פני התרבות, כי היום בבתי הספר, בישיבות ובמדרשות - המצב מאוד שונה ממה שהיה בזמנם, השירה מקבלת יותר מקום במרכז התרבותי-דתי"

בימי ששי ההם טרם תפילה

באוטובוס ראשון לשמוע את רב אשר

בסוגיה בקידושין

של המקדש חצי אשה

ואחר מנשק,נאחה בפרכת

ושואל אותי בעדינות שלו, ובגוף רבים:

מה שלומכם

(קטע משירו של אלחנן ניר, "המקדש חצי אשה")

בני אדם ולא אידאולוגים

יעקבסון, תושב בוסטון, מעיד כי לאחר מלחמת ששת הימים הפך לאיש שמאל, ומאז התנגד למפעל ההתנחלויות שממנו צמחו מרבית מהמשוררים אותם חקר. "בהתחלה לא ידעתי איך להתייחס אליהם, חשבתי שיש ביננו פער עמוק. אבל תוך כדי השיחות עימם, הכרתי אותם כבני אדם ולא כאידאולוגים. הם הפכו למאוד חביבים עליי, למרות שמבחינה פוליטית אני לא בדיוק מסכים איתם."

"הפתעה הגדולה שלי הייתה היחס שלהם לפלסטינים. חשבתי שיהיה להם יחס עוין כלפיהם, אבל התברר שטעיתי". שניים מהמשוררים שחקר, אליעז כהן ויוחנן ניר, היו מתלמידיו של הרב מנחם פרומן ז"ל, שיזם ועודד דו שיח בין אנשי דת יהודים ומוסלמים.

"בשירה שלהם, הם מתייחסים לפלסטינים בהבנה", אומר יעקבסון. "למשל, יורם ניסנוביץ כתב שיר על יישוב יהודי שנבנה על הריסות כפר ערבי. הוא מתאר בשיר את הכאב שלו על הערבים שברחו מהכפר. זה לא אומר שהוא בעד זכות השיבה, אבל הוא מפגין שם רגישות".

כרם מהר"ל

טירה משופצת

מסגד מוזנח ונעול.

האדמה מתפוררת אל זכות השיבה:

הכפר אג'זם

מבליח בורוד צ'כי של

פריחת הבוהניה.

(קטע משירו של יורם ניסינוביץ' , כרם מהר"ל).

גם שיריו של נחום פצ'ניק, אחד ממשיבי הרוח, שאביו היה ממקימי קריית ארבע, ריגשו את יעקבסון. "אבא שלו היה חסיד נלהב של הרב צבי יהודה קוק, ממש מה'הארד קור'. באחד מהשירים של נחום הא מתייחס למשורר מחמוד דרוויש, מצטט ממנו וכותב על הערגה של דרוויש לארץ שהוא מנותק ממנה. הרצון להבין את הסבל של הפלסטינים - ממש הסעיר אותי. זה מראה שבהרבה מקרים משוררים הם יותר פתוחים ליחס אנושי בין בני אדם, וזה מאוד הפתיע לטובה".

אני רואה ילדים של מחמוד

משחקים במפרפסת ליד שג'רה א-זיתון

בפניהם אותו הפחד החד

של ילדותי

ובפני מחמוד שנאה ליהוד

ובפני אבי פחד מערבי,

ועץ הזית יביט בכל וישתק

(קטע משירו של נחום פצ'ניק, הבית)

הארוטיקה של חיי הנישואים

גם ההתייחסות של משיבי הרוח לארוטיקה לא הותירה את יעקבסון אדיש. "חשבתי שכיוון שמדובר במשוררים דתיים, הם יהססו לעסוק באירוטיקה. הם גדלו על פי ערכים של צניעות, שלפיהם לא מדברים על הנושאים האלה, אבל הם מצאו דרך משלהם לכתוב על חוויות אירוטיות. הם הביאו לשירה את מה שהם מכנים אירוטיקה צנועה" .

לדברי יעקבסון, בניגוד לשירה החילונית, העוסקת לא פעם ביחסים מיניים בין מאהבים,

המשוררים הדתיים מתארים את הארוטיקה של חיי הנישואים. "כדתיים, רבים מהם כותבים על יחסים אירוטיים בין גבר ואישה נשואים וזה לא כל כך טיפוסי.

"במקום לתאר אקט מיני באופן גורף ופתוח, הם כתבו על הארוס בהקשר של הטבע. למשל שיר שבו המאהבים יוצאים לשוח, ותיאורי הטבע רומזים על מתח מיני בין גבר לאישה", אומר יעקובסון. "אחד מעונגי השבת זה יחסי מין בין איש ואישה, וסיוון הר שפי כותבת על חוויה הזו שהיא גם אירוטית וגם דתית. החיבור הזה בין החוויה הרוחנית ובין החוויה האירוטית, מעלה את האירוטיות לרמה רוחנית, והם הצליחו בזה בשירים שלהם".

