חברות הגז ניצחו: בוטלה הארנונה על הצוברים
במשך שנים דרשו רשויות מקומיות ארנונה על השטחים שבהם הוטמנו מיכלים שסיפקו גז לתושבים. בית המשפט לעניינים מנהליים שם לזה סוף
בתיק שאיגד כ-40 עתירות של חברות גז נדונה החוקיות של חיובי ארנונה שנשלחו לחברות על ידי הרשויות המקומיות עבור השטחים שבהם מוטמנים מיכלי הגז בבתים משותפים. בית המשפט לעניינים מנהליים החליט לאחרונה לבטל את השומות
וקבע כי חברות הגז אינן "המחזיק" בשטחים המחויבים.
על כן, ובכדי לנסות ולגדיל את ההכנסות באופן מלאכותי, מנסות עיריות לגבות ארנונה מגופי תשתית כמו חברות הגז. במקרים המדוברים, העיריות דרשו ארנונה עבור שטחי הצוברים - קרקע שאלמלא הצוברים שמתחתיה כלל לא הייתה מחויבת בארנונה.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ה-ynet:
- מי פה החקלאי? הבן המאומץ נגד צוואת אמו
- מה האחריות לפלסטיני שנדבק ב-HIV בארץ?
- הרוויח: נהג הסעות גזען חמק מאישום פלילי
- פוטרה במהלך טיפול פוריות. מה קובע החוק?
אחת הדרכים לאספקת גז בישול למשקי בית היא באמצעות "צוברים" – מיכלים גדולים המוטמנים מתחת לפני הקרקע בחצרות של בתים משותפים. ברובן המכריע של הרשויות המקומיות, שטחים משותפים בבתים משותפים אינם מחויבים בארנונה.
אחרי מות
מלחמת חברות גז: אישה מתה נתנה ייפוי כוח
עו"ד יסמין דוד
כדי להתחיל לספק גז לתושבי רחוב בקריית ביאליק הציגה חברה חתימות של השכנים, בהן של אישה שהלכה לעולמה ושל דייר שבכלל לא הסכים למהלך
בשנים 2008-2006 הוגשו על ידי חברות הגז עתירות רבות בשל דרישות החיוב הללו. כיוון שבכולן עלו שאלות דומות החליט בית המשפט לאחד אותן ודן בהן יחד, כשהמחלוקת העיקרית נסובה על השאלה מיהו המחזיק בקרקע.
חברות הגז טענו כי המחזיקים הם הדיירים, שכן הצוברים משרתים את המבנה ולא ניתן לראות את הקרקע שבה הם מוטמנים כאילו אינה שייכת לבניין. כמו כן, נטען כי החברות לא נהנות מהקרקע בשום אופן.
הרשויות המקומיות טענו מנגד שחברות הגז הן בעלות השליטה, המשתמשות וה"מחזיקות" בשטחים המחויבים, ולעומת זאת לדיירים אין כל זכות שימוש או שליטה בצוברים או בשטח המקיף אותם.
מי "המחזיק"?
השופט ד"ר עודד מודריק קיבל את העתירה וקבע כי חיובי הארנונה מבוטלים. הוא סבר כי על פי מבחנים הקבועים בחוק ובפסיקה, יסודות ההחזקה והשימוש אינם מתקיימים בהקשר לצוברים המוטמנים בקרקע. לאחר הטמנת הצוברים, החברות אינן עושות "שימוש" בקרקע, ולמעשה ניתן לעשות בשטח שימוש לרווחת התושבים, כגון גינת נוי, מגרש חנייה וכדומה.
יתרה מכך, השופט מודריק הוסיף כי לפי מבחן הזיקה הקרובה ביותר, ההנאה העיקרית מן השטח שבו מוטמנים הצוברים היא של צרכני הגז. כל עוד השימוש בשטח לא נמנע מן הדיירים, הם המחויבים העיקריים בתשלום בגין שירותי הרשות המגולם בארנונה העירונית.
לסיכום, נקבע כי חברות הגז אינן נחשבות המחזיקות בקרקע שבה טמונים הצוברים ולכן דרישות החיוב בארנונה בטלות. עם זאת, לדיירים אין סיבה לחשוש כיוון שהעיריות לא יוכלו לגלגל את החיוב הזה לכיסם, בשל מגבלות הקיימות בצווי הארנונה העירונית.
כל רשות מקומית תשלם לעותרת בתיקהּ שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ העותרות: עו"ד אלכס כץ, עו"ד מוטי איצקוביץ'
- ב"כ המשיבות: עו"ד שמואל לנקרי, עו"ד רונית כהן
- עו"ד אורי נוה עוסק במיסוי עירוני, משפט מנהלי ודיני חוזים
- הכותב לא ייצג בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
