הנכדים או הדוֹד: למי שייכת הדירה של סבתא?

סכסוך ירושה שהגיע לבית משפט חשף את הפעולות שביצע גבר כדי לקבל דירה ומאות אלפי שקלים שהשאירה אמו. תביעת האחיינים התקבלה

עו"ד יסמין בן דודפורסם: 16.07.15 , 20:30

בנה של חולת אלצהיימר שהלכה לעולמה פעל לקבלת רוב רכושה וכספה, בניגוד לצוואתה שבה ביקשה לחלק את העיזבון עם נכדיה, אחייניו, שהתייתמו בגיל צעיר: בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את התביעה שהגישו הנכדים וחשף את המהלכים שביצע דודם כדי להשתלט על דירה ומאות אלפי שקלים שהשאירה אמו.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו

בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שבנה של המנוחה נטל את דירתה וכספים מחשבונה, בניגוד לכוונת אמו לדאוג גם לרווחת ילדיו של בנה השני, שנותרו יתומים לאחר מותו.

תביעה

קרב ירושה: אלמנה נגד שמונת ילדיו של בעלה

עו"ד רם יוגב

אחרי מותו של הבעל פרץ סכסוך בין אשתו השנייה לבין ילדיו מהנישואים הראשונים סביב השאלה למי שייכת הדירה שלו. מה קבע בית הדין הרבני?

קרב ירושה: אלמנה נגד שמונת ילדיו של בעלה

ראשית הפרשה במות הסבתא ב-2008. בצוואתה היא הורישה את עיזבונה לבנה ולנכדיה מבן אחר, שמת כמה שנים קודם לכן. אחרי מותה גילו הנכדים שכלל לא נותרו נכסים לחלוקה, והם הגישו תביעה לבית המשפט נגד הדוד שלהם, בטענה שניכס לעצמו את כל הרכוש של סבתם, כולל זכויותיה בדירה ברמת גן, ויתרה מכך - אף הותיר יתרת חוב בחשבונה.

הם ביקשו לבטל את הסכם המתנה שעליו חתמה המנוחה להעברת הזכויות בדירתה לדוד (זכויות שהועברו בנובמבר 2004, בזמן שהמנוחה גרה בדיור מוגן). בנוסף הם ביקשו לחייב את הדוד להשיב להם מחצית ממיליון השקלים שנטל מחשבון הבנק של הסבתא לפני שהלכה לעולמה. כמו כן ביקשו שהוא ישיב תכשיטים ומיטלטלין שלקח מאמו ושייועדו להם בצוואה.

הדוד טען מנגד שהמנוחה היא שרצתה להעביר אליו את הזכויות בנכס במתנה, והיא ביקשה ממנו לפנות לעורך דין לטפל בעניין. כמו כן טען שהוא לא נטל תכשיטים או מיטלטלין.

אבל השופט יהושע גייפמן קיבל את התביעה של הנכדים. הוא קבע שיש להשיב ולרשום את הזכויות בדירה על שם המנוחה ולחלק אותן אחר כך לפי הצוואה. להבנתו, הסבתא דאגה לשלום הנכדים שנותרו יתומים מאביהם בגיל צעיר, ולא סביר שהתכוונה לקפח אותם ולהעביר את כל רכושה לדוד.

יתרה מכך, הוסיף השופט, לא סביר שהסבתא התכוונה לוותר על מקור הכנסה שמאפשר לה לממן את עלות הדיור המוגן שבו גרה, במיוחד מאחר שחלתה באלצהיימר ב-2001 וידעה שמצבה עומד להידרדר.

כמו כן נקבע שהדוד יזם את עריכת הסכמי המתנה ללא ידיעתה. הוא התבסס על כך שעורך הדין שערך את מסמכי המתנה לא נפגש עם המנוחה לפני כן, וכשהחתים אותה עליהם הסביר לה שכדאי לה להעביר את הזכויות בדירה על שם בנה, כדי שתזכה לסיוע במימון ממשרד הבריאות אם היא תהפוך לסיעודית. דברים אלו, סבר השופט, מעידים על כך שלא הייתה למנוחה כוונה להעביר לנתבע את הדירה במתנה.

בנוגע לזכאות התובעים להחזר הכספים שהיו בחשבון המנוחה קבע השופט גייפמן שהדוד צורף לחשבון רק כדי לסייע למנוחה עקב גילה ומחלתה. ההחזר חושב בהפחתת הוצאות הטיפול במנוחה כולל הדיור המוגן.

השופט דחה את טענת הנכדים הנוגעת לפריטים שהורישה להם סבתם בצוואה, מכיוון שלא הוכח שהתובע נטל אותם. לבסוף קבע השופט כי הנתבע ישלם לתובעים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 50 אלף שקל.