בגידות רומנטיות על הסכין
ענת לב-אדלר כתבה רומן ביכורים על בגידה, מה שגרם לה לחזור לחמישה ניאופים ספרותיים בלתי נשכחים, מהמצחיקים של נורה אפרון ועד לגשרים הסודיים של מחוז מדיסון. ספרים על הסכין
"את יודעת למה את בוגדת בבועז? את רוצה לעזוב אותו או שאת רוצה להיתפס?", שואלת הפסיכולוגית אמילי אבני את יעל אלדר, חברתה הטובה וגיבורת רומן הביכורים שלי, "כותבת ומוחקת אהבה".
- יוסי עוזרד על זיכרון בספרים
- מוות בספרים עם כרמל בן נפתלי
- ביג סיטי לייף: עדי שורק ועלילות בעיר
"יש כל מיני סוגים של בוגדים", ממשיכה אמילי להסביר ליעל, שחייה בגיל ארבעים, הפכו לרכבת שאיבדה את הבלמים. "חלק בוגדים כי הם סתם בני זונות, חלק בוגדים כי הם פוחדים למות, יש כאלה שחייבים את הריגוש ויש כאלה שבוגדים רק כדי שהטלטלה, כמו מכת חשמל, תחזיר לחיים את האהבה שלהם שמתה".
מיליוני נשים וגברים לכודים בתוך מערכות יחסים מאלחשות וגוססות, שרק בגידה מסוגלת להציל. כן, מוזר לחשוב, אבל לפעמים הבגידה היא לא הפטיש שמנתץ את לבני האמון בקיר הזוגיות, אלא דווקא הדבק שנועד למלא את הסדקים. "האין הרווח האמיתי יכול להתקזז עם השקר? האין הקלילות הפתאומית דוחקת את רגליה הכבדות של הבגידה?", שואלת יעל, הגיבורה. חמישה ספרים על בגידה רומנטית מנסים למצוא את התשובה:
"ספינות הלב", מאת בנואט גרול
רומן חכם, סוחף, רגיש, כתוב היטב, אינטליגנטי וארוטי במידה שווה - שאינו מקפח אף אחד מחוקי הז'אנר. הרומן מגיע לדרגת אמנות של ממש, בזכות שפה ציורית אך צולפת. במרכז הסיפור עומדת זכותה של האישה על חייה, גופה, תשוקותיה, והגשמת חלומותיה - גם במחיר של סיכון חיי הזוגיות.
בנואט גרול, סופרת בועטת בשנות ה-90 לחייה, היתה בעבר עיתונאית דעתנית, מהפמיניסטיות הידועות בצרפת - כזו שאינה חוסכת שבט לשונה מאיש. אבל אל תתנו לעובדה הזו להפריע לכן לצלול אל תוך דפי הרומן המענג שכתבה. להיפך. ברגישות ובווירטואוזיות היא חושפת את סיפור אהבתם הטוטלי, רב השנים ורב השכבות של ז'ורז', נערה פריזאית חוכמולוגית, שהופכת במהלך העלילה לאישה בשלה, סוערת ומורכבת, ושל גווין דייג פשוט מברטאן.
אך למרות שהוא "רק" דייג פשוט, מתברר שרק הוא מצליח להזיז את העדשה שמתחת לקומות המזרנים עליהם שרועים חייה. הרומן מתאר את יחסיהם רוויי התשוקה האסורה ואת המימוש הסוחף במהלך כל שנות חייהם - מנערות ועד זקנה. והוא כואב, מטלטל, חושפני ואותנטי כל כך (ואכן, מבוסס על סיפורם האמיתי) עד שאני חוזרת וקוראת בו מדי פעם, ולבי ממהר בדיוק באותם מקומות, כאילו זו הפעם הראשונה.
"הגשרים של מחוז מדיסון", מאת רוברט וולר
נכון, הקיטש בשיא דביקותו, אבל איזה ניאוף בלתי נשכח. סיפור אהבתם של פרנצ'סקה ג'ונסון ורוברט קינקייד. היא עקרת בית הנשארת למשך מספר ימים בבית ריק לאחר שבני משפחתה נוסעים ליריד חקלאי. הוא צלם נודד רגיש ומחוספס המתדפק על דלתה ומותיר בחיי שניהם פריימים בלתי נשכחים של תשוקה, מימוש והחמצה. לאחר ימים מלאי אירוטיקה מרומזת - אך לא בלתי ממומשת, עולה קינקייד על הטנדר המאובק שלו, מותיר את פרנצ'סקה ואת הגשרים של מחוז מדיסון תלויים מעל נהר החיים הממשיך וזורם רק בכיוון אחד.
