המרחם על אכזרים: הרב אלון יצא בזול
הנער הבא שייפגע מידי רבו, יידע כי לפחות שמונה שנות ייסורים ממתינות לו עד שבירור התלונה יסתיים. במהלכן ייאלץ לחיות שוב ושוב את הטראומה העצומה של חייו, ובסופו של דבר יקבל, במקום בקשת מחילה מידי החברה, עשרת-אלפים שקל של פיצוי, וידיעה כי הרב אלון נשאר איש חופשי
העונש קל להדהים. העונש ירתיע מתלוננים נוספים מחשיפת הפצע הכואב כל כך לאור השמש. העונש הוא לא יותר מטאטוא רשלני של הבעיה אל מתחת לפני השטח, בתקווה ששוב לא תצוץ.
את מידת הפגיעה של מעשי הרב אלון ברקמה
החברתית שכולנו משתדלים מאוד לשמר.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
סוג מסוים של צדק אפשר היה לעשות עם הרב אלון, לו בית המשפט היה שולח אותו לעבודות שירות במעון לנערים שעברו תקיפה מינית. הכרתי יותר מדי כאלה בחיי. אף אחד מהם לא מאושר במיוחד. אף אחד מהם כבר לא יהיה שלם בנפשו ובתחושת עצמיותו, אחרי שאדם מבוגר וסמכותי כפה עליהם את גופו ואת יצרו ואת כוחו להרע להם, במסווה של חיבוק או חינוך או כל מה שתרצו. ייתכן שהרב אלון צריך לראות אותם, יום-יום במשך שישה חודשים, כדי להבין את חומרת המעשים שבהם הורשע.
דמויות ציבוריות כמו הרב אלון משמשות, לטוב ולרע, גם כסמל להתנהגות נכונה, והוא ודאי היה כזה עבור האלפים שהעריצוהו(צילום: גיל נחושתן, ידיעות אחרונות)
ייתכן עוד שהיה על כבוד השופטת לבלות יותר זמן במחיצת נערים כאלה, כדי להבין
הרשעת הרב אלון:
אי אפשר להדיח אדמו"ר
קובי נחשוני
הרשעת הרב מרדכי אלון כנראה סותמת את הגולל על האפשרות שיחזור לקונצנזוס, אך גם היא לא תאחד את הציבור הדתי בשאלת היחס אליו והאמון ב"פורום תקנה". המגזר יישאר מפולג, והאדמו"ר יישאר אדמו"ר
כי הרי לא רק בגופו ובנפשו של מתלונן אחד (מתוך שלושה לפחות. שניים אחרים העידו בפני פורום "תקנה") היה נושאו של המשפט המתוקשר, אלא גם אופייה החברתי של הפגיעה:
איש רב כוח, מורה הלכה נערץ, גבר שאלפי תלמידים הלכו אחריו בעיניים עצומות ובדבקות גדולה, מעל כאן באמון הקולקטיבי שרחשו לו הנערים הללו. מעל באמון של הוריהם שהפקידו את בניהם בידיו. מעל בדימוי הקדושה האלטרואיסטית שנקשר לראשי ישיבות כריזמטיים במיוחד. מעל בדימוי המחנה הטהור של הציונות הדתית - ויצא בזול. זול עד כדי זילות, וודאי עד כדי זלזול מופגן בעוצמת הפגיעה, במיוחד כאשר כבוד השופטת כתבה, בנימוקיה לגזר הדין, על הסבל שעברו הנאשם ובני משפחתו, ועל הפגיעה האנושה במעמדו הציבורי-שלו.
מידת סבלו לא הייתה צריכה להוות שיקול לקולא
כל מעוול ששלח את ידיו לגופם של נערים אחרים, גורם סבל כזה לבני משפחתו שנאלצים לצפות מן הצד,
תלמיד כותב:
אל תקראו לנו "חסידים שוטים"
תלמיד של הרב אלון
אתם מביטים בתמונות שלנו מקיפים את הרב אלון באהבה, ומפטירים: "כת של הזויים". אבל אנחנו - תלמידי הרב - דבקים בו משום שהחיבוק המרשיע היה עבורנו חיבוק מושיע. אנחנו פשוט לא מסוגלים לקבל שהאיש הכי רגיש שנתקלנו בו ינצל מישהו. כן, גם אחרי ההרשעה. "חסידים שוטים"? - חסידים שבורים
בגועל ובאימה, בפן האפל והמוכחש והמוסתר של יקירם.
