מכסחי הכס 407: הקפיצה הגדולה
הפרק השביעי של "משחקי הכס" סיפק רגעים מרגשים מכל רחבי הממלכה: טיריון הכלוא מקבל סיוע לא צפוי בסצנה סוחטת דמעות, אריה ממשיכה את מסע החניכה האפל שלה, וג'ון סנואו בוהה בשלג. ואז הגיע הסיום הקסום. הטור השבועי מסכם בהנאה פרק מצוין - היזהרו מספוילרים אם עוד לא צפיתם
אז אחרי שחגגנו כולנו אתמול את ניצחון ישראל בגביע העולם בקווידיץ' או מה שזה לא היה, הגיע הזמן לחזור למציאות ולבעיות העולם האמיתי. של ווסטרוז, כמובן. לאחר שבשבוע שעבר התרכז האקשן בעיקר במשפט הראווה של טיריון, זורק אותנו הפרק השביעי והמצוין של "משחקי הכס" ישירות לשיחת ההמשך שלו עם ג'יימי. כזכור, בשבוע שעבר הסכים ג'יימי לנגן לפי החליל של טייווין, אילו רק יחוס על חיי אחיו - רגע לפני שטרף טיריון את כל הקלפים בדרישה להגנה על שמו בקרב, וככל הנראה הוסיף למדף של פיטר דינקלג' פרס אמי נוסף (שלא לומר פרינס צ'ארמינג דורני, אבל לרגע היפהפה ההוא עוד נגיע).
בפרקים הקודמים במכסחי הכס:
פרק 6: חוק וסדר, וכלום לא בסדר
פרק 5: דרקונים אאוט, ריבית דרקונית אין
פרק 4: בחורף הזה תלבשו לבן מהלך
פרק 2: החתונה הסגולה - קדימה ברעל
פרק 1: ברוכים השבים לווסטרוז, הנחיתה תכאב
טיריון עדיין בשוונג מנאום ענבי הזעם שלו משבוע שעבר, כל כך זועם שלרגע הוא פולט כלפי ג'יימי משפט כמו "אתה יכול להרוג מלך, לאבד יד ולזיין את אחותך ועדיין תהיה הבן המועדף", ומקבל תזכורת צודקת למדי שג'יימי הוא בכל זאת החבר האחרון שנותר לו. הוא מבין שג'יימי לא יוכל להגן עליו, ומציע לו להתאבד בקרב כדי להרתיח את אבא.
ההודאה השקטה של ג'יימי באי יכולתו מראה אולי על הפנמת השינוי האדיר שחל בו, מהלך שנמשך זמן רב ועלה לו במחיר אגו גדול. יחד עם היד הוא איבד את סרסיי, ובעיקר את התקווה לחזור להיות מי שהיה לפני שהופרד מימינו."האחים קינגסלייר נגד טייווין" הוא רעיון משעשע, אבל לשניהם ברור שזה לא הולך לקרות. בכל מקרה, גם אם יצליח מישהו להביס את נציגה של סרסיי בקרב בדרך נס, מי אמר שבזאת יסתיימו צרותיו של טיריון? במיוחד עכשיו אחרי שדרך לה ולטייווין על הזרת. עם מגף ברזל. מול כל הפאקינג ממלכה. כזכור, אנשים שסרסיי וטייווין רוצים במותם, הרי מסיימים את דרכם בלי ראש, על פי רוב, חוק עתיק או לא. עם ברכות מהלאניסטרים.
והנה ההר, אחיו השנוא של הכלב קלגיין. המומחיות שלו: קישקעס. הוא גורם להודור להיראות כמו אדם סביר לחלוטין בגובהו מהזווית שלו מול סרסיי, שלא לוקחת צ'אנסים ומספקת לו מלאי של אומללים לאימונים. ומקלגיין אחד לשני, אחרי פרק שלם בשבוע שעבר ללא בני סטארק בכלל, אריה חוזרת לחיינו עם המשך הסיפור על הרוצח הגדול והרוצחת הקטנה - היא בתפקיד מתילדה וסנדור בתפקיד לאון.
הילדה שהכרנו לפני ארבע שנים הלכה לאיבוד ביער, מזמן. הגרסה העדכנית שלה, שפוגשת בדרכה אדם גוסס, שלמה הרבה יותר עם הרעיון שלכולנו מחכה כלום, פשוט כלום חסר משמעות, אחרי שיורד המסך הגדול. אריה ראתה כל כך הרבה מוות חסר משמעות בזמן כה קצר, ואין לה בעיה להוסיף לרשימת החיסול שלה שם של אחד משני דבילים שמנסים להמיר את הכלב בפרס שמציעים הלאניסטרים על ראשו – ולמחוק אותו באופן מיידי.
