"האישה האחרת": שלישייה בקטע רע
קמרון דיאז, לסלי מאן והדוגמנית קייט אפטון חוברות יחד בקומדיה "האישה האחרת" כדי לנקום בגבר שהיתל בשלושתן. מסר פמיניסטי במעטה של הומור וולגרי? לא כשהנשים מתבזות לא פחות מהקורבן המנוול שלהן
נשים נוקמות בגברים - איזו דרך נפלאה לחגוג העצמה נשית. שילוב מושלם בין סצנות של השפלה וביזוי, ומסר "פמיניסטי" של אחווה נשית. או.קי. נודה על האמת: לפעמים זה מגיע לנו. וקצת שמחה לאיד, בוודאי בקומדיות, לא בהכרח פסולה. אבל סרט שעוסק בנקמה נשית (מוצדקת), שבמהלכה הנוקמות מבזות את עצמן לא פחות מאשר את הקורבן - זו כבר בעיה. "האישה האחרת" ("The Other Woman") הוא סרט הלוקה בבעיה זו.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet :
אמנם סרט הנקמה הנשי המצליח ביותר ("תלמה ולואיז") הסתפק בשתי דמויות, אך הדבר נובע מהאופן שבו הוא תרגם את מערבון החברות הגברי "קיד וקאסידי" לאקט של מרדנות נשית. דינמיקה של שלוש דמויות מאפשרת, בצד החיובי, להציג מורכבות רבה יותר במערכות היחסים. בצד השלילי, היא יכולה לשאת מסר מובלע שכל הנשים - גם אם הן נבדלות באישיות, השכלה ומעמד - יכולות למצוא עצמן קורבנות של גברים. לעיתים קרובות אותו גבר עצמו.
"האישה האחרת" פועל על הרצף הזה, אבל עושה זאת בתוך הקשר של הקומדיה האמריקאית העכשווית ונטייתה להומור סקטולוגי (הומור של הפרשות). הקאה לתוך ארנק? יש. כלב דני מחרבן בתוך הבית? יש. שלשול בלתי נשלט? יש. הורמונים נשיים מגדילים את פטמותיו של גבר? יש. עכשיו אפשר להתפנות למסר הפמיניסטי.
הגיבוי האחרון הוא קארלי (קמרון דיאז), עורכת דין מצליחה (לא שרואים אותה ממש עובדת בסרט) שחושבת כי היא מצאה את הגבר שלה. כשהיא מנסה להפתיע את מארק בתחפושת השרברבית הסקסית היא מגלה שהוא גבר נשוי, ובהתאם לאופייה הנחוש - בזה נגמר המשחק מבחינתה.
שעה לתוך הסרט מתחולל מפנה נוסף (הכל מפורט בטריילר) כשמתגלה הגיבוי הבא של מארק - בגופה של הדוגמנית השופעת קייט אפטון (ריצה בהילוך איטי עם ביקיני לבן). קארלי העצמאית אמנם מנצחת את קייט עם יד אחת קשורה מאחורי הגב, אבל היא כבר לא ילדה, ואמבר בת ה-21 היא הסיוט המקפץ של כל אישה. זהו גם השלב שבו הסרט נע לעבר הטריטוריה של הנקמה. אמבר חוברת לבנות והתוכנית יוצאת לדרך.
קשה לטעות ולחשוב ש"האישה האחרת" היא קומדיה אינטליגנטית בטעם טוב. רק לרגעים ספורים נדמה שהדמויות מצליחות לחרוג מהצבתן כקריקטורות שטוחות. כסרט שאמור לעסוק בהעצמה נשית, הוא לקוי בהתמקדותו בנשים מתאבססות, שעצמאותן מושגת באמצעות אקט הנקמה. מולן הגבר הוא אולי חלאה בוגדנית וחלקלקה, אבל לפחות הוא חי את החיים שלו.
