אתגר לרה"מ: טיפול נמרץ למערכת הבריאות
רופאים שעוזבים לסקטור הפרטי, בתי חולים שנקלעים לחובות, מחסור בכוח אדם ובמיטות אשפוז, זיהומים ותורים ארוכים לניתוחים, אוכלוסייה מזדקנת וחולה יותר. מה ראש הממשלה הבא יצטרך לעשות כדי לשקם את המערכת?
המחסור ברופאים או הצפיפות במחלקות האשפוז? גירעונות קופות החולים או האי שוויון בין מרכז הארץ לפריפריה? הזיהומים בבתי החולים או המאבק בשבץ המוחי? הבעיות במערכת הבריאות כל כך גדולות ורבות, וגם גורמים שונים במערכת לא מצליחים להסכים ביניהם מה צריך לעשות קודם. מה שברור הוא, שראש הממשלה הבא יצטרך להתמודד עם כמה אתגרים גדולים כדי להבריא את מערכת הבריאות.
"לטיפולך, ראש הממשלה הבא": סדרת כתבות על האתגרים המצפים בתחומי הדיור , הבריאות, הרווחה, החינוך והתחבורה הציבורית .
לפי גורמים במשרדי הממשלה שעסקו בשבועות האחרונים בעומסים הכבדים בחדרי המיון, הבעיה במערכת הציבורית נוצרה בין היתר מכיוון שהרפואה הפרטית מציעה לרופאים ולאחיות משכורות גדולות בהרבה ממה שהם מרוויחים במערכת הציבורית. לכן הם מעדיפים לעבוד יותר ויותר בסקטור הפרטי ומותירים את בתי החולים וקופות החולים עם פחות ידיים עובדות. כדי לפתות את הנשארים יש צורך לשלם משכורות גבוהות יותר, וכך המערכת נשאבת לסחרור בלתי פוסק.
שרת הבריאות לשעבר, ח"כ יעל גרמן, מצהירה שהיא מאוד מעוניינת לחזור לתפקיד כדי ליישם את המלצות הוועדה שבראשה עמדה. ההמלצה המעניינת מכולן הייתה לרסן את הרפואה הפרטית ולמנוע את המשך גדילתה. עמדה זו זכתה לתמיכה נלהבת של משרד האוצר, אלא שכאן גם נמצא האתגר הבא – אם תוגבל המערכת הפרטית, שכיום קולטת במקרים רבים את נפגעי המערכת הציבורית, לאן ילכו החולים? ועדת גרמן המליצה להוסיף מאות מיליוני שקלים לקיצור תורים בבתי החולים הציבוריים, אך מדובר בסכומים קטנים בהרבה מהנדרש, כי במערכת הבריאות חסרים מיליארדי שקלים.
הכסף הוא שאלת השאלות – במשרד האוצר מתגאים שתקציב מערכת הבריאות גדל באופן משמעותי לעומת משרדי ממשלה אחרים, אך הסכומים עדיין לא מספיקים. קופות החולים סופגות את הנזקים הכלכליים האלה על בסיס יום-יומי. ועדת גרמן המליצה לקבוע את המדד הדמוגרפי, לפיו תיקבע תוספת התקציב שמשרד הבריאות מעביר לקופות החולים מדי שנה, על 1.8 אחוז בשנה (לפי קצב גידול האוכלוסייה בארץ). מצד אחד, מדובר בחדשות מרעישות מכיוון שזו הפעם הראשונה שבה המדינה מסכימה לקבוע מדד קבוע. מצד שני, המדד לא משקף את הזדקנות האוכלוסייה, שחיה יותר שנים וחולה יותר, ולכן עדיין לא מדובר בתקציב מספק.
עוד תוספת שממש לא מספיקה היא במספר מיטות האשפוז. בשנת 2011 התחייבה המדינה להוסיף 1,000 מיטות למערכת, ואכן מאות מיטות כבר התווספו, אך גם כאן השיעור ממשיך לרדת. בישראל יש 1.86 מיטות ל- 1,000 נפש, ואילו בשנת 2000 היו 1.91 ל-1,000.
ועדת גרמן דנה בכל הנושאים הללו, וכעת חבריה מזכירים לראש הממשלה הבא מה בדיוק נמצא על השולחן. "האתגר הקשה ביותר הוא לשקם את האמון של כלל הגורמים, בתוך ומחוץ למערכת הבריאות, במחויבות האמיתית של ממשלת ישראל לתחום הבריאות בכלל ולמערכת הבריאות הציבורית בפרט", אומר עו"ד עדי ניב-יגודה, מומחה למשפט רפואי שכיהן כחבר בוועדת גרמן. לדבריו, זוהי המשימה החשובה ביותר, ואותה יש לבצע באמצעות הוספה משמעותית של תקציבים: "המחויבות הזו צריכה לבוא לידי ביטוי בהפניית משאבים ותקציבים משמעותיים, שיוכיחו שהבריאות נמצאת בראש סדר העדיפויות הלאומי. כיום יש משבר אמון קשה בנוגע למחויבות המדינה, והוא פוגע ביכולת של משרד הבריאות לנהל את המערכת ולקדם רפורמות. את אמון הציבור יש להחזיר באמצעות קיצור תורים לניתוחים, שיפור תשתיות ותנאי האשפוז, צמצום האי שוויון ומתן דגש על איכות השירות".
