שופט: אסור להשכיר בתים בקיסריה לזמן קצר

בעלת נכס אפשרה לנופשים להתגורר בו תמורת תשלום, בניגוד להתחייבות שעליה חתמה מול החברה לפיתוח קיסריה. בית המשפט שם לכך סוף

עו"ד ויקטור בן-חייםעדכון אחרון: 18.06.14 , 00:04

בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעה שהגישה החברה לפיתוח קיסריה נגד בעלת בית ביישוב, ואסר עליה להשכיר את הנכס למגורים לתקופות קצרות.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

במטרה למנוע מטרדים מהתושבים מנסה החברה לפיתוח קיסריה לצמצם את המנהג הנפוץ של השכרת בתים למטרות נופש, מסיבות ואירועים. במסגרת זו, מי שרוכש נכס

שופט:

"לא הוכח שהיו מסיבות מין בווילה בקיסריה"

עו"ד בנימין לוין

אדם המתגורר ביישוב היוקרתי תבע את שכנו שהשכיר את הווילה שלו לתקופות קצרות וטען שהתקיימו בה "מעשי תועבה". בבית המשפט הוא לא הצליח להוכיח את הדבר

"לא הוכח שהיו מסיבות מין בווילה בקיסריה"

ביישוב נוהג לחתום על כתב התחייבות שלפיו אינו רשאי לאפשר לצד שלישי כל שהוא להשתמש בבית למטרה שאינה מגורים.

על כתב התחייבות כזה חתמה אישה שרכשה ב-2007 בית בקיסריה. אולם היא נהגה להשכיר את ביתה למשפחות, זוגות ובודדים, וסברה שמאחר שמדובר בתקופת קצרות טווח, אין זו הפרת ההתחייבות. בעיקר כיוון שהיא מחתימה את השוכרים על הסכם האוסר עליהם לערוך אירועים רעשניים ולהפריע לשכנים.

החברה לפיתוח קיסריה פרשה את ההתחייבות אחרת, והגישה נגד האישה תביעה להפרת כתב ההתחייבות וגרימת מטרד לשכניה.

בעלת הבית טענה בתגובה שדין ההתחייבות להתבטל, בין היתר כיוון שהיא תנאי מקפח בחוזה אחיד, שגם נוגד את זכות היסוד שלה לחופש עיסוק. עוד לדבריה, ההחתמה על כתב ההתחייבות היא למעשה מעין "ועדת קבלה" ליישוב, שאסורה על פי חוק.

שכירות קצרה אינה מגורים

נשיא בית משפט השלום בחיפה, השופט אינאס סלאמה, קבע ששכירות לימים בודדים אינה נחשבת "מגורים" גם אם השוכרים לא מרעישים או עורכים מסיבות. הוא קבע שהנתבעת הפרה את כתב ההתחייבות ודחה את טענת "ועדת הקבלה" שהעלתה.

לדבריו, לא מדובר בתנאי מקפח מהסיבה הפשוטה שהתובעת לא הוכיחה שביקשה לשנות את ההתחייבות ונתקלה בסירוב. היא גם לא הראתה כתבי התחייבות נוספים על מנת להוכיח שמדובר בחוזה אחיד. וממילא, הוסיף השופט, הנתבעת לא הוכיחה שמדובר בתנאי מקפח ואף להיפך: הוא נועד להגן על האינטרס של תושבי האזור, בהם הנתבעת, ליהנות מאיכות חיים ביישוב.

משכך קבע השופט סלאמה שהנתבעת הפעילה בביתה עסק ללא רישוי וללא היתר. אמנם לא הוכח שגרמה למטרדים לשכניה, אולם מעתה ואילך ייאסר עליה להשכיר את ביתה לשכירות קצרת טווח. הנתבעת חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 7,000 שקל.

אף שזכות הקניין והשימוש בו הינה ערך עליון, החובה החוזית שנוטל על עצמו רוכש של נכס כלפי המוכר גוברת על טענה לזכות הנובעת מהקניין. המשמעות היא שאדם אינו יכול להתחייב מראש ולטעון בשלב מאוחר יותר שהתחייבותו לא תקפה. לכן, עדיף לרוכשים להימנע מנטילת התחייבויות עתידיות בעת רכישת הנכס.