התביעה הכי מיותרת: הוצאה לפועל נגד חמאס

ארכיון(צילום: רויטרס)

- "בוקר טוב".

- " סבאח אל חיר".

- "פה זה ארגון החמאס?".

- "מי שואל?!".

- אנחנו מההוצאה לפועל בירושלים, באנו לעקל רכוש".

- "איזה חמאס? יש כל מיני חמאס. לאיזה אתם מתכוונים?".

- "וואללה, לא יודע. פה כתוב: ארגון החמאס".

- "טוב, אז תיכנס לתוך המחנה פליטים. תעקוף את ג'בהאת א-נוסרה. תגיע למעבדה של המחבלים המתאבדים ושם תשאל".

- " שוקראן. תודה רבה".

אם לכמה מכם עשויה או עלולה השיחה הזו להישמע קצת הזויה ותמוהה, אז לא. ומדוע? כי ב-15 ביוני 2015 התקבל פסק דין מאת כבוד סגן הנשיא המכובד של בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט משה דרורי. פסק הדין דן ושקל בכובד ראש בשאלה: מהו שיעור הפיצויים שיש לחייב בו את ארגון החמאס בעקבות מותם של אישה ונכדה בפיגוע התאבדות רצחני באינתיפאדה השנייה. על פני 31 עמודים קבע בית המשפט הרם את השיעור המדויק: 2,327,370 שקל. כל סכום נשקל ונמדד כדבעי. כל ראש נזק נידון והוכרע. אכן, פתשגן לתפארת ולתהילת עולם המשפט.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

• גידל סמים בארון; יבצע שירות לתועלת הציבור
• טמפו, המס והשפעה שלילית של שתיית בירה
• בגלל שמועה: צים תשלם 50 אלף על לשון הרע
• אם הסיתה ילדים נגד האב - המזונות הופחתו
  

סיפור המעשה הוא טרגי וקשה. התובעים הם בני משפחת פרלמן שאיבדו את ילדם וסבתם בפיגוע חבלני באוטובוס דמים בירושלים בשנת 2002. אין ספק, ולו קל שבקלים, שכאבם של בני המשפחה כבד מנשוא והנזק שנגרם להם - מי ישורנו. ובכל זאת, הניסיון לבקש במקרה שכזה סעד מן המערכת המשפטית הישראלית הוא, במקרה הטוב, פתטי.

מה שצריך היה בית המשפט לעשות הוא לא לדון בתיק הזה. ישנם אין ספור טעמים וסיבות משפטיות למחיקת תביעה שכזו. אבל משום מה החליט בית המשפט לבזבז את זמנו השיפוטי היקר, לשמוע את התיק, לדון בראיות ולהוציא פסק דין. וכך נאלץ האדם שטרם קיבל את תגמולי הביטוח המגיעים לו, להמתין; הנאשם, לחכות לגזר דינו; והמערכת, להתעכב.

התביעה הוגשה נגד "ארגון החמאס" והרשות הפלסטינית, אך התביעה נגד הרשות הפלסטינית נמחקה בהסכמת הצדדים. פסק הדין, אפוא, אינו חל כלפי הרשות אלא רק כלפי "ארגון החמאס". כפי שמציין פסק הדין: "הארגון (החמאס) לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב להליך, אף על פי שכתב התביעה הומצא לו כדין...".

סתם השופט הנכבד ולא פירש הכיצד זה "הומצא" כתב תביעה ל"ארגון החמאס". מי בדיוק קיבל את כתב התביעה הזה? האם הוא נשלח באמצעות הדואר? שמא צורף לטיל ששוגר ממטוס של חיל האוויר הישראלי שעה שתקף מטרות ברצועת עזה? יתרה מזו: מהו הגוף המשפטי הנקרא "ארגון החמאס"? עמותה רשומה? תאגיד? חברה לתועלת הציבור? והיכן רשום "ארגון החמאס"? באיראן? סתם השופט הנכבד, לא פירש - והותירנו עם תהיותינו.

אילוסטרציה. לעסוק בחמאס בזמן שהעומס המשפטי עצום(צילום: shutterstock)

חלק ניכר מפסק הדין המפורט מוקדש לביסוס אחריותו של ארגון החמאס לפיגוע. אחריות משפטית, כמובן. לשם כך הסתמך השופט על פסקי דין צבאיים שניתנו על ידי בית הדין הצבאי ביהודה ושומרון. פסקי דין אלה לא ניתנו כמובן נגד "ארגון החמאס" אלא נגד אנשים, בשר ודם, שהואשמו והורשעו בפעולות חבלה. הם ניתנו לפי הדין הצבאי החל בשטחים, אבל זוטות אלה לא הפריעו. השופט הסתמך על פסיקה קודמת (פסיקה שהוא עצמו קיבל) שלפיה ניתן להסתמך על פסקי דין של בתי דין "שהוקמו על ידי הממשל הצבאי הישראלי, אף אם הם יושבים לדין מעבר לקו הירוק, באזור יהודה ושומרון". הנה כך טרח וכתב סגן הנשיא הנכבד וביסס את האחריות המשפטית לעילא ולעילא.

לא אלאה אתכם בנפתולי חישוב שיעור הפיצויים שנפסקו לתובעים האומללים בפסק הדין הזה. איך בדיוק מחשבים "הפסד השתכרות עתידי" לילד שנרצח והוא בן שמונה שנים בלבד? איך מכמתים את הכאב והסבל של התובעים? כל החפץ, יתכבד ויקרא.

ורק שאלה אחת נותרה תלויה בחלל האוויר: מה בדיוק יעשו התובעים במלאכת מחשבת זו? איך יגבו את סכום הפיצוי שנפסק להם מ"ארגון החמאס"? מיהו עז הלבב והאמיץ שילך ל"ארגון החמאס" ויוציא לפועל את פסק הדין (אם בכלל ידוע מענו של הארגון הזה)?

ולסיום אחזור ואפנה כאן לכמה נתונים שכבר פרסמתי כאן. מערכת המשפט בישראל מתפקדת גרוע מאוד (בלשון המעטה). היא נמצאת במקום הראשון בעולם ברמת הפעילות המשפטית לנפש. העומס השיפוטי בה הוא עצום. תקצוב מערכת המשפט אינו עומד בשום יחס לרמת הפעילות השיפוטית ומספר השופטים לנפש – מן הנמוכים בעולם המערבי. האם במצב כזה מן הראוי לבזבז זמן שיפוטי יקר כל כך על הליך שתוצאותיו אפסיות לחלוטין? האם צריך הציבור הישראלי הבא לבקש את יומו בבית המשפט לשאת בתוצאות ההליך המיותר והבזבזני הזה?

• הכותב הוא שר האנרגיה והתשתיות לשעבר מטעם מפלגת שינוי