כל אדם שבוחר לתקוף מינית, צריך על פי דין ועל פי הצדק להיפגע מעבר לענישה הטכנית עצמה: לאנשים כאלה אין עוד דריסת רגל במערכת החינוך, ובצדק גמור. אנשים כאלה, טוב יעשו אם ירכינו ראש לזמן רב אחרי שירצו את עונשם, ייעלמו כליל מן הציבוריות וייכנעו לדין החברתי, הרואה בהם לא סתם פושעים - כי אם פושעים שיש להמשיך ולגנותם, למען יראו וייראו - לא רק הם עצמם, אלא כל האחרים.
אלא שבית המשפט, ככל הנראה, הסתנוור ממעמדו הרם של הרב בקרב חסידיו, וקבע כי הנפילה ממעמד זה כואבת במיוחד. ברור שכאלה הם פני הדברים עבור הרב המורשע, אבל מידת סבלו לא הייתה צריכה להוות שיקול לקולא, ולהיפך.
המסר הוא ערובה להשתקת הבעיה
דמויות ציבוריות כמו הרב אלון משמשות, לטוב ולרע, גם כסמל להתנהגות נכונה וראויה, והוא ודאי היה כזה עבור האלפים שהעריצוהו. כיוון שהיה כזה, וכיוון שאף חברה נורמלית לא מעוניינת שסמליה האמוניים יוכפשו בהתנהגות מינית עבריינית, צריך היה העונש להיות מן החמורים שאפשר להטיל בעבירה כגון זו – ואפשר.
המחוקק הרי התיר לבית המשפט לכלוא עברייני מין לשנים ארוכות, ובסעיף בו הואשם הרב אלון – עד שבע שנים. והוא לא יראה את הכלא מבפנים אפילו ליום אחד.
המסר המתקבל מכך הוא, בפשטות, איום ונורא: הנער הבא שייפגע כך מידי רבו, יידע כי לפחות שמונה שנים של ייסורים ממתינות לו עד שבירור התלונה יסתיים – כי כבר בחודש יולי 2005 הגיעו התלונות הראשונות לידי פורום תקנה, ועוד אפשר לערער על פסק הדין.
בשמונה השנים האלו ייאלץ המתלונן לחיות שוב ושוב את הטראומה העצומה של חייו, ובסופו של דבר יקבל, במקום בקשת מחילה מידי החברה כולה, עשרת-אלפים שקל של פיצוי וידיעה ברורה כי הרב אלון יישאר איש חופשי.
מסר שכזה הוא ערובה להשתקת הבעיה, וזו קיימת, תרצו או לא תרצו. הרב אלון אינו היחיד שהואשם והורשע במעשים מיניים אסורים עם תלמידיו. קדמו לו רבנים, מחנכים ובעלי תפקידים בעולם האמוני ששמם לא הלך לפניו כמוהו, אבל כוחם להרע בקרב חניכיהם היה עצום כמו שלו.
יש לנו ממי ללמוד
ונכון שנוח לנו לחשוב שאנחנו עם סגולה; "עם לבדד ישכון" גם ברמה המוסרית הגבוהה שאנו מייחסים לעצמנו כיהודים. אבל גם בקרב הדתות המונותיאיסטיות האחרות מעשים כמו של הרב אלון ידועים יפה: בארצות הברית ובאוסטרליה, באירלנד ובאנגליה וברחבי העולם הקתולי נחשפו בעשורים האחרונים מאות מקרים של התעללות מינית שאותה ביצעו כוהני דת קתוליים בחניכים צעירים (וגם בחניכות).
העונשים ברוב המקרים היו קשים, גם בפן הפלילי וגם בתביעות אזרחיות, כדי שישמשו מופת חברתי; כדי שיהיה ברור שמערכת המשפט, הממונה על הגנת החלש ולא על ריצוי החזק, אמנם פעלה את פעולתה.
למרבה הצער, שופטת אחת אצלנו החליטה לגמרי הפוך: שאדם במעמדו של הרב אלון כבר סבל מספיק מעצם קיומו של ההליך. מישהו צריך היה להזכיר לה, שקיומו של ההליך נבע ממעשיו של האדם, מבחירותיו, מהחלטותיו המושכלות לעשות את מה שאיננו ישר ואיננו טוב בעיני אלוהים ואדם.
ביום שאחרי, טוב תעשה הפרקליטות אם תשב ותלמד את הנימוקים לגזר הדין, ותראה שכל אחד מהם אפשר לקרוע לגזרים בערעור, שכל אחד מהם מקדם מדיניות ציבורית לא נכונה, שכל אחד מהם מתעלם מן התמונה הגדולה. וזו התמונה: רב חשוב ונערץ, אלפי תלמידים, אחריות חינוכית עצומה – וכושר עצום לפגוע. אין בנמצא עבודות שירות שיכפרו על כל זה.
- הכותבת היא נפגעת תקיפה מינית
לפנייה לכתב/ת 
המסקנה המתבקשת: למה להתלונן בכלל?
צילום: נועם מוסקוביץ'
מומלצים
