עם 3 ילדים חולי צליאק, רות כתבה ספר בישול
שלושה מארבעת הילדים של רות טרכטמן התגלו כחולים בצליאק, מה ששלח אותה לסדרה של ניסויים קולינריים במטבח, כדי שיוכלו ליהנות מעוגות ומאפים בדיוק כמו כולם. בראיון ל-ynet היא מספרת על שנים של סבל מתסמינים ומכאבים ללא שם - ועל ספר האפייה שנולד מתוך ההתמודדות המשפחתית
כשילד מתגלה כחולה במחלה או בתסמונת מיוחדת, בדרך כלל סובבת המשפחה סביב צרכיו. אבל מה קורה כששלושה מהילדים חולים? רות טרכטמן, בת 52 מכרמיאל, חוותה זאת על בשרה כשביום בהיר אחד התברר - שלושה מארבעת ילדיה לוקים בצליאק.
לי בת ה-31, גיא בן ה-26 ודניאל בת ה-16 סובלים כולם מאי-סבילות לגלוטן, ורק אופק בן ה-19 אינו חולה במה שמכונה "מחלת אלף הפנים", בשל הסימפטומים הרבים הקשורים בה. החולים בצליאק סובלים מתסמינים שונים כמו אנמיה, שלשול או עצירות, הקאות, כאבי בטן, הפרעות בתפקודי הכבד, בעיות בבלוטת התריס, פגיעה בפריון, בעיות נשימה, חיוורון ועוד.
עוד על צליאק:
- מחלת אלף הפנים: האם לילד יש צליאק?
- נטול גלוטן: המדריך המלא לחיים עם צליאק
- תביעה: הרופאים לא איבחנו צליאק - וכרתו המעיים
"הילדה הייתה שקופה ורזה"
כשהייתה דניאל טרכטמן, הבת הצעירה, בגן חובה היא החלה לסבול מכאבי בטן ומחוסר בברזל. "שלחו אותה לכל מיני בדיקות ולא מצאו כלום", מספרת רות בראיון ל-ynet. "היא כבר הגיעה לכיתה ג' כשקיבלה שוב ברזל, כי היא הייתה ממש שקופה ורזה. רק כשהרופאה אמרה 'מעניין למה לא נספג לה הברזל' נפל לי האסימון וחשבתי שאולי מדובר בצליאק. שנתיים-שלוש קודם לכן גילו אצל אחי צליאק, כשהוא היה בן יותר מ-40, וידעתי שזה קשור לספיגת הברזל".
-איך התקדם האבחון מאותו הרגע?
"עשו לדניאל בדיקת דם, שבה נמצאו ערכים גבוהים מאוד מאוד. הנוגדנים לגלוטן צריכים להיות עד 19.9 - ולה היה 179, רק לשם ההמחשה. הרופאים אמרו שכיוון שמדובר במחלה תורשתית, יכול להיות שיתגלו עוד מקרים במשפחה. בבדיקות התברר כי גם לשני הגדולים יש צליאק, במיוחד אצל לי, שסחבה את זה מאז גיל 14-13".
-גם היא סבלה מתסמינים כלשהם לאורך השנים?
"היא רזתה מאוד וסבלה מבחילות, וחשבה שהיא בכלל אלרגית לחלב. לא ידענו ולא חיברנו את העניין לצליאק, ואף רופא אף פעם לא ביצע בדיקות בכיוון הזה. גם הבן הגדול היה שדוף, אבל הוא רק היה בתחילת המגמה של ירידה בברזל ולא סבל מחוסרים".
טרכטמן נאלצה להתמודד עם בשורה משולשת, והעובדה שהיא ובעלה כנראה נשאי המחלה. "היה הלם ראשוני על כך שלשלושה מתוך ארבעת הילדים יש צליאק", היא מתארת. "לא ידענו מה אפשר לאכול עכשיו בכלל. הרופא אמר שצריך להגיד תודה שזה 'רק צליאק', אבל זו מחלה שמחוברת להרבה מאוד בעיות בריאות נוספות. אצל הבת שלי התפתחה בעיה בבלוטת התריס, ואצל הגדול התפרצה סוכרת סוג 1.