חברה נוספת בוועדה היא מזכ"ל ההסתדרות הרפואית, לאה ופנר, שמציבה בראש הרשימה את הוספת התקציבים. "אי אפשר יהיה ליישם את המלצות ועדת גרמן ללא מתן משאבים רבים למערכת. בלעדיהם, עדיף לא ללכת לשם. בלי כסף אנחנו רק נגרום לנזק. המשימה מספר אחת של ראש הממשלה הבא תהיה איך להוסיף כסף למערכת הבריאות לאורך זמן, וגם איך לנהל את הכסף. בלי כסף אי אפשר יהיה לפתור את הבעיות, אבל גם צריך לזכור שכסף הוא לא הפתרון היחיד. נושא שמציק מאוד ואפשר לפתור אותו יחסית מהר הוא נושא התורים. זה מה שיעשה את האימפקט הכי משמעותי לאיכות החיים של האנשים מכיוון שזו הבעיה הכי אקוטית. ברגע שיפתרו את בעיית התורים החיכוך מול המערכת הפרטית ייפתר", היא אומרת.
אחרי שוועדת גרמן החליטה שלא להכליל שירותי רפואה פרטיים (שר"פ) במסגרת בתי החולים הציבוריים, ופנר סבורה כי הנושא צריך להיפתח שוב בפני הממשלה הבאה. "חברי הוועדה הגיעו עם דעה אחת ונשארו בה גם אחרי הדיונים. רוב הטיעונים היו אמוציונלים ועם סיסמאות, אין שום תחשיב מסודר לגבי השפעת השר"פ".
בחודש יולי הקרוב אמורה לצאת לפועל הרפורמה בבריאות הנפש, שבמסגרתה האחריות על תחום בריאות הנפש תעבור ממשרד הבריאות אל קופות החולים. "אני מאוד מודאגת. אם הממשלה לא תשים מספיק כסף לפסיכיאטריה, נמצא את עצמנו בבעיה גדולה מאוד", אומרת ופנר. "הרפורמה אמורה להיכנס לתוקף בעוד פחות מארבעה חודשים, אבל יש עדיין הרבה סוגיות שצריך לדון בהן. בנוסף, הגיע הזמן לטפל גם ברפורמה בסיעוד. לא ייתכן שלא יהיה כסף כדי לטפל באנשים בסוף ימיהם, או שהם ייפלו כנטל על ילדיהם. הסיעוד לא נמצא בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, וצריך לטפל בזה".
בין כל התוכניות הגדולות והמהותיות, יש גם כמה מחשבות שרלוונטיות להווה של חולים רבים, ולעתיד הקרוב של מי שיהיו חולים בקרוב. לאחר חודשי עבודה הייתה אמורה להתחיל השנה התוכנית הלאומית למאבק בשבץ מוחי, במסגרתה הציבור היה אמור ללמוד את הסימנים המוקדמים. במסגרת התוכנית הוקצו תקציבים להגדלת תקני מטפלים בבתי החולים, והצוותים הרפואיים היו אמורים להימדד על פי תוצאות הטיפול. כ-15 אלף ישראלים לוקים בשבץ מוחי בכל שנה, וזהו גורם המוות השלישי בארץ. אלא שלפי נתוני האיגוד הנוירולוגי לשנת 2013, רק 7.4 אחוזים מהם קיבלו את הטיפול הנכון בזמן הקריטי. פרופ' ארנון אפק, מנכ"ל משרד הבריאות, ניסה לקדם את הנושא באופן משמעותי מאז שנכנס לתפקידו, אך פיזור הכנסת והבחירות ביטלו את התקציב המיועד.
פרופ' דני פילק, חבר בארגון רופאים לזכויות אדם ומומחה למדיניות בריאות, אומר כי קודם כול יש לחזק את מערכת הבריאות הציבורית: "לראש הממשלה הבא תהיה משימה למנוע את המשך הידרדרותה של מערכת הבריאות הציבורית. בקדנציה הקודמת התקבלו על ידי ועדת גרמן כמה החלטות בכיוון זה, כמו איסור על הכנסת שר"פ למערכת הציבורית והגבלת הרפואה הפרטית. יחד עם זאת, החלטות אחרות של הוועדה לא רק שלא יתרמו אלא אף יזיקו למערכת הציבורית,
כמו בנוגע לביטוחים המשלימים שמהווים איום על המערכת. לכן על ראש הממשלה הבא להתמודד בצורה אמיתית עם בעיית הביטוחים המשלימים ולפעול למען מערכת בריאות ציבורית חזקה ושוויונית. כדי שזה יקרה, על ראש הממשלה לפעול לצמצום אי השוויון בבריאות ולקדם תוכנית לאומית לשוויון בבריאות בין המרכז לפריפריה ובין השכבות השונות באוכלוסייה".
פרופ' פילק אומר שכדי לשקם את המערכת יהיה צורך בהקצאת תקציבים: "על ראש הממשלה להשקיע את המשאבים שמערכת הבריאות הציבורית משוועת להם בהתאם לתוכנית זו. תת התקצוב במערכת הציבורית בא לידי ביטוי גם בגירעונות של קופות החולים, בשחיקה של סל הבריאות ובמשבר בבתי החולים. כל אלה משחקים לידיה של הרפואה הפרטית שגדלה על חשבון המערכת הציבורית, ופוגעת יותר מכול בשכבות החלשות ובתושבי הפריפריה שתלויים ברפואה הציבורית. בעיה נוספת שמאתגרת את מערכת הבריאות היא המחסור בכוח אדם בתחום הסיעודי וברופאים, ובעיית התשתיות בבתי החולים. כיום יש חוסר השקעה בבריאות הציבור הן בתחום הרפואה המונעת והן בתוכניות לקידום הבריאות, דברים שיכולים לחסוך למערכת כסף רב ולשפר את בריאות האוכלוסייה. לבסוף, על ראש הממשלה להשיב את אמון הציבור במערכת הבריאות הציבורית בעקבות הפגיעה המתמשכת בה".
לפנייה לכתב/ת 
