המדינה או המורה: מי אחראי לתאונה בביה"ס?

חידוש הלימודים עלול להיות מקור לדאגות על רקע תאונות במוסד החינוכי. בתי המשפט מטילים את האחריות על המורים, ההנהלה ומשרד החינוך

עו"ד יואב ברקאיעדכון אחרון: 02.09.14 , 00:11

באופן פורמלי עזבו השבוע שני מיליון ילדים ובני נוער את הבית הבטוח, ואחרי קיץ ארוך ומתיש עברו לרשותה ואחריותה של מערכת החינוך בגנים ובבתי הספר. מטבע הדברים מדובר בילדים וילדות שובבים ומלאי אנרגיות, ששיקול דעתם אינו כשל מבוגרים, ולכן הם מועדים לתאונות ופגיעות שונות ומשונות. מה קורה כאשר נגרם להם נזק בין כותלי המוסד החינוכי או אחרי שעות הלימודים? של מי האחריות?

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ה-ynet:

חשוב לדעת: משרד החינוך מבטח את כל התלמידים בארץ. כל תלמיד הנפגע בתאונה זכאי לפיצוי מחברת ביטוח, הנקבע על פי תקנות הביטוח הלאומי לנפגעי עבודה. ואם לא ידעתם, פיצוי זה תקף לא רק כאשר התאונה אירעה בשעת הלימודים, אלא 24 שעות ביממה.

מעבר לכך, חשוב לזכור כי המסגרת החינוכית והמדינה הן האחראיות לשמור על ביטחונו של התלמיד. לכן, כאשר ילד ניזוק, יש כמה גורמים שיהיו אחראים לתת תשובות.

המורה

בפסיקת בתי המשפט בישראל ניכרת התפיסה שלפיה המורה הוא האחראי הראשון לשמור על גופו וביטחונו של התלמיד. זו חובתו המקצועית וגם ההתחייבות שלו כלפי ההורים שמפקידים את הילד שלהם בידיו. חובת ההשגחה והפיקוח של מורה על תלמיד זהה לחובה שקיימת להורה על ילדיו. מורה שמפר את ההתחייבות הזו – יהיה אחראי אם נגרמת תאונה.

מה שבטוח

ילד נפצע אחרי הלימודים: מה אומר הביטוח?

עו"ד דריה כנף

הורים לא מודעים לכך שביטוח תאונות אישיות לתלמידים מכסה גם פציעות אחרי שעות בית הספר, בבית, בשכונה או אפילו בחו"ל

ילד נפצע אחרי הלימודים: מה אומר הביטוח?

פסק דין שמדגים זאת ניתן בנובמבר 2007. מורה הוציאה מן הכיתה כמה תלמידים ושלחה אותם לבצע מטלה בכיתה אחרת, וזאת ללא השגחה ובניגוד לנוהלי משרד החינוך ולתקנון בית הספר. התלמידים ניצלו את הסיטואציה כדי לשחק ביניהם, ואחד מהם נפצע בעינו. בית המשפט קבע כי המורה לא פעלה נכון ומשרד החינוך נשא באחריות לנזק.

בית הספר

בתי המשפט מקפידים לבחון אם המוסד החינוכי הקפיד על הבטיחות בין כתליו כפי שהונחה על ידי משרד החינוך: האם מבנה בית הספר, הכיתות, המתקנים, הנוהלים שקיימים בו ואופי הפעילויות שהוא מנהיג בטיחותיים לילדים?

פסק דין כזה עסק במקרה שבמסגרתו נלקחו ילדי גן לסיור לימודי, ובמהלכו נעקץ אחד התלמידים על ידי עקרב. בית המשפט קבע כי אף שסיורים וטיולים הם תוכן רצוי במערכת החינוך, טעה הגן בשיקול דעתו כשהחליט על הפעילות הספציפית הזו, משום שהיעד שנבחר שרץ נחשים ועקרבים באותה עונה. אף שהגננות ידעו על כך מראש, הן בחרו לצאת לטיול מבלי לנקוט אמצעי זהירות מתאימים.

משרד החינוך

הפסיקה עוסקת בשאלה אם המדינה השגיחה ופיקחה, כפי שהיא אמורה לעשות, שלא יקרו תאונות בבית הספר: האם יצאו ממנה הנחיות מתאימות? האם היא בדקה שהנחיותיה באמת מתבצעות?

כך למשל קרה כשתלמיד בית ספר נפצע משער כדורגל לא בטיחותי שנפל עליו. כשהעניין נבדק לעומק התברר שבביקורת קודמת של משרד החינוך הבחין מפקח בשער הלא בטיחותי והורה לתקן אותו. אך משרד החינוך לא השגיח שההוראות שנתן אכן מתבצעות, והשער נותר לעמוד כשהוא מסכן את התלמידים שמשתמשים בו. כיוון שכך, המדינה נמצאה אחראית לתאונה שנגרמה וחויבה לפצות את הילד.

לסיכום: כשתלמיד נפגע מתאונה ניתן לקבל פיצוי מחברת הביטוח, ובנוסף חשוב לבדוק את הרשות האחראית על התלמיד. כשהתלמיד או הוריו תובעים את הרשויות, בדרך כלל הם ניצבים מול מסמכים רבים של משרד החינוך, חוזרי מנכ"ל, תקנונים ודו"חות. יהיה עליהם לפעול לפי הנהלים הרלוונטיים ולמצוא את מקור האחריות לנזק.