"אנשים לא יודעים למשל שצליאק מחמיר בעיות של אסתמה, דלקות פרקים וכו' - כל מיני דברים שכביכול לא קשורים לקיבה. זה יכול להתבטא גם באסתמה של העור ואפילו בבעיות פוריות בגלל חוסר אבחון של הצליאק וצריכה מתמשכת של גלוטן שעושה נזק לאותו אדם".
-איך הילדים קיבלו את העובדה שהם חולים?
"האמת שהבנות קיבלו את זה מצוין, כי הן סוף סוף קיבלו אישור לכך שהן לא סתם אומרות שהן לא מרגישות טוב. פתאום הייתה סיבה לכאבי הבטן ואף אחד לא חשד שהן מתלוננות כדי להתחמק ממבחן או משהו כזה, כך שזו הייתה הקלה גדולה מאוד. גיא פחות הרגיש את התסמינים בשלב הזה, כך שעבורו זה היה פחות משמעותי.
"בנוסף, כשהם התחילו להימנע מגלוטן גם התופעות החלו להירגע. זה לוקח כמה חודשים, כי השחרור מהגלוטן בגוף איטי מאוד. אבל ברגע שמרגישים טוב יותר כל השאר מונמך מבחינת החשיבות".
ניסויים במטבח לחולי צליאק
טרכטמן, יועצת זוגית במקצועה, רצתה לתת לילדיה תחושה שהם בדיוק כמו כולם, לא סובלים ולא מקופחים - ונכנסה למטבח. "צריך היה לארגן מחדש את כל המזווה בבית", היא מספרת. "באינטרנט עוד לא היה הרבה מה למצוא באותה תקופה, כך שהתחלתי עם מתכונים שקיבלתי מעמותת הצליאק, שאליה התקשרתי מיד לאחר קבלת האבחנה.
"רציתי שלילדים שלי יהיו עוגות טעימות ויפות כמו לכולם וניסיתי את המתכונים, אבל זה לא היה זה. רציתי שהמנות יהיו טעימות כאילו אפיתי מקמח רגיל ושאף אחד לא יחשוב שזה נטול גלוטן. אחרי שלא קיבלתי את התוצאות שציפיתי להן, פתחתי את מחברת המתכונים הישנה שלי והתחלתי בניסויים. לא הקשבתי לדעות הקדומות על כך שבצקים מסוימים אי אפשר יהיה להכין, ויצא פשוט מדהים. התחלתי מעוגות, עברתי לפיתות ומשם התפתח הכל. גיליתי חומרים כמו טחינה שעשויה מגרעיני דלעת, שכשמוהלים אותה במים במינון הנכון היא הופכת כל בצק למצוין".
הניסויים הקולינריים של טרכטמן הולידו בלוג שבו פרסמה את המתכונים, וכעת פרסמה ספר אפייה בשם "טעים ללא גלוטן". "הכנתי בורקס, למשל", היא מספרת, "והמצאתי בצק שקל לרדד ולקפל. הבנתי שעליתי על משהו ורציתי לשתף בכך אחרים. נכון שבורקס ולחמניות גבינה הם אולי 'מותרות' שחולי צליאק לא חייבים לאכול, אבל אנחנו הרי אוכלים גם לנפש.
"אחרי שהרבה מאוד אנשים התעניינו בבלוג ובפייסבוק במתכונים, החלטתי להוציא את הספר. יש משהו באופן שבו המתכונים והתצלומים מופיעים בספר שאי אפשר לקבץ בשום דרך אחרת, עם כל הכבוד לאינטרנט".
לעיצוב הספר חברו בעלי הסטודיו ב.דיזיין לעיצוב גרפי יעל רון ומורן בויס, חולה צליאק בעצמו, והתגובות מקהל הקוראים לא איחרו להגיע. "אנשים ממש מפרגנים", אומרת טרכטמן. "חלקם אפילו בטוחים שהכנתי את המנות מקמח רגיל וצילמתי אותן לספר, כי הכל נראה עד כדי כך טוב".
-איזה טיפ יש לך לחולי צליאק שרוצים להתחיל לאפות?
"בתקופה האחרונה יצאו הרבה קמחים ייעודיים לחולי צליאק, שנועדו ללחם או לעוגות, ואני משלבת אותם במתכוני כי הם תורמים מאוד למאפה. כיוון שהם יקרים, אני ממליצה לכל אחד לחפש את תערובת הקמחים הספציפית שמתאימה לו, כדי להוזיל את העניין".
לפנייה לכתב/ת 
