אנטי מלחמתי: קרבות על הסכין
מה יש בה במלחמה שהופך אותה לגיבורת עלילות בספרים וסרטים? קובי ניב בוחן את ההסתכלות הקורבנית על המלחמה ואת תפקידה במרחב הישראלי וממליץ על חמישה ספרים אנטי-מלחמתיים
"מלחמה זה דבר נורא", אומרים כולם, עולים על מדים, לוקחים רובים, מרגמות וטילים והולכים להרוג אלו את אלו. אחר-כך, אם הם לא מתים, כשהם חוזרים פצועים והלומים, הם כותבים שירים וספרים ועושים סרטים על זה ש"מלחמה זה דבר נורא", וחוזר חלילה - וכך עד סוף כל הדורות, כלומר עד שכולם יצליחו סוף-סוף להרוג את כולם.
עוד ספרים על הסכין :
- דרושה ילדה גיבורה: סופר-גירלז על הסכין
- האובססיה למוזיקה: הערצה על הסכין
- הם יורים גם בבלשים: תעלומות על הסכין
בספר העיון החדש שלי, "בזרוע נטויה ובעין עצומה", שכותרת המשנה שלו היא "הקולנוע הישראלי מביט לאחור אל מלחמת לבנון", אני מנתח ומפרש, מזווית ראייתי שלי, כמובן, את "הטרילוגיה המאוחרת של סרטי מלחמת לבנון". כלומר, את הסרטים "בופור", "ואלס עם באשיר" ו"לבנון", ומראה כיצד השלושה יוצרים למעשה מיקשה אחת של הסתכלות קורבנית על המלחמה ההיא ועל תפקידה ועתידה של ישראל במרחב בו היא מתקיימת.
בחרתי להמליץ על חמישה ספרים אנטי-מלחמתיים מובהקים, כי לפי דעתי, ולמרבה הצער, הקולנוע תמיד מהלל ומעודד מלחמות, גם כשהוא מייצר סרטים אנטי-מלחמתיים לכאורה. כי בקולנוע המלחמות, גם האיומות והנוראות שבהן, תמיד "מצטלמות טוב".
אז לא. "מלחמה זה דבר נורא", וכדאי שתקראו על זה איזו מילה.
"החייל האמיץ שוייק", מאת יארוסלאב האשק
קלאסיקה מצחיקה להפליא, תוצרת מלחמת העולם הראשונה, שבה נאבק "האיש הקטן", הישר והתם, בכוחות העל העצומים של הטמטום והרוע האנושיים, החוברים להם תמיד יחדיו לקימומן וקיומן של מלחמות, המשמשות להם ואותם ככר פורח חובק והורג עולם ומלואו, וברוב טיפשותו כביכול יכול גם יכול להם, ויוצא מזה איכשהו בחיים (תרגום: רות בונדי וחיים איזק. זמורה-ביתן-מודן, 1980).
"במערב אין כל חדש", מאת אריק מריה רמרק
ספר ריאליסטי מדהים על זוועות המלחמה, שוב זוהי מלחמת העולם הראשונה, שמסופר מנקודת ראותו הבלתי-מיופה של החייל הלוחם בחזית, ונקרא כאילו לא נכתב על מלחמה רחוקה מלפני שבעים וחמש שנה, אלא ממש על מלחמה קרוב מלפני חודשיים ומחצה (תרגום: גדי גולדברג, מחברות לספרות, 2014).
"מלכוד 22", מאת ג'וזף הלר
יצירת מופת, ספר מבריק ומצחיק על טמטומם האבסורדי חסר-השכל והאנטי-אנושי של המלחמות והצבאות, שבהם מי שלא מוכן להילחם, להיהרג ולמות, וזה ה"מלכוד 22", נחשב לאדם בריא בנפשו, ולכן כשיר נשלח להילחם, להיהרג ולמות (תרגום: ירון בן עמי. הוצאת ידיעות ספרים 2008).
"התחנה האחרונה מיצ'קונג", מאת אלן ג'יי סקוט
ספר מקאברי אדיר, שכמעט לא זכה לתהודה כלשהי בתרגומו לעברית, המספר על מפקד מוצב אמריקני מבודד במלחמת ווייטנאם המאבד אט-אט את שפיות דעתו עד שהוא פוקד על חייליו לאכול את בשר חבריהם המתים, שאז קמים עליו להורגו ולהציל נפשותיהם (תרגום: יוסף הרמתי. הוצאת כרכום. 1988).
"חיילים. ההקלטות הסודיות של אנשי הורמאכט: פרוטוקולים של לחימה ומוות", מאת סונקה נייצלר והראלד ולצר
ספר תיעודי - לקט מהקלטות סודיות שערך המודיעין הבריטי בקרב שבויי מלחמה גרמנים במהלך מלחמת
העולם השנייה, והמלמד רבות על האופן שבו כולנו הופכים לרוצחים ובשר תותחים בשירותן של אידיאולוגיות לאומניות ואחרות, מטורפות ומופרכות, גם כשכבר ברור לנו. שהכול שקר חסר כל שחר, ובכל זאת אנו דבקים בו בנאמנות אין קץ (תרגום: עופרה קק, הוצאת דביר, 2014).
"בזרוע נטויה ובעין עצומה - "הקולנוע הישראלי מביט לאחור אל מלחמת לבנון", מאת קובי ניב, ראה אור לאחרונה בהוצאת עולם חדש
לפנייה לכתב/ת 
