ספורט הדמים: פוטבול על הכוונת
וויל סמית' מככב ב"בלתי הפיך" כרופא שיצא למלחמה בליגת ה-NFL על הבטחת שלום שחקניה, הצדדים האפלים של או.ג'יי. סימפסון ופייטון מאנינג נחשפים - ויש גם סיפור גבורה. הסופרבול היה ונשאר האירוע הטלוויזיוני הגדול ביותר באמריקה, אבל בקולנוע אפשר לחוש בבעיטת הביקורת הקשה
"פוטבול זו משפחה" - תינוקות הסופרבול מקדמים את המשחק הגדול
השנה ייאבקו על גביע וינס לומברדי הקבוצות הדנבר ברונקוס והקרולינה פנת'רס, והם ייפגשו לקרב ראש בראש באיצטדיון בסן פרנסיסקו. אל המפגש הזה - הסופרבול ה-50 בתולדות ליגת הפוטבול - יהיו נשואות עיני ארצות הברית כולה, וכך גם אלו של רבים ברחבי העולם ואפילו בישראל. אלא שהפעם מצטרפת לרגשות ההולכים וגואים גם תחושת החמצה. ליגת ה-NFL נמצאת בשנים האחרונות תחת ביקורת קשה, ואחרי לא מעט סרטים שהיללו אותה - מגיעה גם המתקפה מהזירה הקולנועית.
יש לא מעט סיבות לביקורת הציבורית על ההנהלת הליגה שאמונה על קודש הקודשים של הפוטבול - החשדנות של השחקנים כלפי בעלי הקבוצות, מחירי הכרטיסים, או המאבק על שינוי הכינוי של קבוצת הוושינגטון רדסקינס (שנתפס כמעליב עבור המגזר האינדיאני - "אדומי העור"). אבל בראש סדר היום עומדים העניינים הרפואיים, המחקרים שחשפו את הקשר בין הנעשה על המגרש לבין נזקים קשים ובלתי הפיכים שנגרמים לשחקנים, ומלווים אותם גם אחרי הפרישה. סוגיה קשה זו עומדת גם במרכז הדרמה "בלתי הפיך" ("Concussion") בכיכובו של וויל סמית'.
בסרט שביים פיטר לנדסמן - ושיפתח ב-2 במרס את פסטיבל הקולנוע האמריקני העצמאי בישראל States of Minds - מגלם סמית' את ד"ר בנט אומאלו. הרופא הניגרי גילה במחקרו נתונים מדאיגים במיוחד על היחס שבין פגיעות ראש וזעזועי מוח לדיכאון, נטיות התאבדויות וכשלים קוגניטיביים. את התסמונת המכונה CTE (התנוונות כרונית טראומטית של המוח) איבחן אומאלו בכוכב הפוטבול מייק וובסטר שהלך לעולמו בגיל 50, אחרי שסבל מתסמינים דמויי אלצהיימר. הממצאים היו מפתיעים וחד משמעיים - אך הנהלת ליגת ה-NFL ביקשה לגנוז אותם.
ייתכן שסכנת הפגיעה המוחית של שחקני פוטבול היתה נשמרת בסוד בעידודם של ראשי הקבוצות והקומישינר של הליגה רוג'ר גוּדל, לולא התעקשותו של ד"ר אומאלו - האאוטסיידר שהלך עם הראש בקיר. הבמאי לנדסמן מתאר את המלחמה שלו לטובת השחקנים בני האנוש, שגוּדל ואנשיו ראו בהם בעיקר פוטנציאל שיווקי - לפחות עד שהם יורדים מן המדף אל האשפתות. הצטברות של יותר ויותר מקרים קשים של שחקני עבר שהתמודדו עם הידרדרות נפשית אחרי הפרישה והלכו לעולמם בגיל צעיר, הפכו את המחקר לבעיה גדולה עבור הליגה. ממש כמו מחקר הזיהום בחיפה עבור בתי הזיקוק והעירייה.
