תביעה: הבטון הקלוקל גרם לדחייה של חתונה

תושב הצפון טען שליקוי בחומר גלם שרכש חייב אותו להרוס את ביתו, שהיווה תנאי לאירוסים לבחירת לבו. שופט קבע: הוא יפוצה ב-364 אלף ש'

עו"ד מרדכי וסרטיילפורסם: 13.10.14 , 08:58

חברת בטון שסיפקה חומר גלם לא תקני לבניית בית חויבה לפצות את הלקוח, שנאלץ להרוס את הבית לאחר שהושלם. התובע, ערבי ישראלי תושב הצפון, טען שבהתאם למסורת היוותה בניית הבית תנאי למימוש האירוסים עם בחירת לבו, וההריסה גרמה לדחיית החתונה בשנתיים. לפיכך קבע בית משפט השלום בעכו שהוא יפוצה ב-364 אלף שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בעיות נזילות

תביעה: קנינו דירה עם רטיבות ב-8 מיליון שקל

עו"ד גרגורי קורזינר

בני זוג שעלו מאנגליה רכשו דירת פאר בהרצליה פיתוח, וגילו שהחול מתחת לריצוף ספוג מים. הם תבעו פיצוי של מיליון שקל. מה חשב על כך השופט?

תביעה: קנינו דירה עם רטיבות ב-8 מיליון שקל

על פי התביעה, כשסיים החתן לעתיד את בניית הבית התברר לו שהבטון שסיפקה לו חברת "בטון השלום" (שכיום מצויה בהליכי פירוק) היה פגום וחלש מהתקן, ואין מנוס מלהרוס את המבנה.

בתביעה שהגיש נגד החברה והמבטחת שלה ("כלל") הוא טען שבדיקות מעבדה ובדיקת מכון התקנים העלו כי חוזק הבטון שסופק לו נופל ב-77% מהנדרש. הוא דרש מבית המשפט לחייב את הספקית לפצות אותו על הפרת החוזה, עלויות ההריסה והבנייה מחדש ועוגמת הנפש שנגרמו לו בשל דחיית החתונה.

הנתבעות טענו מנגד שהיה עליו לבדוק את טיב הבטון לפני הבנייה, והוסיפו שהריסת המבנה הייתה מיותרת ואפשר היה להסתפק בביצוע תיקונים וחיזוקים שעלותם זולה יותר. הן הוסיפו שבכל מקרה התובע ידע על הליקוי בבטון עוד לפני שהסתיימה הבנייה אך בחר להמשיך בה.

הנתבעות שלחו הודעת צד שלישי למהנדס הקונסטרוקציה, וטענו שהתרשל בתפקידו כשלא נכח בשטח בעת יציקת הבטון, ולא דאג לבדיקת הבטון ולעצירת הבנייה בזמן. המהנדס השיב שבדיקת התאמת החומרים אינה מתפקידו.

בית המשפט מינה מומחית מטעמו, שקבעה כי לאור האיכות הירודה של הבטון לא היה טעם בביצוע תיקונים וחיזוקים, והפתרון הבטוח היחיד היה הריסת המבנה ובנייתו מחדש. לפיכך קבעה השופטת שושנה פיינסוד-כהן שזיהוי מוקדם היה מונע את הנזק שאירע, אך התובע לא היה מוכרח לעשות זאת וגם לא המהנדס.

השופטת קבעה שחברת הבטון לא הציגה כל ראייה לכך שהבטון שיצא ממפעלה היה תקין, ומשכך – לא הוכיחה שאינה אחראית לפגם באיכותו. משלא הוכחה רשלנותו של המהנדס או התובע עצמו, כאמור, הרי שעל הנתבעות לשאת באחריות הבלעדית לנזק שאירע.

בסופו של דבר חייבה השופטת את "כלל" לפצות את התובע בכ-364 אלף שקל על עלויות הריסת המבנה, בנייתו ועוגמת הנפש שנגרמה לתובע. "כלל" חויבה גם בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 70 אלף שקל לתובע ו-35 אלף שקל למהנדס, שהודעת הצד השלישי נגדו נדחתה.