אחרי 42 שנה: ארוסה תוכר כאלמנת יום כיפור
חתונתם של בני זוג נקבעה ל-30 באוקטובר 1973, ושבוע קודם לכן נפל הארוס בקרבות. חרף התנגדות משרד הביטחון, קיבל ביהמ"ש את הערעור של האישה
בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגישה אישה שהייתה מאורסת לחלל מלחמת יום הכיפורים, והכיר בה כאלמנת צה"ל.
בכך נדחתה ההתנגדות העיקשת שהציב משרד הביטחון, ונקבע שלפני נפילתו במלחמה חיו השניים כזוג.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- ההרשעה בוטלה כי התוקף אכל פטריית הזיה
- הסיתה הילדים נגד האבא - ותשלם 15 אלף ש'
- הטריד מינית שוטרת: "הפליקו לך על התחת"
- ישלמו לשכנים 67 אלף שקל בגלל נזקי רטיבות
המערערת הכירה את בן זוגה דאז ב-1971 בזמן ששירתו יחד בקבע בחיל מודיעין. שנתיים אחר כך הם התארסו וקבעו את החתונה ל-30 לאוקטובר 1973. אלא שב-6 באוקטובר פרצה המלחמה ובן הזוג גויס למילואים ונפל בקרבות ב-22 באוקטובר. חמש שנים לאחר מכן היא נישאה לגבר אחר ולימים התגרשה.
תביעה
מת 28 שנה אחרי הפציעה - והוכר חלל צה"ל
עו"ד תמר סיון
ב-1975 נפצע איש קבע מירייה ברגלו, שלימים נקטעה. ב-2003 הוא הלך לעולמו ואשתו פתחה במאבק נגד משרד הביטחון עד שהוכרה כאלמנת צה"ל
ב-2010 היא פנתה לקצין התגמולים במשרד הביטחון בבקשה להכיר בה כידועה בציבור של המנוח, בעקבות תיקון בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה, שאִפשר לאלמנות (כולל ידועות בציבור), להיות זכאיות לתגמולים, מענקים והטבות על פי הדין, גם אם נישאו לאחר. קצין התגמולים במשרד הביטחון דחה ב-2012 את בקשתה, והיא הגישה ערעור לבית משפט השלום בתל אביב.
בתיק העידו קרובי משפחה וחברים מהתקופה ההיא. המערערת טענה שהיא עומדת בכל התנאים להכרה בה כידועה בציבור, כיוון שהתגוררה עם המנוח במשך השנים – כולל במועד בו נפל – בדירות שונות בתל-אביב. לדבריה, אמנם לא היה להם חשבון בנק משותף, אולם הייתה להם "קופה משותפת", תכולת הבית הייתה משותפת, ועל דלת הכניסה התנוסס פתק עם השם של שניהם.
קצין התגמולים התנגד וטען שהעדים סיפרו דברים כלליים שמהם ניכר כי המערערת והמנוח היו ביחסי חברות, אך לא חיו יחד כבעל ואישה ולא ראו את עצמם ככאלה, היות שלא היה להם חשבון משותף, כתובותיהם ברישומי משרד הפנים היו שונות, ובמסמכים שונים שמילא המנוח ציין תחת הכותרת סטטוס – "רווק". עוד נטען כי המערערת לא הגישה בקשה לצו ירושה ולא הייתה אחת מיורשי המנוח.
בהחלט קשר רציני
השופטת מי-טל אל-עד קרביס החליטה ש"יש טעם של ממש בדבריה של המערערת כי לא היה טעם בשינוי כתובות, כל עוד השניים היו סטודנטים ועברו בכל שנה דירה". היא הוסיפה שהקריטריונים לקביעת ידועים בציבור הם חיי אישות וניהול משק בית משותף. כל מקרה נבחן לגופו והקריטריונים אינם נוקשים, ויש לבחון גם את הפן הסובייקטיבי – כיצד הצדדים תפסו את עצמם.
מדברי העדים השונים השתכנעה השופטת כי השניים אכן חיו במסירות ובאהבה אחד לשנייה, והקשר ביניהם בהחלט היה רציני, גם רגשית וגם "כלכלית". השופטת ציינה כי "העובדה כי גם משפחת המנוח רואה במערערת עד היום, יותר מ–40 שנים לאחר נפילת יקירם, כבת זוג, מחזקת את טענותיה".
כמו כן הבהירה השופטת שקשה להאמין שזוג צעיר המתפרנס מעבודות סטודנטים יחשוב על פתיחת קופות גמל או חסכונות משותפים. בנוגע לטפסים שהמנוח מילא היא קיבלה את ההסבר של המערערת, שסיפרה בפשטות כי הוא רשם "רווק" כיוון שלא היה נשוי, ובזמנו לא הייתה אופציה לרשום משהו אחר.
בסיכומו של דבר הערעור התקבל ונקבע כי המערערת עונה על הגדרת "אלמנה". משרד הביטחון ישלם למערערת בהוצאות בסך 7,500 שקל.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ המערערת: עו"ד יואב אלמגור
- ב"כ המשיב: לא צוין
- עו"ד גיא סיוון עוסק בייצוג נכי צה"ל ובדיני נזיקין
- הכותב לא ייצג בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
