בחזרה לביה"ס: סיור אל ראשית החינוך העברי
בתי הספר של פעם, היו הרבה יותר ממוסדות חינוך. הם שימשו כמרכז תרבות לקהילה, מקום פעילות למחתרות וגם סליק לנשק. עם תחילת שנת הלימודים, צאו איתנו לסיור בין בתי הספר הראשונים של ת"א, שהשפיעו על דור העברית
עוד טיולים היסטוריים בערוץ התיירות:
- בואו נעשה לנו קרנבל פורים: כך נולדה העדלאידע
- צומת נחלים: כאן התחילה מלחמת העצמאות
- הקרב על הירקון: צעד אחד לפני הכיבוש של א"י
לא כל המוסדות השתמרו - חלקם עומדים מתפוררים ורק שער חלוד משמש אנדרטה עצובה לעברם המפואר, חלקם הפכו שיפוץ ושינו ייעודם וחלקם נחרבו מן היסוד, בשל תפיסות התקופה שקידמו את המודרנה ולא ראו בשימור ערך.
הצטרפו אלינו לסיור רגלי בין המקומות שבהם פעלו מוסדות החינוך הראשונים של הישוב העברי, העובר בין הבתים הישנים בשכונת נווה שלום ביפו, והשכונות נווה צדק ואחוזת בית.
גימנסיה הרצליה
תלמידי הישוב נזקקו למוסד לימוד מרכזי שיאכלס את הבוגרים שבהם, ויילמד בעברית בלבד - בית ספר תיכון. ולכן, עם הנחת היסודות לבניית אחוזת בית, הונחה אבן הפינה לבניין הגימנסיה העברית הראשונה (רחוב אחד העם 9).
ד"ר יהודה לייב מטמון-כהן ואשתו פניה מטמון-כהן, הקימו עוד ב-1905 בית ספר פרטי בארבעה חדרים בדירתם שביפו (הרחוב נקרא אז "רחוב הגימנסיה" ליד כיכר השעון, כיום רח' רזיאל). ב-1909 הועברה הגימנסיה לרחוב הרצל בתל אביב הקטנה, ונקראה על שם בנימין זאב הרצל, הגימנסיה העברית "הרצליה".
יוסף ברסקי, האדריכל שאליו פנו לתכנון המבנה החדש, נרמז "בעדינות" כי כדאי שהמבנה ידמה לבית מקדש. ברסקי לא היה צריך יותר מזה - הוא קרע חלונות ענק מקושטים בקירות המבנה, עיצב שערים קמורים ובליטות על גג הבית.
בשנותיה הראשונות של העיר שימש המוסד היכל תרבות לשכונה הקטנה, גדול מעבר לכל פרופורציה ביחס לבתים הקטנים של שכונת הגנים, פורש כנפיו על בתיה הקטנים של השכונה. במחזור הראשון למדו, בין השאר: משה שרת, אליהו גולומב, דב הוז, רבקה שרתוק (אחותו של משה שרת ולימים אשתו של הוז), דוד בית לחמי, רבקה רזניק, צילה פיינברג (בתם של ישראל פיינברג ופניה בלקינד, אחותו של אבשלום פיינברג ואמה של תמר אשל) ומשה מנוחין (אביו של הכנר יהודי מנוחין).
כאן נערכו בערבים הצגות, הרצאות ומופעים שונים. לאור מנורות הלוקס, היו התל אביבים מקשיבים לאמן או מרצה כשמחוץ למוסד נשמעת יללת תנים קרוב מדי לחלונות. מכאן יצאו הטיולים הראשונים לפטרה ועקבה, מצדה והחרמון - מורי הגימנסיה שאפו כי התלמידים יכירו את הארץ לא מתוך מפות בלבד.
שיעורי ההתעמלות של צבי נשרי "מר תרבות הגוף", העמידו דורות של מורים, מדריכים ומאמנים. בשנותיה הראשונות היו בגימנסיה שתי תזמורות של כלי נשיפה וכלי פריטה, והמנצח חנינא קרצ'בסקי והמורה המנצחת הדסה שרמן, הציגו אופרות והשמיעו אורטוריות בביצוע תלמידים כסולנים, נגנים וזמרים.
