בין ה"מצרף" לרפורמת פירון. איפה השוני?
הניסיון לוותר על הפסיכומטרי לא צלח בעבר, אולי כי איים על האוכלוסיות החזקות, אולי כיוון שלא נעשה בשיתוף פעולה עם האוניברסיטאות. האם בשלו התנאים שיאפשרו גם לאוכלוסיות חלשות יותר להיכנס בשערי האקדמיה?
ההכרזה של שר החינוך על הכוונה לשנות את שיטת הקבלה לאוניברסיטאות ולאפשר סינון מועמדים על סמך בחינת הבגרות בלבד, הזכירה את הניסיון הקודם לבצע מהלך דומה - החלת "שיטת המצרף" ב-2003 - יוזמה שבוטלה עוד באותה השנה. מה השתנה הפעם? "עכשיו הקרקע הבשילה", טוענים אנשי אקדמיה.
כותרות נוספות בחדשות ynet:
רפורמת החינוך: "יוצרים מקצועות סוג א' ו-ב'"
פירון: "עוד חודשיים נפרסם קריטריונים לפטור מפסיכומטרי"
על פי התוכנית של שר החינוך, יוקמו שלושה אשכולות לימוד שבהם ייבחנו התלמידים, ובפעימה הראשונה ייחשב הציון על פי האשכול כולו. מהלך זה יצמצם את מספר הבחינות מ-15 לעשר. עדיין לא גובשו הקריטריונים שיקבעו כיצד הבגרות תחליף את הפסיכומטרי.
גם במאי 2002 ביקשו משרד החינוך וועד ראשי האוניברסיטאות לשנות את שיטת הקבלה כדי להגביר סיכויים של תלמידים מאוכלוסיות חלשות להתקבל לאוניברסיטאות. אלה הורשו לוותר על הבחינה הפסיכומטרית ולנסות להתקבל רק על סמך ממוצע ציוני בחינות הבגרות במתמטיקה, באנגלית ובשפת אם או בהיסטוריה. ההחלטה התקבלה על סמך מחקרים שהוכיחו כי בחינות הבגרות מנבאות הצלחה בלימודים אקדמיים ממש כמו הפסיכומטרי, אולם במהרה הוחלט לחזור לשיטה הישנה.
בסוף 2003, פחות משנה לאחר שהשיטה נכנסה לתוקפה, נענתה שרת החינוך דאז לימור לבנת לבקשת ועד ראשי האוניברסיטאות להקפיא את ההליך. הוועד הציג נתונים שהעידו כי צעירי הפריפריה התקשו לעמוד בתחרות במסגרת השיטה החדשה, וטענו כי זו פוגעת בהם במקום לקדמם. גם הוועדה לתכנון במועצה להשכלה גבוהה הציגה אז נתונים לפיהם רק 29% מכלל המועמדים ללימודים בחרו להתקבל על בסיס המצרף ולוותר על המבחן הפסיכומטרי.
פרופ' יולי תמיר, לשעבר שרת החינוך, בירכה על הרפורמה והזהירה כי יש לוודא "שהתהליכים האלה לא יפגעו בחלשים ולא יגרמו לכך שדווקא אלה שבאים מהפריפריה, והציונים שלהם בבגרות נמוכים, יחוייבו גם לעשות פסיכומטרי ויהיה להם עוד יותר קשה להתקבל, או שימצאו את עצמם מחוץ למערכת ההשכלה הגבוהה.
"הצעתי לשר החינוך שבמקום ללכת על ציונים, אחד התנאים לקבלה לאוניברסיטה יהיה המיקום של התלמיד מבחינת ציונים בבית ספרו. כלומר, אם ציוניו של התלמיד בבגרות ישתייכו ל-5% העליונים, הוא יקבל בונוס. כך גם אם בית הספר בו למדו המועמדים חלש יחסית לאחרים, לחמשת האחוזים המצטיינים שבו יש סיכוי להמשיך הלאה להשכלה גבוהה". היא הסבירה כי בדרך כלל גם אם התלמידים עצמם מגיעים מרקע יחסית חלש, "אם הם הצליחו להצטיין בבית ספרם למרות הרקע שלהם, מדובר בניבוי די טוב להצלחה". לדבריה, האוניברסיטאות דחו את הרעיון "כי הוא מאפשר בדיוק מה שאנחנו רוצים שזה יאפשר, נגישות גם לקבוצות יותר פריפריאליות להשכלה הגבוהה".
