בלי לפרק גרם אורניום: תקדים מבשר רעות
העסקה שאיראן והמעצמות קרובות לחתום עליה היא אמנם רק מבוא לדיונים על ההסכם העיקרי, אבל לנתניהו יש סיבות טובות לדאגה. טהרן לא נדרשת לפרק בורג בתוכנית הגרעין שלה, בעת שתחשוק היא תוכל לשעוט אל הפצצה
המעצמות ואיראן על סף עסקה, אבל הסכם מבוא זה מהווה רק את הפתיח למשא ומתן על ההסכם העיקרי. למרות זאת, לראש הממשלה בנימין נתניהו יש סיבות טובות לכעס שהפגין אחרי הפגישה עם מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי - על פי הסכם המבוא המסתמן איראן לא תאלץ לפרק דבר בתוכנית הגרעין שלה. היא אמנם מושכת ברקס, אבל משאירה את המנוע פועל - ויכולה להמשיך ולנוע קדימה ברגע שתחשוק בכך.
לקראת עסקת גרעין, כתבות אחרונות"
נתניהו: העסקה רעה מאוד, ישראל לא מחויבת
בדרך להסכם: קרי ייפגש עם מקבילו האיראני
סימולציה איראנית: טילים על נתב"ג ועזריאלי
הבית הלבן: שוקלים הקלה בסנקציות
ההסכם שעליו דנים כעת בז'נבה הוא הסכם מבוא שבעצם נועד לאפשר לשני הצדדים להמשיך עם רוח גבית בשיחות על ההסכם העיקרי בעניין תוכנית הגרעין של איראן. המשא ומתן על ההסכם העיקרי אמור להתקיים במהלך חצי השנה הקרובה ולהיחתם באביב 2014.
1. האם איראן, במהלך השיחות על ההסכם העיקרי, תוכל להתקדם ולהגיע למעמד של מדינת סף?
2. האם ההקלות בסנקציות שארצות הברית והאירופים ייתנו לאיראן הן הקלות משמעותיות שיורידו מעל איראן את הלחץ, ויקטינו את המוטיבציה של טהרן להיענות לדרישות המערב במהלך המשא ומתן על ההסכם העיקרי?
3. האם ההקלות בסנקציות וגם ההגבלות שיוטלו על תוכנית הגרעין האיראנית הן הפיכות? כלומר, האם המערב יכול לחזור בו אם לא יושג הסכם סופי לשביעות רצונו, והאם האיראנים יוכלו לחזור לסורם אם לא יקבלו את מבוקשם?
נראה שדווקא בשאלה השלישית, התשובה די ברורה - והיא חיובית. אמנם איננו יודעים בדיוק מהו ההסכם המתגבש, אלא מדיווחים שטרם אושרו, אך די ברור שמה שהאיראנים יתחייבו לו ומה שהמערב יתחייב לו - הוא הפיך. למעשה, וזו הנקודה העיקרית, האיראנים רק מקפיאים את תוכנית הגרעין שלהם. הם לא מפרקים או מתפרקים משום אלמנט שאותו השיגו עד כה. כלומר, גם אם יפסיקו להעשיר לאורניום לרמה זו או אחרת, הם יוכלו לחדש זאת מחר בבוקר או בעוד שלושה חודשים בדיוק מאותו מקום שבו הם נמצאים כרגע.
הם לא נדרשים לפרק כלום, ומכאן כעסו המופגן של ראש הממשלה נתניהו, שכינה את העסקה "רעה מאוד". הסכם מבוא שלא מפרק אפילו בורג או גרם אורניום מועשר ממה שהושג עד כה מבשר רעות לגבי ההמשך. למעשה, מתקבע כאן העיקרון שאיראן לא ממשיכה לפתח את תוכנית הגרעין הצבאית שלה, אבל היא רשאית לשמור בידיה את היכולות לפקח ולייצר נשק גרעיני, מתי שיחליטו בטהרן לעשות כן. יישום העיקרון הזה מנקודת ראות ישראלית הוא התרחיש הגרוע האפשרי.
בונוס של 50 מיליארד דולר
אשר לסנקציות שהמערב יסיר בתמורה, גם אותן כנראה אפשר יהיה לחדש ללא קושי אם האיראנים יסרבו להראות גמישות. אבל אם מביטים על ההסכם בכללו, אז רואים שמהסכם המבוא האיראנים יוצאים נשכרים יותר מאשר בני שיחם הנושאים ונותנים איתם בז'נבה. מתקפת החיוכים שלהם מצליחה.