בית הספר שהוליד את המועצה לשימור אתרים
בתקופת מלחמת העולם הראשונה, בעת מאורעות תרפ"א, הפכה הגימנסיה לבית חולים ורצפותיה האפורות נספגו בדם. במלחמת העצמאות נתלה שלט גדול מדי של החניכים שנפלו במערכה.
ההחלטה על הריסת המבנה התקבלה בעיריה עוד ב-1940, בהחלטה המאשרת תוכנית בניין עיר, במסגרתה רחוב הרצל ימשך עד לים. בשל ריבוי מספר התלמידים ומצבו הרעוע של הבניין המקורי, הוחלט להעביר את בית הספר למעונו החדש ברחוב ז'בוטינסקי.
הריסת המבנה הישן החלה ביולי 1959 כדי לפנות מקום למגדל שלום. ההחלטה גרמה לכעס רב בקרב בוגרי בית הספר, אדריכלים ואנשי רוח והריסתו הביאה את נושא שימור המבנים למודעות ציבורית ואף להקמתה של המועצה לשימור אתרים, שסמלה הוא הגימנסיה.
בית הספר הדתי הראשון בתל אביב
בית הספר תחכמוני (רחוב לילנבלום), היה בית הספר הדתי הראשון בתל אביב. בתחילה מיקומו היה ב"חדר מתוקן" ביפו (1905). שלוש שנים לאחר מכן, כבר התפרסם באירופה כי "בעיר הקודש יפו כבר נמצא בית ספר אחד שחברו בו תורה וחוכמה, והשלטת השפה העברית בתור שפת הלימודים".
- מבשר את החורף: לטייל בעקבות אירוס הסרגל
- "הטיול בטבע הפך לבריחה": המלצות לפינות חמד בצל המלחמה
- עששיות וציפורים: טיולים ופעילויות חינם בחנוכה של החברה להגנת הטבע
- "סוף-סוף כתבה שלא קשורה למלחמה": יצאנו לבדוק את השיפוץ בעין ג'ונס
- "לקח לי הרבה זמן לצאת מהבית": בלוגרית הטיולים חוזרת לשטח, ויש לה גם המלצה לימים אלה
שנים ספורות לאחר מכן, נזקק הציבור הדתי בתל אביב בית ספר דתי השכלה חילונית, והוחלט לבנות מחדש את בית הספר היפואי על מגרש באחוזת בית. ב-25.1.1925 נהר קהל מכובדים למגרש הגדול ברחוב לילנבלום להנחת אבן הפינה.
בשעה 16:20 בדיוק, התקבצו הנציב העליון הבריטי, סר הרברט סמואל ורעייתו, ראש העיר מאיר דיזנגוף, בצלאל יפה ורבנים מכובדים אחרים, כרב עוזיאל והרב שלמה אהרונסון. המוסד, שנפתח שנתיים לאחר מכן, הציע 14 שנות לימוד של מקצועות יהדות לצד לימודים כלליים.
בשנות ה-40, בין מלחמת העולם למלחמת העצמאות, שימש תחכמוני מק"ל (מקום לימוד) ומרכז אימונים בנשק קל למקצועות כמו שדאות, טופוגרפיה, קשר, עזרה ראשונה. בית הספר שימש גם כמקום מחבוא לנשק המחתרות, אך השלטון הבריטי חשף את המחבוא ב"שבת השחורה", שבה פעל נגד מנהיגי הישוב וארגון ההגנה ב-29.6.1946.
בית ספר נסגר בשנות ה-70 בשל התמעטות האוכלוסייה הדתית בתל אביב. כיום נמצאת בו האולפנא של בני עקיבא.
"הדוד יהושע"
היה זה שמו של המכון הפדגוגי-ביולוגי (ברחוב יהודה הלוי), שהכשיר מורות ללימודי טבע בתל אביב. מייסדו, יהושע מרגולין, ביקש לחנך את הילדים להכרת ואהבת הטבע כצורך חיוני לחיזוק הקשר לאדמת המולדת.
מרגולין דגל בלימוד הנעשה תחת כיפת השמיים, תוך הסתכלות קרובה והקשבה לקולות מסביב. הוא חיבר ספרי לימוד בזואולוגיה, הכין הצעת לימוד מפורטת ללימודי הטבע ששימשה אבן פינה בתחילת דרכה של המדינה, והיה מהוגי רעיון סמינר הקיבוצים. המכון הפדגוגי-ביולוגי שהקים, היה מקום משכנה של פינת החי הראשונה בישוב. בצריף שבנה, ריכז אוסף מעולם החי בארץ. המכון החליף את משכנו לאבו כביר בשנות ה-50.