היא מזכירה לו למה, רגע קודם, ועושה את אבא לאון גאה כשהיא מיישמת את הידע הטרי שצברה באשר למיקומו של הלב. לעונשים שהיא מחלקת, לפחות בינתיים, יש סיבות טובות. אוף, אריה, תגיעי כבר למורדור. סאנדור מספר לאריה כיצד שרף אחיו את פניו, כשהיא מנסה לשכנע אותו לאפשר לה לצרוב באש את הפצע שגרם לו התוקף ביער קודם לכן. הפרק הנוכחי עוסק בעצם לא מעט בסיפורי ילדות: של טיריון, של הכלב ושל אריה - שעוברת אותם בזמן אמת, לנגד עינינו.
בצפון, בטירת שחור, מי ששלח את ג'ון למות מאוד לא מרוצה לראות אותו חוזר, ועוד עם הזאב הלבן המאיים והחמוד שלו. הוא לגמרי הולך לעמוד להדחה, אם זה תלוי בהם. ג'ון מציע לחסום את תעלות הגישה העוברות מתחת לטירה ואל הצפון, ונתקל בסירוב, כי זה רעיון שלו, לא כי זה לא רעיון טוב. ועזבו רעיון טוב - היחיד שיש לו סיכוי כלשהו מול האיום המתקרב. כן, גם אנחנו זוכרים את הענק מהמחנה של מאנס ריידר. האם אליסטר ת'ורן קרא את הספרים ונורא מאוכזב מהליהוק של ג'ון? האם מאנס ריידר בונה אנשי שלג במקום לממש את האיום שלו כבר? מה לעזאזל לוקח לו כל כך הרבה זמן? זו פעם אחרונה ש-HBO משלמים לקאסט הזה לפי שעה.
ושוב בחזרה בתאו של טיריון, ברון אמנם זכה לשדרוג מעמדי וגרדרובי, אבל מוכיח שהוא שכיר חרב אמיתי כשהוא מסרב להגן על טיריון. סרסיי מוציאה לו תלושים מעכשיו. מאכזב, בעיקר עבור טיריון, אבל קשה להאשים אותו ולהתווכח עם ההיגיון שלו – בין נישואים לבחורה שאינו מעוניין בה ומוות כמעט ודאי מול הלוחם המאיים ביותר בממלכה, הבחירה נראית כמעט ברורה מאליה. "אני מחבב אותך, אבל אני מחבב אותי יותר" הוא מסכם, ומאחל לחייל בהצלחה. חתיכת זבל פרגמטי אבל יש לו פואנטה שקשה להתווכח איתה ("מתי סיכנת אתה את החיים שלך עבורי, חבר?") ואני מאמין לו כשהוא מספר לטיריון שישמח לשמוע את שיר ההלל על הניצחון של הגמד נגד ההר בקרב, ביום מן הימים. ולו משום שזה בטוח יתפוס יותר בחתונות מ"גשמי קסטמיר", בעיקר עם עיבוד פופ מזרחי.
במירין דאינריז ממשיכה לשחק בפירמידת הקלפים ולגבש לעצמה קוד מוסרי כמלכה וכמצביאה. קצת חבל שהיא צריכה שני גברים שיכוונו אותה כדי להגיע למסקנות הנכונות, ושהם מצליחים להשיג את מטרותיהם כל אחד ודי בקלות, אבל עם שוט כזה משובח של התחת של דאריו נהאריס 2.0, מי יכול להתרכז בפמיניזם? דאריו מרגיש לכוד במירין כי הוא לא יכול לעסוק בשיסוף וזיון, תחביביו משכבר הימים. דאני פותרת לו את שתי הבעיות כשהיא דורשת ממנו להתפשט ולאחר מכן להעניש את אדוני יונקאי שחזרו לסורם.
מדד העירום הגברי משתפר קצת ודאני נראית מתרשמת כהלכה מהפרונט שנמנע מהצופים, אבל יש עוד מקום לשוויון: יותר משנראה שדאני משפיטה את דאריו, יוצא שהוא מתמרן אותה כרצונו. בבוקר סר ג'ורה מספיק לראות בצער את דאריו עוזב את חדריה של דאינריז ("היא במצב רוח טוב". לא, בוא תעוף על עצמך עוד קצת), לפני שהוא גורם לה לשנות את דעתה לגבי הטיפול באדוני יונקאי, עובדה שהיא מנצלת כדי לשחק עוד קצת בראש של דאריו. היפים והאמיצים, מישהו? לפחות השורה של סר ג'ורה לגבי זה שאין רעים וטובים באמת, שיש טוב ורוע בשני הצדדים, פחות או יותר מסכמת את כל הקונספט של הסדרה.
בדרגונסטון מליסנדרה משלימה את מכסת הפטמות של הפרק ומבהירה לנו שהרבה מהטריקים המרשימים של אור ואש שהיא מבצעת טוב כל כך, הן תרמיות מתוחכמות. מבין הקטעים העל-טבעיים, הפנטסטיים יותר של הסדרה עד כה, השתייך רוב לא קטן למעללי מליסנדרה. האם תינוק העשן שלה היה עוד אחד מהטריקים? השיט הזה היה קריפי. היא מתעקשת על כך ששירין (שבאופן מפתיע, לא נולדה במירין) חייבת להצטרף להפלגתם הקרבה. בטח רוצה לעמוד איתה על קצה הסיפון בידיים שלובות ולצעוק "איים קינג אוף דה וורלד", לא? אה, עוד מזימות קורבן אפלות?
