"אל על" חויבה לשלם על המזוודה שאיחרה

נוסעת שנאלצה לבלות ארבעה ימים בברצלונה ללא חפציה, החליטה לא לעבור על כך בשתיקה. חרף ההתנגדות של אל על, היא חויבה לשלם לאישה

מערכת PsakDinעדכון אחרון: 17.06.14 , 00:16

זה קרה פעם אחר פעם, אבל הרוב מתעצל לתבוע: "אל על" סירבה לפצות נוסעת שטסה עם משפחתה לברצלונה אך זכתה לקבל את מזוודתה רק ביום שלפני החזרה ארצה. בית המשפט לא קיבל את עמדתה של החברה, שטענה שהאישה איחרה בהגשת הבקשה לפיצוי, וחייב אותה לשלם לנוסעת 4,250 שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

עסקי אוויר

ביטלה והתרשלה: איסתא ותביעת בלון החמצן

עו"ד משה ימין

לקוחה בעלת צרכים מיוחדים הזמינה כרטיס לארה"ב וביקשה מראש שיסופקו לה בלוני חמצן. רק מעט לפני המועד הודיעה לה איסתא שלא ניתן יהיה לספק את דרישתה

ביטלה והתרשלה: איסתא ותביעת בלון החמצן

ביולי האחרון טסה המשפחה לחופשה בקטלוניה, ואחרי הנחיתה גילתה הנוסעת שהמזוודה איננה. כשטלפנה לנציגי אל על בישראל הנחו אותה כי היא רשאית לרכוש ביגוד וציוד חיוניים בלבד, ולהמציא לה קבלות. כך, לטענתה, הונחתה לפעול גם בשיחות טלפון חוזרות בימים שלאחר מכן. לגרסתה, רק בחלוף ארבעה ימים, בערב לפני שובה ארצה, היא קיבלה את חפציה.

אחרי חזרתה לישראל היא דרשה פיצוי אך נדחתה, ולכן הגישה נגד אל על תביעה לבית משפט לתביעות קטנות בתל אביב. לטענתה יש לראות בה כמי שהגישה בקשה לפיצוי בזמן, מאחר שדיווחה לנציגי החברה על אובדן הכבודה בזמן האירוע, ואף מילאה טופס המעיד על כך. הנוסעת עתרה לפיצוי בסך 6,450 שקל בגין עלות המוצרים שרכשה, ו-4,000 שקל נוספים כפיצוי בגין טרחה, עוגמת נפש ובזבוז זמן.

אל על לא הכחישה שכבודתה של הנתבעת הגיעה ליעדה באיחור, אך ביקשה מבית המשפט לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות. לטענתה, לפי אמנת מונטריאול יש להגיש תלונה על איחור בקבלת כבודה עד 21 ימים מיום קבלתה. מאחר שחלפו 52 ימים עד להגשת הבקשה הראשונה מטעם התובעת, הרי שהתביעה התיישנה. עוד טענה, כי נציגיה לא הורו לתובעת לרכוש ביגוד וציוד.

צרכים חיוניים בלבד

השופטת דנה אמיר ציינה שמכיוון שישראל וספרד חתומות על אמנת מונטריאול, יש להחיל את הוראותיה על התביעה הנדונה - בהתאם לחוק התובלה האווירית הישראלי. עם זאת הוסיפה השופטת כי אינה מקבלת את טענת הנתבעת לפרשנות מצמצמת של הסעיף באמנת מונטריאול, ולכן התביעה לא התיישנה. לפי השופטת אמיר היה זה מן הראוי שאל על תיידע את התובעת על הגבלת הזמנים האמורה.

בנוסף קבעה השופטת כי האמנה לא מחייבת להגיש את התלונה על גבי טופס מסוים, ולכן ניתן להתייחס לטופס ההצהרה שמילאה התובעת בשדה התעופה כאל הגשת התלונה בפרק הזמן הנדרש.

לעניין הפיצויים ציינה השופטת כי על פי אמנת מונטריאול, הסכום המקסימלי לתשלום במקרה של אובדן מוחלט של הכבודה הוא 6,092 שקל, ולכן הסכום שאותו תבעה הנוסעת גבוה מהרף העליון שניתן לפסוק, מאחר שקיבלה לבסוף את המזוודה.

בהתחשב בכך חייבה השופטת את החברה לפצות את התובעת ב-3,000 שקל בגין הוצאות ציוד וביגוד ו-750 שקל בגין עוגמת נפש. זאת בנוסף להוצאות משפט בסך 500 שקל.

עו"ד איל גרנט, העוסק בדיני צרכנות, מסביר שנדחה ניסיונה של אל על להתחמק מתשלום באמצעות מתן פרשנות מצמצמת לאמנת מונטריאול: "הקביעה שלפיה טופס הצהרה בגין אי-קבלת הכבודה בשדה התעופה יכול להיחשב כתלונה לצורך פרשנות סד הזמנים הצפוף שקובעת האמנה, סוללת את הדרך לתובעים נוספים להתגונן מפני סירוב עתידי של אל על לפצות על אובדן כבודה".