הבלונדיניות של יער יתיר: החלמוניות כבר פה
בין הצהוב של המדבר לירוק של האזור הפורה, נמצא כתם ירוק ענק - יער יתיר. בסתיו הוא זוכה למעט צהוב בזכות פרחי החלמונית שפורחים בו רק למס' שבועות. טיול לעונת המעבר, באזור המעבר
בין המדבר לארץ הנושבת, בין הירוק לצהוב, בין הגשם ליובש שוכן לו היער הנטוע הגדול ביותר בארץ - יער יתיר - שבדרום הר חברון.
גבולותיו של אזור זה הם בקעת באר שבע-ערד מדרום, העיר חברון בצפון, רכס קידוד ומדבר יהודה במזרח ושפלת יהודה במערב, כשהיער הוא כתם ירוק גדול הנמצא בדרום נחלת שבט יהודה.
עוד טיולים באזור בערוץ התיירות:
- מרוב עצים לא רואים את היקב: סיור ביער יתיר
- נוף לכיש נפרש: טיול בנגוהות, סנסנה ואשכולות
- נחל כידוד: לטייל מהעיר ערד הישר אל המדבר
אמרת יתיר - אמרת עיר לוויים מקראית (יהושע ט"ו, 48), ששכנה היכן שכיום נמצאת חורבת יתיר (בערבית - ח'רבת עתיר). המגיע לחורבה
יקבל קודם כל פנורמה נהדרת על האזור והיער, אבל גם ישהה במחיצת היסטוריה קדומה, שכוללת שרידי כנסייה, עמודי גיר מסותתים, שאריות פסיפס ומתקנים חקלאיים ביזנטיים, כמו גם שרידי בתים מקושתים מהתקופה העות'מנית.
נחשון אפיק, מורה דרך ותושב מצפה יאיר שבאזור (052-8239646), מספר שכבר במאה ה-4 לספירה זיהה אוזביוס, הארכיבישוף של קיסריה, את יתיר בספרו "האונומסטיקון", וכתב עליה: "כפר גדול מאוד, כולו נוצרים, כ-20 מיל מבית גוברין".
"גם הישובים הפלסטיניים כיום באזור נושאים שם עברי תנ"כי מתקופת יהושע בן-נון", מסביר אפיק. "כך, למשל, הישוב הערבי כרמיל הוא כרמל, סמוע הוא אשתמוע, מעין הוא מעון, יטא הוא יוטה וכדומה".
עיר יהודית על גבול המדבר
אבל ישוב אחד ומיוחד לא הופיע בימי התנ"ך, והוא סוסיא. העיר היהודית שהחלה את דרכה לאחר חורבן בית שני,
הגיעה לגדולתה במאות ה-8-7 לספירה ואז נעלמה מעל פני האדמה. מה הסיבה? אין איש יודע בוודאות, אבל העיר של שבט יהודה, שבה שמרו על כללי טהרה נוקשים כיאה לכהנים משבט זה, ננטשה והותירה לנו שרידים של עיר לתפארת, ובעיקר בית הכנסת שלה.
מדובר בפאר היצירה של בתי הכנסת בדרומא (הנגב המקראי באזור בקעת באר שבע-ערד), ששימש לא רק כמקום פולחן ולימוד אלא גם מקלט ואתר התכנסות. בית הכנסת נבנה ברומה של עיר, כמתחייב בחוק היהודי דאז, ובו נחשפה רצפת פסיפס צבעונית ומרגשת עם מנורת שבעה קנים, כלי מקדש, כתובות של התורמים לבנייתו ושרידי בימת הקודש. חובה לבקר, ללא היסוסיא!
צהוב עולה
לכל יער יש סוד שהוא שומר איתו, נחבא מעייני אדם, אפלולי, מסקרן ומפתיע. הסוד של יער יתיר,
וגם הפלא יש לומר, הוא שהיער העצום הזה (ארבעה מיליון עצים המתפרסים על שטח של 30 אלף דונם) גדל כמעט וללא מים - בסך הכל כ-250 מ"מ בשנה. עם זאת, מכיל היער צמחייה מגוונת, פריחה ואתרי התיישבות היסטוריים, שמאששים שגם באזור בלי הרבה מים ניתן לשגשג.
פרחי החלמונית הגדולה, פרח גיאופיטי ממשפחת הנרקיסיים, פורחים כל סתיו באותו מקום ביער וכבר הפכו מזמן לאטרקציה למטיילים. עבורם גם נסללה גם "דרך החלמוניות", המסומנת בסימון שבילים שחור.
השבוע כבר נראו 15-10 פרטים של פרחים צהובים בצבעי חלמון, הנותנים לפרח את שמו, והם יתרבו בשבועות הקרובים. כדאי להזדרז ולראות את החלמונית - אפילו אם זה באוטובוס או מונית.
הפיצוחים של אבותינו
מעבר לפרחים ה"בלונדיניים" שפורחים בסתיו בנגב, ברכס חזקה בגולן, בהר מירון ושאר אזורים בארץ, ביער יתיר מוצאים את כל עצי ארץ ישראל הטובה, הודות לנטיעות קק"ל מ-1964, ביניהם עצי חרוב מצוי, זית, תאנה, שיזף מצוי ואשל, כשמעל כולם שולטים עצים מחטניים (אורן ירושלים וברוש מצוי).