וממופע הדרכים של אריה והכלב שחזרו לחיינו השבוע, לזה של בריאן ופוד, שמגיעים לאותו פונדק בו נותר חברה של אריה, "פשטידה", שגדל לכדי שילוב מלבב בין התיאבון של רושפלד, החפירות של אייל שני והתלתלים של חיים כהן. הוא לא מפסיק לדבר על פשטידה כדי להצדיק את כינויו, ובריאן משום מה מחליטה שהגיוני לחשוף בפניו, נער פונדק אקראי, את נאמנותה לסטארקים, מהלך אידיוטי עליו יעיר תיכף פודריק, בצדק. וזה לא ישנה את העובדה שהפתרון התסריטאי הזול הזה מוסר לידי הדמות היחידה שמחפשת את בנות סטארק במטרה לסייע להן, את המידע על מיקומן (הנוכחי ואו העתידי) המדויק: מבצרה של ליסה ארין (לפחות בינתיים. מואהאהאה), באדיבותו של פוד החרשן.
ושוב בחזרה לתאו של טיריון, שמואפל כמעט לחלוטין באופן שמייצג נאמנה את מדד השפל אליו הגיע כנראה. אורח חדש: אוברין, שמספר לטיריון על פגישתם הראשונה, כשנסע לראות את "המפלצת שנולדה לטייווין לאניסטר", ומציג את שורשי השנאה העמוקה של סרסיי לאחיה הקטן תרתי משמע. הסיפור נבנה כעלבון אדיר אבל מסתיים במילים רכות ועיניים בורקות מדמעות, גם של טיריון, גם של אוברין, גם של כותב שורות אלו.
מפגן המשחק האדיר של דינקלג' הוציא גם מאוברין, הקומי רוב הזמן, תצוגת משחק נהדרת ומרגשת, המסתיימת בהצעתו להילחם בשמו של טיריון – נגד ההר, מי שרצח ואנס את אחותו. אם לא נכנס לכם משהו לעין בסצנה הזו, אין לכם לב. וזה כנראה טוב כי זה אומר שאף אחד לא יוכל להעביר דרכו חרב. מבחינה רגשית, לפחות, זו היתה לדעתי הסצנה הנכונה לסיים איתה את הפרק. אני ממש לא מתלונן, כן? החיבור בין שתי הדמויות הללו נהדר. רק סיכויי המשך קיומו המבורך של אוברין מדאיגים אותי כרגע.
ובקן הנשרים סאנסה מציעה לרובין לבנות איתה איש שלג. זה לא חייב להיות איש שלג. זה יכול להיות דגם מוקטן של ווינטרפל. רובין אובססיבי לגבי דלת הירח והטסת אנשים שעצבנו אותו דרכה, אבל בינתיים חוטף מסאנסה סטירה מצלצלת, כילד הכאפות שהוא, אחרי שהוא משתולל ומשמיד את ווינטרשלג הקטנה. האם הטירה הזו לא סבלה מספיק? באיליש חומק לו אל תוך הסצנה אחרי שרובין בורח ביללות, וממשיך להיות קריפי כשהוא מצמיד שפתיים לסאנסה רגע אחרי שהוא אומר שכמעט היה האבא שלה. כן, זו הדרך ללבה של נערה.
הוא מרמה את סאנסה לחשוב שכל מה שעשה נבע מאהבתו לאמא שלה. זה אולי היה המניע הראשוני לאישיותו החולנית, אבל התאווה לכוח גברה מזמן כנראה על כל רגש של אהבה שפטיר באיליש עשוי להרגיש. ליסה ארין צופה מהמרפסת, כמובן, וכמה רגעים אחר כך כמעט שמדגימה לסאנסה מהו גובה הנפילה המדויק מבעד לדלת הירח, ואז מודדת אותו במו גופה, בעזרת דחיפה קלה ומוצדקת באדיבות אצבעון. היי שלום, ליסה ארין, וד"ש לג'ופרי!
הפרק המשובח הזה חתם את עלילותיו המשפטיות של טיריון. בפרק הבא נמשיך לראות את המשך השתלטותו של באיליש על בית ארין, המשך חיפושיהם של בריאן ופוד אחר הסטארקיות האבודות, יציאתו של סטאניס למערכה נוספת על המלכות, בהייה אינסופית בשלג בטירת שחור, ומעל הכל - קרב הענקים בין אוברין וההר – על שמו הטוב וחייו של טיריון. הו, אוברין. הו, טיריון. כבר אפשר להריח את סוף העונה מתקרב, גם אם החורף עדיין לא הגיע. ויש לו ריח של דם. Brace Yourself.