יעקבסון מציין כי בעת שערך את המחקר, מרבית הכותבים ב"משיב הרוח" היו גברים. "הקמת כתב העת נבעה בעיקר מהחוויה של בחורי ישיבה שלא מצאו בלימודי הישיבה את המרכיב הרוחני שחיפשו", אומר יעקובסון. "תוכנית הלימודים שלהם הייתה די שמרנית - בעיקר לימודי גמרא, והם רצו להתבטא כיחידים". לדבריו, היום כבר גדל מספר המשוררות בקבוצה, וכעת הוא זהה לזה של הגברים. "במשך השנים, אחרי שהסתבר שאפשר להיות גם דתי וגם משורר, זה הפך לטבעי, וגם הנשים הושפעו מכך", אומר יעקבסון .

בתוך הטיח הנקלף של החיים

הדתיים שלי, נבנית קומה

שלמה רכה של אהבה של

אלהים חיים, בדיבור פנימי, בעציצים

בגוף הנפתח המשתאה

(קטע משירה של נעמה שקד)

אלוהים מסתודד אתי כמו שכנה

"אי אפשר להבין את השירה שלהם בלי ההקשר החברתי-תרבותי", אומר יעקבסון. "רוב המשוררים החילונים לא למדו הרבה מספרות חז"ל. למשוררים הדתיים הייתה הזדמנות לכתוב שירים שמתייחסים לספרות החכמים, נושא שלא קיבל מקום מרכזי בשירה הישראלית".

להתייחס לתנ"ך ולהשתמש בדימיון החופשי. סיוון ואבישר הר שפי

לדבריו, גם כאן הופתע לגלות את הפתיחות של המשוררים הדתיים בהתייחסם למקורות היהודיים. "הם הרגישו חופשיים להתייחס לתנ"ך, לאו דוקא על פי המפרשים המסורתיים, אלא להשתמש בדימיון חופשי בלי צנזורה של רב או מורה", אומר יעקובסון. כדוגמה הוא מציין את שירה של סיוון הר-שפי על ביקור מלאכים באוהל אברהם ושרה לקראת הולדת יצחק.

"היא כתבה את הסיפור הזה מחדש מנקודת מבטה של שרה, והפכה אותה לגיבורה שאלוהים מתגלה אליה בצורה מאוד חזקה ומשמעותית. הר שפי לא חששה לכתוב על שרה ולמתוח ביקורת פמינסטית על הסיפור המקראי".

א-להים מדבר אתי מאחורי הקלעים

במטבח האהל הוא מסתודד אתי

כמו שכנה.

מקום חם וריחני, אפוף אדים

(קטע משירה של סיוון הר-שפי, מתוך "שרה")

פרץ יצירה מטורף

"אנחנו נורא נהנים לראות את המחקר כתמונת מראה מחמיאה", אומר אליעז כהן, אחד מעורכי כתב העת. ומנחה סדנאות לכתיבה יוצרת. "אני חשבתי שאנחנו עושים מהפכה כבר בשנים הראשונות של "משיב הרוח", אבל היו כאלה בחבורה שתמיד התכווחו ואמרו לי להפסיק לדבר בכותרות".

כהן גדל ביישוב אלקנה שבמערב השומרון, ולדבריו, כמי שעוסק בהוראת השירה והכתיבה היוצרת בתיכונים דתיים ובישיבות, הוא חש כי "משיבי הרוח" הצליחו ליצור מהפך בחינוך הדתי.

"הצעיר הדתי בעשור האחרון לא דומה למה שאני הייתי לפני 25 שנה. בעבר לא רצו ללמד ספרות בישיבות תיכונית, ובצדק, כי ספרות זה דבר שמשנה אנשים. לי לא הייתה אטמוספרה לשירה, וגם לא לגיטמציה. היום אני רואה השקיקה של התלמידים הדתיים לעולם של הכתיבה".

לדבריו, השקיקה אף הופכת לפרץ יצירה מטורף. "לעיתים בסדנאות, מתעוררת בי קנאה מול הכישרון של הבנים והבנות שכותבים. אני צריך לעבוד על המידות של עצמי ועל קנאת הסופרים שיש בי, זה דור מוכשר בצורה יוצאת דופן.

"הייחודיות של 'משיב הרוח' היא לא רק בפרמטרים של הבשורה בצבור הדתי, אלא גם ביומרה להשיב את הרוח של השירה העברית למה שהיא יכולה להיות, שירה שמדברת עם כל הקומה של המשורר. אנחנו צריכים להיאחז בסידור התפילה בענווה, אבל גם לומר שאנחנו כאן כדי להשיב את הרוח - יש מה לתקן, וביחד אפשר לעשות זאת", אומר כהן.

• הערב (א', 16.6) מתקיים בבית המדרש "אלול" ערב לרגל השקת הספר "משיבי הרוח" וקבלת פרס היצירה הציונית.