אבל זה לא מקרה, זו האסטרטגיה האמריקנית והאירופית למשא ומתן. במערב יודעים שנשיא איראן חסן רוחאני נמצא כעת במה שאפשר לכנות "תקופת מבחן" אצל המנהיג העליון עלי חמינאי והאייתוללות השמרנים, ובעיקר מפקדי משמרות המהפכה. הם מוכנים לתת לרוחאני חבל כל עוד הוא מביא הישגים, ואז אולי יתנו לו חבל נוסף. המטרה של נשיא ארצות הברית ברק אובמה היא במפורש לתת לרוחאני ולשר החוץ שלו, מוחמד ג'וואד זריף, הישג בפתיחת השיחות כדי שהוא יוכל להפעיל את השפעתו על חמינאי, האייתוללות ומפקדי משמרות המהפכה להסכים להסדר קשה יותר בהמשך.
באשר להקלות, המערב ייתן אותן כנראה בתחום הבנקאות והסחר בזהב ומוצרי נפט. המשותף לחבילת ההקלות הזו הוא שהן מאפשרות לאיראן לקבל מהר מזומנים ולעשות העברות בנקאיות הדרושות לה כדי לממן ייבוא חיוני של מוצרי מזון וחומרי גלם לתעשייה שיקטינו את ממדי האינפלציה ואת ממדי האבטלה באיראן.
מדובר בסכומים של בין 50 ל-60 מיליארד דולר שהאוצר האיראני יוכל להכניס לקופתו ולממן באמצעותו ייבוא חיוני. זה לא משנה בצורה דרמטית את מצבה הכלכלי של איראן, אבל זו הקלה ממשית, שבהחלט מעודדת את האייתוללות להעניק רוח גבית לרוחאני ולזריף. גם את ההקלות הללו, שהמערב מתכוון לתת בתמורה להקפאת תוכנית הגרעין האיראנית, אפשר לבטל בלי שום קושי כמעט מהיום למחר.
איראן כבר מדינת סף
באשר לשאלה אם איראן תוכל להגיע במהלך השיחות על ההסכם העיקרי למעמד של "מדינת סף" גם כאן התשובה ברורה יחסית. איראן לא צריכה להגיע - למעשה כבר היום היא מדינת סף. כלומר, טהרן נמצאת במצב שבו היא יכולה בתוך כחודשיים לייצר מספיק חומר בקיע עבור יותר מראש קרב גרעיני אחד.
איננו יודעים עד כמה התקדמה איראן בפיתוח מתקן נפץ גרעיני ועד כמה היא התקדמה בפיתוח ראש קרב גרעיני ולכן איננו יודעים באיזה מרחק בדיוק נמצאת כרגע מהפצצה. אבל ההנחה של שרותי הביון במערב היא שהיא קרובה מאוד. לכן, מה שחסר בהסכם המבוא, או שזה קיים אבל טרם דווח, זה באיזו מידה תורשה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא''א) לבדוק את המתקנים שבהם איראן עשתה או עושה ניסויים במתקן נפץ גרעיני ובעיצוב ראש הקרב - כבסיס פרצ'ין. נקודה זו היא קריטית, מפני שאם האיראנים לא ירשו בדיקה כזאת לפקחי סבא"א, הסכם המבוא הוא רק אקט סמלי ולא יותר.
השורה התחתונה היא שאיראן נמצאת כבר במצב של "מדינת סף" והיא יכולה לפרוץ לעבר הפצצה. לכן יכולים רוחאני וזריף לחייך בז'נבה לקתרין אשטון ולג'ון קרי, להסכים להשהיית העשרת האורניום ולהתחייב בעתיד לא לצעוד במסלול הפלוטוניום בכור ההולך ונבנה באראק.
לאור כל אלו, סביר להעריך שהכעס שמביע ומפגין נתניהו ואפילו חילוקי הדעות המתוקשרים שלו עם מזכיר המדינה האמריקני קרי אינם קשורים כל כך להסכם המבוא שייסגר כנראה ביממות הקרובות בז'נבה, אלא לחשש האמיתי של ראש ממשלת ישראל מפני התקדים שהסכם המבוא בעניין הגרעין האיראני יוצר לגבי ההסכם הסופי שעשוי להיחתם בעוד כחצי שנה.
לפנייה לכתב/ת 
