מי מפחד מהמאגר הביומטרי?

לאחרונה אנו עדים למסע מתוזמר היטב של מובילי דעת קהל לקעקע את הצורך במאגר ביומטרי, תוך הצגת עובדות לא נכונות ושאלות שבינן לבין האמת המקצועית מרחק רב. אין לי כוונה להיכנס לריב עם מי ממובילי דעת הקהל. כל שאני מבקש הוא קצת יושרה ובעיקר בקיאות בנושא, טרם הצגת עמדה נחרצת. 

בין השנים 2007 -2012 שימשתי כראש המטה למלחמה בטרור במשרד ראש הממשלה. במסגרת זו ועל פי פניית שר הפנים דאז,  מאיר שטרית, ביצענו עבודת מטה רחבה ועמוקה כדי לסכם את כלל המרכיבים הנגזרים מרצון המדינה לעבור לתיעוד חכם.

פגשנו עשרות מומחים מתחומים שונים, השקענו אלפי שעות אדם בבחינה,בבדיקה, בהשוואה לעולם ואף לנעשה בארץ בתחום הביומטרי.

אחת המסקנות שלנו הייתה כי תיעוד חכם ללא מאגר ביומטרי הוא בבחינת חצי עבודה ואינו עונה על צרכים עיקריים. משתי סיבות מרכזיות:  

האחת: הצורך למנוע (כמעט לחלוטין) אפשרות לזהות כפולה, כלומר שלאדם אחד יהיו שתי זהויות שונות או יותר.

השנייה: לאפשר לרשויות החוק, תחת תנאים מאוד קפדניים, להשתמש בנתוני המאגר לצורך פענוח פשעים.

(צילום: אהוד קינן)

ישנם שלושה נושאים נוספים בהם מנגחים המתנגדים את הצורך במאגר:

• האחד: מי מבטיח לנו שבעוד X שנים השלטון לא יעשה שימוש נלוז במאגר נגד, למשל, משתתפים בהפגנות נגד השלטון
• השני: מי מבטיח לנו שהעובדים במאגר הביומטרי לא ידליפו את תוכנו ?
• השלישי: מה יקרה אם המאגר ידלוף? היה שר לשעבר שהגדיל ואמר "שזה יהיה יותר גרוע מאסון צ'רנוביל".
  

אנסה ,לטובת הציבור, להתמודד עם טענות אלו כדי שיהיה בידי הציבור את המידע הרלוונטי והעובדתי, טרם החלטתו אם להצטרף לפיילוט:

1. מה יעשה השלטון בנתוני המאגר בעוד עשר שנים? כיצד נבטיח שלא יעשה בו שימוש נלוז? התשובה פשוטה: מה יהיה גובה המיסוי בעוד עשר שנים? מה תהיה מדיניות הממשלה לגבי מיעוטים בעוד עשר שנים? איש אינו יודע. זוהי שאלה היפותטית שתכליתה לשתק קבלת החלטות. כאזרח המדינה ששרת בצה"ל 30 שנה, שלח שני ילדים לשנת שירות ולשירות קרבי, אני מאמין במדינה ומסרב לנהל דיאלוג משתק. אם בעוד עשר שנים המדינה תתנהל כך ש"לא יהיו שופטים בירושלים", אז כנראה "מגיע לנו..." ואז כול אחד יוכל להחליט אם הוא רוצה להמשיך לחיות במדינה כזו ולכך אין שום קשר למאגר הביומטרי.

2. מי מבטיח לנו שעובדי המאגר לא יבגדו במדינה ויסגירו את "סודותיה"? גם כאן נעשה שימוש חוזר בעובדה שהיא אינה עובדה. מרשם האוכלוסין לא דלף ממשרד הפנים ולא נפרץ! נגזרת של מרשם האוכלוסין (שהחוק מחייב את משרד הפנים לחשוף) נגנבה על ידי עובד חיצוני מתוסכל ממשרד אחר (שעמד לדין ונשפט).

שאלה זו רלוונטית לטייס קרב המטיס אמצעי לחימה מסווגים, ללוחם הצוללת היודע דבר אחד או שניים ולכול בן אנוש אחר. אז מדוע עובדי המאגר הם המועדים לפורענות? דווקא מולם החרגנו את הכללים כך שהם "זוכים" לבידוק המקביל לרמה גבוהה של שותפי סוד במערכות הביטחון (מה שלא היה לאותו עובד שגנב פרטים ממרשם האוכלוסין). זאת ועוד, אין עובד אחד שיכול לגנוב את המאגר הביומטרי- המאגר בנוי כך שכדי לגנוב אותו צריך שיתוף פעולה של כמה עובדים! בשלב הזה של השיחה אומרים לי "אפילו ואנונו" אני מחייך ואומר "אי אפשר לבנות מדינה, אם כול היום נחשוש ממעשי ואנונו". זה משתק.

3. מה אם ייגנב/ייפרץ המאגר? אז ראשית המאגר כולל אל ורק נתוני טביעות שתי האצבעות המורות וצילום פנים. נתונים אלו מאוחסנים בצורה מוצפנת כשכל גישה אליהם מנוטרת ומבוקרת. ערך הפריצה למאגר הופך ללא כדאי כי היקף הנתונים שתצליח לקבל ואופן ארגונם הופכים את ההישג לחסר משמעות.

נניח שבכול זאת נגנבה זהותי הביומטרית. כלומר, עכשיו ישנו אדם אחר שהוא לא אני, שנושא תעודת זהות חכמה עם הנתונים הביומטריים שלי (גנב את הזהות הביומטרית שלי) מה עכשיו? כשאותו אדם ייפגש עם נותני השירותים השונים הוא יצטרך להגיש את האצבע שלו (או יותר) ואת פניו כדי לאמת שהוא זה אכן הוא, כלומר פעולה המשווה את הנמצא בתעודה החכמה לבין הביומטריה האמיתית שלו (קרי האצבע והפנים) ואז כמובן יתברר שהוא זה לא הוא. לכן לא ברורה לי הפאניקה.

(צילום: אהוד קינן)

שתי הערות אחרונות

הפיילוט - הסכמנו לתקופת מבחן כדי להפיג חששות בקרב מקבלי ההחלטות. נקבעו לפיילוט קריטריונים פשוטים: הראשון- "חוכמת ההמון", אם הציבור יבוא סימן שזה מצליח (אם זה נכון לרוב תחומי חיינו, זה צריך להיות נכון גם לתחום זה). השני: הזמנו את כל הגורמים המקצועיים המסווגים לתקוף את המאגר ובכך לשפר את עמידותו. 

ומילה לסיום. כיום גם כך הפרטיות כבר לא ממש קיימת - שהרי זה עידן כרטיסי האשראי, הרשתות החברתיות והטלפונים החכמים. לצורך מערך לאומי מפוקח ומנוהל אנחנו מוסרים עוד מעט פרטים, ובזכות זה היקף הרמאים והזייפנים בחברה מצטמצם למינימום. לא מחיר גבוה מדי.