הדודות נגד האחיין: מי יקבל 13 דונם בירושה?

אישה שהלכה לעולמה השאירה חלקות גדולות בטייבה. בביהמ"ש הציג כל אחד מהצדדים מסמכים סותרים לגבי השאלה: למי העניקה אותם במתנה?

עו"ד ריהאם נסארפורסם: 20.12.15 , 22:45

בית המשפט המחוזי מרכז הכריע לאחרונה בסכסוך משפחתי בין בנותיה מנישואים ראשונים של אישה שהלכה לעולמה, לבין נכדה מנישואיה הראשונים, שהתקוטטו ביניהם בשאלה למי היא העניקה לפני מותה שטח של 13 דונם בטייבה. כל אחד מהצדדים הציג הסכם מתנה שעליו לכאורה חתמה האימא/סבתא, עד שלבסוף קבע בית המשפט: הצדק עם הדודות.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ב-1997 הלכה הסבתא לעולמה, והותירה אחריה ארבעה ילדים מנישואיה הראשונים, ושתי בנות מנישואיה השניים. בעלה הראשון הוריש לה קרקעות שהעבירה לילדיה המשותפים עמו, ואילו בעלה השני הוריש לה במותו זכויות בחלקות אדמה בטייבה בשטח של יותר מ-50 דונם.

סכסוך במשפחה

קרב ירושה: אלמנה נגד שמונת ילדיו של בעלה

עו"ד רם יוגב

אחרי מותו של הבעל פרץ סכסוך בין אשתו השנייה לבין ילדיו מהנישואים הראשונים סביב השאלה למי שייכת הדירה שלו. מה קבע בית הדין הרבני?

קרב ירושה: אלמנה נגד שמונת ילדיו של בעלה

הסכסוך החל כשהנכד (מהנישואים הראשונים) דרש מדודותיו (מהנישואים השניים) לקבל 13 דונם מהשטח בטייבה, והציג בפניהן הסכם שלפיו סבתו (אמן) העניקה לו אותם במתנה כאות הוקרה על טיפולו המסור בה לפני מותה.

הבנות סירבו למסור לו את החלקות, ופנו בשנת 2013 לבית המשפט בטענה שהסכם המתנה שהציג מזויף. לחלופין הן טענו כי גם אם אמן המנוחה אכן חתמה עליו, הרי שבמועד חתימתו היא הייתה במצב בריאותי שלא אפשר לה להבין את מעשיה. בכל מקרה, התעקשו, הסכם המתנה הראשון גובר על השני, מכיוון שאמן ויתרה על זכותה לחזור בה מהמתנה בגוף ההסכם.

האחיין, שטען שהסכם המתנה המקורי אבד לו והציג בבית המשפט רק עותק מצולם, התעקש שהדודות פעלו בחוסר תום לב כאשר החתימו את אמן על הסכם המתנה הראשון, שנערך בעברית ולא בערבית, מבלי שהסבירו לה את תוכנו.

אלא שעורך הדין שערך את הסכם המתנה הראשון זומן לעדות, וסיפר כי התרשם שהמנוחה הבינה את משמעות ההסכם וחתמה עליו מרצונה החופשי.

השופט פרופ' עופר גרוסקופף התרשם מעדותו של עורך הדין, והתייחס לכך שהדודות אף ערכו עסקאות נפרדות בחלק מהחלקות עוד בחיי המנוחה, מבלי שהתנגדה לכך.

כמו כן הזכיר השופט שמדובר בחלקות שקיבלה המנוחה מבעלה השני, כך שהעברתן במתנה לבנותיו היא הגיונית, בוודאי לנוכח העובדה שאת הירושה מבעלה הראשון העבירה לילדיה ממנו.

ועל כל פנים, גם אם היה מוכח שהסכם המתנה השני נחתם כדין, הוא עדיין לא היה מועיל לנתבע, מכיוון שמדובר בעסקת מתנה מאוחרת המנוגדת להסכם מוקדם יותר.

מכאן, הכריז השופט על הסכם המתנה הראשון כהסכם תקף ומחייב, המקנה לשתי האחיות אפשרות לרשום את הזכויות מכוחו במרשם המקרקעין. על הנתבע נאסר לעשות כל שימוש או פעולה במקרקעין, והוא חויב בהוצאות משפט בסך 25 אלף שקל.