משפחה סירבה לחלוקה – נכס בנווה צדק יימכר
3 בני משפחה הם בעליו של מבנה קטן בת"א, שנמצא על שטח שבבעלות חברת בנייה ושווה 7.5 מיליון שקל. ביהמ"ש חייב אותם למכור את הבית
בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה כי שלושה בני משפחה המחזיקים במבנה קטן בשכונת צדק בתל אביב ייאלצו להיפרד ממנו, על רקע דרישתה של חברת בנייה המחזיקה ב-98% מהשטח שעליו הוא נמצא. השופט גיא הימן דחה את הצעת המשפחה
להמיר את המכירה בתמ"א 38 בשל מדיניותה העיקשת של העירייה.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- חוזה הופר: אנה ארונוב תשלם כ-250 אלף ש'
- המינהל טעה – בעל קרקע יקבל 550 אלף שקל
- מלחמת דיירים: תמ"א 38 תחסום לנו את הנוף
- קרב על הוועד: מה מותר לחברת ניהול בבניין?
מדובר במבנה בגודל 47 מ"ר הממוקם על מגרש של כ-250 מ"ר, ולמשך תקופה מנעו שלושת בני המשפחה מחברת הבנייה "נווה צדק" לממש את תכניותיה לבנות על הקרקע. על פי הערכת שמאי שווי השטח כיום הוא 7.5 מיליון שקל, אך כל עוד המבנה עומד עליו – לא ניתן לעשות בו דבר. בני המשפחה סירבו בכל תוקף להצעת החברה לרכוש את המבנה, ובפברואר 2012 הגיע העניין להכרעת בית המשפט.
תביעה
של מי הדירה הזו בכלל? כולם שיקרו בפוליגרף
עו"ד עמית נסים
תושבת קריית ים סיכמה עם זוג שכנים על רכישת דירתם כדי לנצל את המשכנתה המסובסדת שקיבלו מהמדינה. זה נגמר בבית המשפט
בני המשפחה הציעו חלופות שונות למכירה, כמו למשל לרשום את המגרש כבית משותף. ואולם, מהנדס ושמאי מקרקעין שמונה כמומחה מטעם בית המשפט דחה את ההצעה וקבע שהדרך היחידה לפרק את השיתוף היא למכור את השטח במכירה פומבית.
המומחה הוסיף שאי אפשר לרשום את המבנה כבית משותף. לדבריו, כחלק מהמלחמה של עיריית תל אביב בפיצולי דירות נקבע שטח מינימום של 72 מ"ר לדירה. לפי התוכנית במקום, אם הבניין יחולק בין החברה לבין בני המשפחה, ייצא שהדירות שלהם יהיו בגודל 16.7 מ"ר, וברור שהעירייה לא תאשר דבר כזה.
אז הציעו הנתבעים לרכוש מהחברה חלק מהזכויות באופן שיאפשר להם לבנות יחידות דיור העונות על דרישות העירייה. אלא שהמומחה פסל גם את הדרך הזאת. השופט הימן קיבל את עמדתו והסביר שדיני הפירוק נועדו להפריד לחלוטין בין השותפים באופן שבו לכל שותף יהיה נכס נפרד.
הנתבעים לא נואשו והעלו הצעה נוספת: תמ"א 38. כאן הם שוב נתקלו בהתנגדות המומחה, שהסביר כי לא זו בלבד שהעירייה לא מעודדת תמ"א, אלא שהיא אוסרת על ביצוע תמ"א 38 בנווה צדק. עמדה זו גובתה בעדות של עובד בכיר בעירייה. מעבר לכך, ציין המומחה, גם אם התכנית תאושר, היא לא תשתלם כיוון שמדובר במגרש קטן. גם הפעם השופט קיבל את עמדתו.
לאחר מכן התייחס השופט לטענה נוספת: קשר רגשי לנכס. בעדותה סיפרה אחת מבנות המשפחה שהנכס הוא "ירושת אבות" שסבתה ביקשה שלא למכור, כיוון שספדה את אחד מבניה בבית הכנסת ממול. אלא שהשופט מצא את הטענה הזו בעייתית. הוא אמנם ציין כי לא ירחיק לכת ויקבע שזהו סיפור "מצוץ מהאצבע", אך לא ניתן לקבלו. הנתבעת הודתה שמעולם לא ביקרה במבנה, זיכרון המנוח אינו מונצח בבית הכנסת, הנכס עומד מוזנח שנים, ולבסוף, הנתבעת הודיעה שהוא מוכנה להמיר את "הזיקה הרגשית" בתשלום הולם.
משכך החליט השופט לקבל את התביעה שהגישה החברה. השופט נתן לצדדים אפשרות להגיע להסכמה עד אמצע דצמבר 2015 בנוגע למכירת המבנה, ואם לא יגיעו להסכמה – הקרקע תימכר במלואה במכירה פומבית.
הנתבעים חויבו לשלם לתובעת הוצאות משפט של 6,000 שקל, שכר טרחת עו"ד של 59 אלף שקל וכן הוצאות לאוצר המדינה בסך 3,500 שקל, כיוון שהפרו הוראה מפורשת של בית המשפט בנוגע לאורך הסיכומים.
מדובר בפסק הדין שהוא דוגמה ומופת להענשת מתנגדים ועשוי להביא לשחרור קרקעות רבות לבנייה בשכנות נווה צדק, שיש בה הם מקרים של ריבוי בעלים.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ התובעת: עו"ד ויקטור בן-חיים
- ב"כ הנתבעים: עו"ד יעקב פרנקו
- עו"ד גיא יקותיאל מייצג דיירים ויזמים בפרויקטים של פינוי בינוי ותמ"א 38, חבר בפורום קניין ומקרקעין של לשכת עורכי הדין וחבר בוועדה לענייני תמ"א 38.
- הכותב לא ייצג בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