אך אחד העצים המיוחדים שפריו האדום בולט בימים אלה, הוא דווקא אלת הבוטנה (Pistacia vera). על עץ מעניין זה, שמקורו במרכז אסיה, גדל הפיסטוק שהיה בשימוש כבר בימי אבותינו כשחיפשו פיצוחים. יעקב אבינו, למשל, שולח עם בניו ליוסף במצרים בוטנים, שהם חלק משששת המינים של זמרת הארץ: "...מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים" (בראשית מג, יא).
המעטפת האדומה של הפיסטוק בולטת למרחקים ומושכת את הציפורים לאכול אותו וכך מפיצה את זרעיו הלאה. מעבר לשימושו כמאכל (ישראל צרכנית הפיסטוק הגדולה בעולם ביחס לאוכלוסייה), שימש בעבר הפיסטוק כאמת מידה, ממש כמו הקראט - פרי החרוב.
פריחה מסוג אחר
לא רק חלמוניות ועצי הארץ הטובה צומחים באזור חבל יתיר, אלא גם התיירנים. יותר ויותר תושבים מ-16 הישובים ושלושת המצפים שבשטח המועצה האזורית דרום הר חברון, מתעסקים בשירותי תיירות.
סיגלית ברייר, למשל, מהישוב שני (ליבנה), היא בין החלוצים התיירותיים הראשונים באזור ונמצאת בו כבר 17 שנים. היא הגיעה לספר המדבר עוד כשהיתה בצבא ושירתה בהר עמשא, והתאהבה בחבל יתיר.
כשהתיישבה בשני, לקחה אותה חברה לחוג חימר. "על ההתחלה התאהבתי בקרמיקה", היא מספרת, "ונרשמתי ללימודים מקצועיים בבאר שבע". שם למדה ברייר כדרות, ובפסח האחרון פתחה בבית אריזה ישן את הסטודיו שלה, שבו היא יוצרת וגם מוכרת את עבודותיה.
בלופט הענק של ברייר תמצאו לא רק את יצירותיה המיוחדות (פרחים, רימונים וכלי בית צבעוניים), אלא גם נקודת מידע על האזור, מפות שמחולקות ללא תשלום וגם בית קפה קטן להפסקה על הדרך. מי שירצה יוכל להירשם לסדנת קרמיקה, או פשוט להשאיר את רכב בחנייה שלה ולצאת לטיול מעגלי או אופניים. טל' 052-3644848. בתיאום מראש.
לגעת בפוני
גם אריאלה בר, מהישוב בית יתיר (מצדות יהודה) - הישוב הראשון שהוקם בחבל יתיר ב"רנסאנס ההתיישבויות הישראלי" ב-1979 - רוכבת על הגל התיירותי באזור, אלא שהיא באמת רוכבת.
"חוות תחיה" חווה חינוכית-טיפולית שאותה מנהלת בר, היא חוות סוסי פוני ושאר חיות ליטוף, שמציעה גם טיולי רכיבה על סוסים לזוגות, וגם פינת ליטוף של בעלי חיים אחרים (ארנבים, עזים, ציפורים ועוד), וכמובן סוסי פוני.
משפחות מוזמנות לעצור ולהיכנס לחווה לפיקניק, לנוח או לקנות ארטיק, כשהילדים רוכבים על הפוני או משחקים בארגז החול. פתוח: א'-ה', טל' 052-8903943. בתיאום מראש.
עין לציון צופיה
לא חסרות תצפיות באזור חבל יתיר. בית היערן ביער יתיר הוא אחת הנקודות הטובות ומומלצות למטיילים. קודם כל שירותים, מים וצל על חשבון הברון. שנית הנוף הפנורמי מגובה 658 מ' פשוט עושה סדר בראש.
בית היערן משמש את קק"ל בזיהוי שריפות ושאר נזקים ביער והוקם לפי משנתו של יוסף וייץ, שהציע להקים מצודות ספר בגבולות המדינה לצרכי ביטחון והתיישבות. שביליסטים שצועדים בשביל ישראל הסמוך, מוזמנים לישון באחד החדרים במקום, להתקלח, לשתות קפה ולהתרענן, והכל ללא תשלום.
תצפית אחרת, ולא פחות מרהיבה, מחכה לכם במצפור קריות (מדרום לבית יתיר על כביש 316) שהוקם לזכר יצחק ערמוני ז"ל (ראש מועצת הר חברון וממייסדי ההתיישבות באזור). מהתצפית, שבה ספסלים ופרגולת ברזל, נשקפת בקעת באר שבע-ערד, ישובי הבדואים ובעיקר שרידי דרך רומית שהובילה מהנגב לירושלים. ימין ושמאל - רק חול וחול.
וכפי שהיער הוא מעבר בין אותו החול לאזור הפורה, כך עונת הסתיו היא מעבר בין הקיץ החם לבין החורף הקר - אז למה שלא תעברו שם בעצמכם?