כשבני משפחתה חוזרים מהיריד יודעים רק הקירות על אודות האהבה שהתלקחה ביניהם, יודעים וכדרכם של קירות - שותקים. כעבור שנים רבות יחשפו ילדיה של פרנססקה את דבר הרומן, באמצעות מכתבים שכתבה. עקרת הבית פרנצ'סקה ג'ונסון, שנגעה בלב הרוטט של מהות החיבור בין גבר ואישה, אבל העדיפה להישאר נאמנה למשפחתה ולנתיב הסלול שיועד לה, קיימת בכל אחת ואחת מאיתנו. עלינו רק לאפשר לה לפרוץ, ולקבל במקומה, בכל יום מחדש, את ההחלטה.
"תרה", מאת צרויה שלו
אלה, גיבורת תרה, לא המציאה דבר. בציות מושלם לציר הזמן הקולקטיבי של זוגיות-ילדים-התפכחות-חיפוש-שבר או התחפרות בחיק הזוגיות הקיימת, היא הופכת באדיקות בתוך אדמת נישואיה לאמנון, ארכיאולוג נערץ בו התאהבה במהלך עבודתם המשותפת באתר - היא כארכיאולוגית והוא כמנהל החפירות. עם הזמן מתערער מאזן הכוח ביניהם, ואלה, שהחלה כעזר לצדו הופכת להיות אשת מקצוע מובילה ומבוקשת.
השאלות הנוקבות שעולות מערעור הסדר הקיים וכן הצורך שבוער בה לחירות אישית ולריגוש מחודש, מביאים את אלה לפרק את נישואיה היציבים, תמורת מטבעות שחוקים של אשמה, חידלון וחוסר שייכות - אותם היא מפזרת לאורך העלילה בתהליך ארוך של חיפוש. אלה מכירה גבר חלופי, פסיכיאטר שבתורו פירק את משפחתו, והקורא עוקב אחר ניסיונותיהם של השניים ליצור חיבור מחודש מתוך השבר ההדדי. האם יצליחו להקים בניין זוגי חדש על האדמה החרבה של קשריהם הקודמים? קראו ותדעו.
"מאדאם בובארי", מאת גוסטב פלובר
מאדאם בובארי לא היתה האישה הראשונה בהיסטוריה או בספרות שבגדה בבעלה, אבל היא היתה הראשונה שרצה לספר לחבר'ה מעל גבי העיתון. יותר נכון, עשה זאת במקומה ההוגה שלה, גוסטב פלובר, שפרסם את סיפור הניאוף בהמשכים בצרפת של 1857, והואשם בפגיעה במוסר החברתי. אמה בובארי היא אישה תוססת וסוערת, הנקלעת לחיי כפר שוממים וכל חטאה הוא כמיהתה לתשוקה ולריגושים. הזוגיות היגעה שהיא מנהלת עם שארל, הרופא הכפרי המשעמם כפרוסת לחם אחיד, גורמת לה לעשות מעשה חריג למאה ה-19 ולחפש אהבה מחוץ למסגרת הנישואים (אגב, בספרות, כמו בחיים: כשנשים בוגדות הן מתאהבות. כשגברים בוגדים הם מזיינים).
אמה הקדחתנית מתאהבת פעמיים - פעם בצעיר סוחף בשם ליאון ולאחר מכן באציל הרומנטי
רודולף, אולם אף אחד מהם לא אוהב אותה יותר משארל, בעלה, ובסופו של דבר לבה נשבר והיא מאבדת את שפיותה ואת כל אשר השיגה בחייה, וכמובן מותירה אותנו עם השאלה, ששואלת גם יעל, גיבורת הרומן שלי "כותבת ומוחקת אהבה" - האם מי שאוהב אותך הכי הרבה זמן הוא גם זה שאוהב אותך הכי הרבה?
"צרבת", מאת נורה אפרון
הבגידה שכל סופרת היתה רוצה לעצמה, לא כדי שיצמיחו לה קרניים, אלא בגלל האופן בו היא כתובה - בכתיבה נורה אפרונית מתגלגלת, מצחיקה-מרירה, מושחזת וכנה כל כך, שהולכת עד הסוף. אפרון, שהלכה לעולמה לפני כשנה, הצליחה לעבד את בגידתו של בעלה, העיתונאי קרל ברנשטיין (ואחד מחושפי פרשת "ווטרגייט" בסבנטיז), לחומר ספרותי משובח, חוצה גילאים, שפות ומעגלי נשים - ולכזה שיהפוך גם לסרט ("צביטה בלב" בכיכובם של ג'ק ניקולסון ומריל סטריפ) ויהיה המקפצה היצירתית לתסריט המנצח של "כשהארי פגש את סאלי".
ספרה של ענת לב-אדלר, "כותבת ומוחקת אהבה", ראה אור לאחרונה בהוצאת "ידיעות ספרים".
לפנייה לכתב/ת 