בית הספר לבנות
בית הספר ששכן בבית האוטונומיה הרוסית (רחוב עין יעקב 14), החל את דרכו ביפו (1893) ביוזמת "אליאנס" ו"חובבי ציון". לאחר כשלוש שנים עבר למבנה שכור בנווה שלום.
הבניין הדו-קומתי שימש כמקום מגורים למורים ובני משפחותיהם. אלו התגוררו בקומה הראשונה, בעוד הקומה השנייה שימשה את כיתות הלימוד. בבית הספר לבנות לימדו מיטב המורים, מיטב הטכנולוגיה דאז הושקעה בכיתות והפך למרכז תרבותי המשמש את הקהילה המקומית: סופרים, מו"לים ואנשי רוח חברתיים נפגשו בו, התקיימו בו שיעורי ערב למבוגרים, היה מקום היוולדו של התיאטרון העברי וההצגה העברית הראשונים בהופעת מורי בית הספר.
בין התלמידים המפורסמים שעברו בשעריו נמנים נחום גוטמן, אורי קיסרי ומשה שרת. ב-1908 עבר למשכנו החדש ברחוב יחיאלי, יחד עם בית הספר לבנים (מרכז סוזן דלל). הבניין המפואר נבנה בקו התפר שבין נווה שלום לנווה צדק. בשנים שלפני הקמת המדינה, שימש בית הספר מוקד לפעילות ההגנה ואכסן סליקים של נשק. בית הספר נסגר סופית ב-1972.
שערי תורה
בית הספר שבו נלמד תלמוד התורה הראשון והוקם ביוזמת רבה של יפו, הרב נפתלי הרץ הלוי, ועסקנים מקומיים, כמו זרח ברנט ושמחה גולדברג.
תלמוד תורה "שערי תורה" (רחוב אלעזר 6) פתח את שעריו בנווה שלום בשנת 1890. בראשיתו למדו בו 120 תלמידים תורה, קריאה וכתיבה בעברית, כתבי קודש ומעט השכלה כללית בסיסית.
הרב קוק, שכיהן כרבה של קהילת יפו, העניק למקום תנופה משמעותית והפך אותו למרכז הרוחני של נווה שלום. הרב קוק ראה עצמו כפטרון ומשגיח למוסד זה והוא היה מתפלל בבית הכנסת במקום. המקום שילב גם הקמת בית מלאכה, והיה למעשה בית הספר המקצועי הראשון שהכשיר את התלמידים לחיי פרנסה.
כיום הקומפלקס המפואר שנבנה בין הרחובות אלעזר ושמרלינג הרוס כמעט לגמרי. השריד היחיד לעברו, הוא שער הברזל בחזית הבניין המתפורר, שער מפורזל בעיטורים וסמלי של מכשירי מלאכה, שבינות לחלודה שפשתה בו, עוד ניתן לראות את צבע התכלת המקורי מפעם.
בית הספר לבנות ע"ש יחיאלי
במתחם סוזן דלל כיום הוקם סמינר לוינסקי, ורופא הילדים טשרניחובסקי קיבל פה את מטופליו. מרכז סוזן דלל היה גם מקום משכנו של בית הספר לבנים שהוקם ראשית ביפו ב-1889 על-ידי עמותת כי"ח (כל ישראל חברים).
במקום הוכשרו הבנים לתפקידי מסחר. ישראל בלקינד, מייסדו, ביקש להפכו למקום שייחנך למדע ולתורה ברוח האידיאלים הלאומיים ובעברית.
עשר שנים לאחר מכן, רכשה אליאנס את בית הספר לבנים ושפת הלימוד שונתה באחת לצרפתית. ב-1908 עבר בית הספר למשכן חדש ומפואר בחולות, בין נווה שלום לנווה צדק (כיום מרכז סוזן דלל). בשנות המאבק טרום הקמת המדינה, שימש בית הספר מוקד פעילות לחברי האצ"ל.
לפנייה לכתב/ת 
