מכווית לירושלים: "פתאום גיליתי שאני האויב"
מומתאז חלאווה נולד למשפחה מוסלמית בכווית, אך גילה במפתיע שהוא יהודי. סבתו שהמירה את דתה ביקשה שיעזוב את הסיפור, אך מומתאז הרגיש שהוא נשאב: שינה את שמו למרדכי, עלה לישראל וכיום חי בירושלים: "כשכורתים ענף של עץ, הוא מת. אני רוצה להמשיך מאיפה שסבתא שלי עזבה". צפו
הוא נולד כמוסלמי בכווית, לא שמע מילה טובה על יהודים כל חייו, אך פתאום באמצע החיים - כשהיה סטודנט בסוריה - התהפך עולמו: מומתאז חלאווה גילה כי הוא בכלל יהודי. אחרי גלגולים רבים ומשבר לא פשוט עלה לישראל, שינה את שמו למרדכי - ועד רגע זה לא גילה לאביו, בן למשפחת אל-מצרי משכם, המתגורר בירדן - על המהפך שעבר.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"הבית שלי לא היה בית דתי", מספר מרדכי ל-ynet ו"אורות - טלוויזיה יהודית". "קראנו לעצמנו מוסלמים, אבל לא ממש חיינו את זה. כשהייתי ילד בבית סבי וסבתי, ראיתי את סבתי קוראת מספר תפילות מודפס שלא כתוב בערבית, ולא בשום שפה אחרת שאני מבין. אבל היא ישבה איתו ובכתה".
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- האפליה בזכרון: משרד החינוך פועל לסגירת ביה"ס הגזעני
- מסלול הסלבס: גיור VIP
- חייבים להוציא את הדיינים מהמקווה!/ הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
לימים מצא חלוואה מסמך עם שם משפחה זר: מזרחי. המסמך היה כתוב בעברית, באנגלית ובערבית, והוצא ב"פלסטיין". "ידעתי שסבתא שלי המירה את דתה מיהדות לאיסלם", מרדכי אומר. "אבל מאז שנולדתי גדלתי על כך שאם אבא שלך מוסלמי – אתה מוסלמי".
מרדכי ספג חינוך אנטי-ישראלי ואף אנטישמי, כדבריו: "בכווית, בכל מקום שאליו תלכו - תשמעו אמירות נגד יהודים: בכיתות, בשיעור מתמטיקה או אנגלית, ואפילו בשיעור ערבית".
הסבתא אמרה: "תעזוב את זה"
בעקבות פלישת סדאם לכווית, נאלצה המשפחה לעזוב ולעבור לירדן. מומתאז החל ללמוד בסוריה, וכעבור שנתיים קנה כרטיס טיסה לקנדה, ושינה את שמו למארק. ערב אחד, בעודו לומד בספרייה, פגש אדם חבוש בכיפה שחורה גדולה. הוא פתח אתו בשיחה, ובמהלכה הביע את רצונו לייצר הידברות בין יהודים למוסלמים.
"סבתא שלי יהודייה", השיח לפי תומו. "היא אישה נחמדה מאוד, לא כמו הדברים הרעים שתמיד מספרים על יהודים". בן-שיחו השיב לו
"חשבתי שאותו אדם פשוט זקן, ועניתי לו: 'לא, ד"ר בלאק. סבתא שלי התחתנה עם אדם בשם מוחמד אל מצרי משכם, והתאסלמה. תאמין לי שכל מי שנולד מוסלמי, חי חיים מוסלמיים'. אני דיברתי עם הרבה ביטחון, והוא קוטע אותי: יהודי יכול להמיר את דתו עשר פעמים, והוא עדיין יהיה יהודי. אז סבתא שלך העבירה את 'הגנים היהודיים' לאמא שלך, אמא שלך נולדה יהודייה, ואתה נולדת יהודי".
מרדכי חווה זעזוע. "זה היה כבד עלי. הרגע אמרו לי שאני האויב שנגדו חינכו אותי. זה היה הלם. באותו יום הרגשתי שכל חיי חייתי במין חלום, ורק הרגע התעוררתי. כאילו מישהו סטר לי והעיר אותי. סיפרתי לסבתא שלי, והיא אמרה לי: אל תשאל שאלות, אנחנו מוסלמים, וזהו זה".
אבל מרדכי לא הצליח להשתחרר מההכרה החדשה: "השקעתי את כל זמני בבדיקה של כל דבר יהודי. למדתי הרבה דברים בכווית, אבל אף פעם לא למדתי על מלחמת העולם השנייה. אפילו לא ידעתי מי היו הטובים ומי הרעים. חשבתי לעצמי שאם אני רוצה לדעת, כדאי שאלך לראות את הדברים בעצמי".
כמו אברהם אבינו
אחרי שביקר במחנות ההשמדה בפולין, החליט מארק לשנות את שמו למרדכי ולעלות לישראל. בעיר העתיקה וסגר מעגל במקום
שבו סבו וסבתו הכירו. בהיעדר הוכחה ליהדותה של סבתו, עבר מרדכי גיור "כדי שאוכל להתחתן ולהוליד ילדים יהודיים. זה כל מה שרציתי".
מרדכי מגשים את חלומותיו בזה אחר זה. לאחרונה נישא והוא מתגורר היום בירושלים. הבחור חובש הכיפה שמדבר אנגלית שוטפת, רחוק מרחק רב מזהותו כמומתאז, ומודה שלפני עשור לא חלם שכאן יהיה היום. "מדי פעם עצרתי את החיים שלי, ודמיינתי מצב שבו אני חי חיים ללא יהדות, ומיד הרגשתי עצב", הוא אומר. "לא סיפרתי לאבא שלי עד היום, אולי הוא יודע ואולי לא. אני חושב שעדיף לא להדאיג אותו. גם היהדות וגם האסלאם מלמדות אותנו איך לכבד את ההורים שלנו.
"אברהם אבינו חי באזור עירק, ואין לי ספק שהוא עבר בכווית. הוא היה צריך לעזוב את בית אביו, ולעשות הפוך ממה שכולם חשבו שצריך לעשות. אני חושב שעשיתי בערך את אותו הדבר. סבתא שלי החליטה לעזוב. אני שומע על הרבה בחורות שמתחתנות עם מוסלמים ועוזבות. אנשים לא מודעים למשמעות ההחלטה לכרות ענף מעץ. כשכורתים ענף של עץ, הוא לאט-לאט מת. אי אפשר לחבר את הענף בחזרה. אני רוצה להמשיך מאיפה שסבתא שלי עזבה".
לפנייה לכתב/ת 