מייק וובסטר (אותו מגלם בסרט דיוויד מורס) מת מהתקף לב, אבל אומאלו מצא את עצמו מתחקה אחר נסיבות מותם של ג'סטין סטרלזיק (בגילומו של מת'יו וויליג), אנדרה ווטרס (ריצ'רד טי. ג'ונס) ודייב דיורסון (אדוואלה אקינויה-אגבאג'ה) - כולם שחקני NFL לשעבר שסבלו מדיכאון ומקשיים התנהגותיים וסיימו את חייהם בהתאבדות. אומאלו אבחן את כולם כסובלים מ-CTE ויצא למלחמה על חייהם של השחקנים הפעילים, אולם הליגה שזיהתה את הסכנה התדמיתית ניסתה להדוף אותו.
"בלתי הפיך" שצפוי לצאת בישראל בחודש מרס הוא סיפור על מדען אמיץ שיוצא למלחמת חורמה במנגנון שיושב על מיליארדי דולרים ויעשה כמעט הכל כדי להתנער מהכתם הזה. אבל הכתם הזה נמצא על הקיר ובשקפי ה-MRI שגיבור הסרט מנתח. סמית', שהיה מועמד לגלובוס הזהב על תפקידו (וחלק מהטענות על גזענות באקדמיה האמריקנית נגעו לכך שהודר ממועמדי האוסקר לשחקן טוב), הצליח לשקם את מעמדו כשחקן רציני וראוי. הוא נהנה גם מצוות תומך שכולל את אלק בולדווין, אלברט ברוקס, גוגו מ'בתה-רואו ואדי מרסן.
את רוג'ר גוּדל מגלם לוק ווילסון (אחיו של אוון ווילסון) ובהופעתו הוא רק מעצים את העוינות שחשים שחקנים ואוהדים רבים כלפי הקומישינר המושמץ. כך או כך, הסרט בוודאי לא עושה חסד עם ליגת ה-NFL שנהנתה מכל כך הרבה פרגון לאורך השנים מהתקשורת וגם מהקולנוע, שהציג את הפוטבול כמיתולוגיה ספורטיבית הירואית - פחות כשדה קטל. לזכותה של ההנהלת הליגה ייאמר כי מאז פרסום הממצאים של אומאלו עודכנו הנהלים, והותקן פרוטוקול מיוחד לבדיקת שחקנים שנפגעים בראשם במהלך משחק. בנוסף הוקצה תקציב נדיב במיוחד להמשך המחקר.
אגב, ד"ר אומאלו עצמו הצהיר לאחרונה כי הוא מעריך כי גם או.ג'יי. סימפסון סבל מ-CTE וזוהי הסיבה להתנהגותו הלא יציבה ומעלליו הפליליים. העיסוק בסימפסון, אחד הכוכבים הגדולים של ה-NFL בשנות ה-70 ואולי המושמץ שביניהם כיום, חזר לכותרות בעקבות מיני-סדרה חדשה שיצר ריאן מרפי, "American Crime Story", המלווה את מקרה הרצח של בת זוגו של סימפסון, ניקול בראון והמאהב שלה רון גולדמן. סימפסון שהיה החשוד המיידי במעשה הצליח להתחמק בגזר דין מוות לאחר שנמצא זכאי בזכות הלהטוטנות המשפטית של פרקליטיו, ביניהם רוברט קרדשיאן (שלימים יהיה מוכר כאבא של...).
הפרק הראשון של הסדרה שודר בשבוע שעבר במקביל לחגיגת הסופרבול ההולכת ומתעצמת בסן פרנסיסקו, ועורר הדים בקרב המבקרים והמעריצים. סימפסון כידוע מרצה עונש מאסר על סחיטה ואיומים, ואם הליגה חשבה שהצליחה להשכיח אותו, הוא צץ מחדש על המסך כמו שד מן העבר בגילומו של קובה גודינג ג'וניור - אותו שחקן חביב שהסב לכולנו עונג ככוכב הפוטבול בקומדיה "ג'רי מגווייר". הפעם הוא מייצג את הפן האפל של הספורט.
מול סיפורו העגום של סימפסון, יכולה ליגת ה-NFL להציב את פייטון מאנינג - מהכוכבים הנערצים והמוערכים בתולדות הספורט האמריקני, שעומד בפני סוף מרגש ביום ראשון. הקווטרבק בן ה-39 של הברונקוס יתייצב על המגרש ככל הנראה בפעם האחרונה. הוא חבול ופצוע, אך מקווה לזכות בתואר שני בקריירה ולפרוש ברגע שיא מרגש. אלא שאת החגיגה מאיימים צוות תחקירנים מרשת הטלוויזיה אל ג'זירה שבסרטם התיעודי "The Dark Side: The Secret World of Sports Doping" קבעו כי מאנינג השתמש בחומרים אסורים במעבדה באינדיאנפוליס, בה טופל לאחר שנפגע בגבו.