האליטות על הרגליים האחוריות
פרופ' זהר שביט, ראש התוכנית לתואר שני במחקר תרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל אביב, אמרה כי "יש לקבל ללימודים גבוהים כל אדם בעל תעודת בגרות, מפני שהזכות ללימודים גבוהים כלולה בזכות היסוד לחינוך כפי שהיא מופיעה באמנת זכויות האדם.
"מובן מאליו שהשיטה הזאת תחייב הרחבה רבה של המשאבים הניתנים למוסדות להשכלה גבוהה. השיטה הזו מקובלת בכמה מדינות באירופה, אבל כדי שתעבוד גם בישראל צריך לדאוג במקביל להעלאת רמתן של בחינות הבגרות והעלאת רמת הדרישות מהתלמידים באופן ניכר". בכך קבלה על "המגמה בשנים האחרונות להקלה הולכת וגוברת בבחינות הבגרות. היא גורמת לכך שגם תלמידים מאוד אינטליגנטים מתקבלים כיום לאוניברסיטאות חפים מכל ידע בסיסי והרגלי למידה יסודיים".
לדברי שביט, "שיטת המצרף עבדה היטב, אך לא שירתה את האוכלוסיות החזקות. זו הסיבה לדעתי שביטלו אותה. אם היו ממשיכים בשיטת המצרף, האוכלוסיות החלשות היו מרוויחות".
בנצי פרצלן, ראש אגף מנהל התלמידים באוניברסיטה העברית, ציין כי הבעיות המצרף נבעו מכך ש"הוא פגע במועמדים מהפריפריה, שם ציוני הבגרות נמוכים יותר. הניסיון לימד אותנו שלא תמיד ציוני הבגרות משקפים נכונה את רמת הלימודים של המועמדים". לדבריו, כושר הניבוי של המצרף היה נמוך מאוד בהשוואה לפסיכומטרי. "המרצים התלוננו על כישלונות של תלמידים בלימודים בעיקר במתמטיקה ובמדעי הטבע, כיוון שרמת בחינות הבגרות במקצועות הריאליים והמדעיים אינה מספקת".
גורם במערכת החינוך אמר: "מטרתו של המצרף הייתה לטפל קודם כול בסטודנטים עם לקויות למידה ובאוכלוסיות חלשות. אלא שהייתה הצפה מאוד גדולה של אנשים במערכת ההשכלה הגבוהה והיו הרבה תלונות על התהליך, אז החליטו לבטלו. זה היה נשמע טוב אבל בסוף לא עבד".
ד"ר היידי פלביאן, ראש החוג למדעי הפדגוגיה והחינוך במכללת אחווה, ציינה כי ביטול המצרף בוצע כיוון שבאוניברסיטאות הקרקע לא הייתה בשלה לכך. "זו הייתה יותר הצהרת כוונות ללא שום שיתוף פעולה". כיום לדבריה חל שינוי בהתנהלות: "האוניברסיטאות כיום שותפות להחלטה ולדעתי הרפורמה תצליח. המורה יהפוך הרבה יותר משמעותי כאחראי לעבודות חקר ועבודות נוספות ולא יתמקד רק בלימוד חומר לבגרות. מצד התלמידים הרפורמה תאפשר מבט קדימה לאקדמיה, הם יהפכו לתלמידים שלומדים ולא משננים חומר".
לירון לברון (31) העוסקת בניו-מדיה החלה את לימודי התואר הראשון בתקשורת וקולנוע באוניברסיטת תל אביב ב-2003 והתקבלה בשיטת המצרף. "מאוד פחדתי מעניין הפסיכומטרי, לא כי אני לא מסוגלת, להיפך, אלא כי יש לי נטייה להילחץ כששמים לי סטופר מול הפנים. אני זוכרת ששמעתי על ניסיון המצרף, והתלבטתי אם ללמוד באותה שנה או בזו שאחריה. זה היה הגורם שהכריע ללמוד באותה השנה".
לדבריה, "ידעתי אז שההזדמנות של המצרף לא תחזור והלכתי עליה, במיוחד נוכח העובדה שציון הפסיכומטרי שנדרש אז לקבלה לחוג לתקשורת היה מאוד גבוה".
לפנייה לכתב/ת 
