יתמות מתוכננת? שאלת ההפריה מזרע המת

בתי המשפט נתקלים שוב ושוב בבקשות של הורים להשתמש בזרע של בניהם שמתו. אבל החוק הישראלי לא נותן לכך תשובה. מה הנימוקים בעד ונגד?

עו"ד נתנאל ירימיפורסם: 04.02.15 , 22:58

הורים שבנם מת ממחלת סרטן לפני שהספיק להעמיד צאצאים לעולם ביקשו להשתמש בזרעו ולהפרות באמצעותו אישה זרה על מנת שתלד עבורם נכד - צאצא לבנם. סיטואציה רגישה ועצובה זו הונחה לאחרונה לפתחו של בית המשפט למשפחה בירושלים.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

מקרה נוסף הובא לאחרונה להכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה בקרית שמונה. במקרה זה ביקשה אישה שבנה הקצין נהרג בהיתקלות עם מחבלים להשתמש בזרעו כדי להפרות באמצעותו אישה זרה כדי שיהיה לה נכד מבנה שנהרג בדמי ימיו.

בשם הבן

המדינה התנגדה להפריה מזרע של חלל צה"ל

עו"ד רן רייכמן

אמו של חייל שנפל בעשור שעבר בהיתקלות עם מחבלים הקפיאה את זרעו וביקשה להעמיד לו צאצא. היועמ"ש התנגד, והיא נאלצה לפנות לבית המשפט

המדינה התנגדה להפריה מזרע של חלל צה"ל

לאחר בחינת הנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה, ולאחר קבלת עמדות המדינה ורשויות הרווחה, אישרו השופטים בשני המקרים להשתמש בזרע של הבנים לצורך הפריית נשים זרות. יודגש כי בית המשפט בקרית שמונה פסק בהתאם לחוות הדעת ולאחר שבחן את עמדות המחקרים וגישת המשפט העברי, כיוון שלא היה לו חוק להסתמך עליו, שכן החוק בישראל עוד לא מסדיר את הסוגיה הרגישה הזו.

מקרים עצובים אלה מעלים סיטואציה כללית רחבה ומורכבת, שבה שתי הדמויות המרכזיות - המת (בעל הזרע) והילד - אינם בין החיים ואינם יכולים להביע את דעתם בשאלה אם ראוי ונכון לאשר שימוש בזרע וליצור באמצעותו חיים חדשים.

שאלה זו היא אינה שאלה משפטית טהורה בעיקרה אלא דווקא מוסרית-חברתית, והגישות לגביה חלוקות.

המתנגדים טוענים כי התרת הפריה לאחר המוות מהווה פגיעה בטובת הילד, שהרי מדובר ביצירת "יתמות מתוכננת". גורל הילד נקבע מראש, וידוע שייוולד כילד יתום ללא דמות אב, בחסך נפשי חמור, תוך שלילת זכותו הבסיסית לגדול במרחב בריא פיזית ונפשית עם שתי הדמויות העיקריות בחיי כל ילד: אב ואם. לטענת המתנגדים, מעשה כזה אינו צודק ואינו ראוי והוא מהווה עוול כלפי הילד.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

בעלי דעה זו מצביעים על מחקרים המראים כי לילדים שהתייתמו בטרם זכו להכיר את הוריהם יש סיכוי גבוה להיות בעלי בעיות התנהגותיות ורגשיות. כמו כן, בהשוואה לילדים שגדלים עם שני ההורים, קיימת אצלם שכיחות גבוהה של קשיי הסתגלות ותפקוד הבאים לידי ביטוי בתחום החברתי והרגשי. נימוק נגד נוסף הוא הטענה שהתרת הפריה לאחר המוות מעודדת יצירת משפחות חד-הוריות ופוגעת במוסד המשפחתי המסורתי.

כן הם מעלים את הטיעון כי ההחלטה האינטימית של הבאת ילדים היא לעולם היא החלטה אוטונומית של שני שותפים בלבד - גבר ואישה בגירים - ואין אדם אחר שיש לו זכות להתערב בה, גם לא להורים של מי מהם.

מנגד, המצדדים בהפריה מזרעו של המת מעלים את הטענה כי יש לאפשר לאנשים שיקירם הלך לעולמו להעמיד ממנו צאצאים אם זו הדרך שבה בחרו להתמודד עם האובדן. לגישתם, זהו אינטרס שראוי להגנה ועידוד.

נימוק נוסף בפי המצדדים טמון ברצונו המשוער של הנפטר. לשיטתם, הכמיהה להעמיד צאצאים היא רצון אוניברסלי של כל בן אנוש. לדעתם, אין ספק כי המת היה רוצה צאצאים ולכן היתר להפריה מזרעו יגשים את רצונו.

חייבים חוק מסודר

איזו משתי הגישות נכונה או צודקת יותר? זוהי שאלה קשה להכרעה, ובכל פעם שמקרה כזה מובא להכרעת בית המשפט הוא נדרש לבחון ולבדוק כל את נסיבותיו לגופו תוך מתן תשומת לב מלאה לנימוקים ולטענות של שתי הגישות המנוגדות.

אני, כשלעצמי, מסכים בכל לב עם המצדדים וסבור כי יהיה זה נכון לתת משקל לאינטרס של אנשים שיקירם מת. לעניות דעתי יש לתת בידם את האפשרות להגשים את כמיהת המת להוליד צאצאים, אלא שלשם כך יש צורך לחוקק חוק שיקבע כללים ותנאים ברורים בנושא.

על החוק להורות על הקמת גוף מקצועי שיורכב מאנשי רפואה, דת ורוח, כמו גם פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, שההכרעה הגורלית והחשובה בנושא הרגיש תהיה מסורה בידיהם.

לא נעלמה ממני טובת הילד, אלא שילד שנולד היום מגיע לעולם בעל נורמות חדשות: התפתחות ההפריה החוץ-גופית, ההפריות האנונימיות, מוסד המשפחה החד-הורית והחד-מינית והולדת ילדים ללא זוגיות - כל אלה הפכו לנורמות מקובלות. בעולם כזה ילד מהפריית זרע של מת אינו חריג כלל, ואף להיפך, לעיתים יש לו יתרון ביחס לילדים שנולדו מהפריות אנונימיות, שכן מי שנולד מזרעו של נפטר יודע מי אביו.