מתוך סרט הדוקו של אל ג'זירה
הגילויים שנחשפו במסמך הדוקו קשרו את מאנינג עם טיפולים ב-HGH (הורמון משפר ביצועים שאסור לשימוש בספורט תחרותי) וזאת על סמך עדות של עובד מתלמד במרפאה. ההכחשות של הצוות לא עזרו לדרמה שהתפתחה אחרי שידור הסרט. יוצריו התעקשו כי מדובר במידע בדוק. הקווטרבק מבחינתו קבע כי "זה מפוברק לחלוטין, הכל זבל, אשפה", והצהיר כי נשאר נקי לאורך 18 שנות הקריירה המקצוענית שלו: "אין קיצורי דרך ב-NFL. לקחתי את הדרך הארוכה, עשיתי זאת בדרך הקשה. זו הכפשה וזה ממש מעצבן אותי". בינתיים שכר צוות חוקרים ופרקליטים שיתמודדו עם אל ג'זירה.
אז למי להאמין - לערוץ עם אוריינטציה ערבית מזרח תיכונית שעומד לסגור את ענייניו בארצות הברית, או לגיבור תרבות אמריקני שמלבד היותו קווטרבק מוצלח במיוחד עם לוק גיקי, מתגלה כבדרן משעשע ופרזנטור סימפטי לליגה ובפרסומות? נראה שהתשובה די ברורה. מאנינג עדיין צריך להדוף את השאלות על השימוש בחומרים אסורים ועל מעורבותה של אשתו בפרשה (סברה אחת קבעה שהיא שימשה כמתווכת בהעברת החומרים, אחרת שהיא עצמה היתה זו שהשתמשה בהם לצורך טפולי פוריות). יש לו המון אתגרים אחרים בראש כמובן, והברונקוס מקווים שיוכל להתרכז בהם כדי לנצח.
גם לסטיב גליסון בן ה-38 יש המון אתגרים בראש, אבל גם כשהוא מתרכז בהם - הניצחון רחוק מלהיות מובטח. גליסון הודיע ב-2007 כי הוא פורש מקבוצתו ניו אורלינס סיינטס, אותה שירת נאמנה במשך שבע עונות. ארבע שנים לאחר מכן הכריז כי הוא אובחן כחולה ב-ALS, אותה מחלה ניוונית נוראית. בשורה נוראית לספורטאי האהוב שפסל ברונזה שלו ניצב מחוץ לאיצטדיון הסופרדום כתזכורת למהלך אדיר שלו מ-2006 שסחף את הסיינטס לניצחון ראשון אחרי קתרינה. אחרי שפשט את המדים, הוא יצא למערכה חסרת סיכוי על חייו. ואותה החל לתעד במצלמה.
גליסון על המגרש ובמלחמתו לחיים
הרגעים האינטימיים שקלטה המצלמה הפרטית שלו, וחומרים רבים אחרים שתועדו על ידי צלמים שהתלוו אליו, נערכו לסרט דוקומנטרי מרגש בשם "גליסון", שהוצג בבכורה בפסטיבל סאנדנס. קליי טוויל ביים ושחקן הפוטבול בדימוס סקוט פוג'יטה הפיק, אך הגיבור הוא גליסון עצמו ששמונה שנים אחרי האבחון נראה שונה לגמרי מאותו גברתן שרירי וחייכן על המגרש. כיום הוא מתנייד בעזרת כסא גלגלים ומתקשר באמצעות מערכת ממוחשבת קולית כמו זו המשמשת את סטיבן הוקינג. למרות המוגבלות שלו, הוא מוביל כיום קמפיין חשוב לחקר המחלה, ויותר מכך - מציאת משמעות לחיי החולים.
עוד לפני שהפך למשותק, הספיקו גליסון ובת זוגו מישל להביא לעולם את ריברס, שנולד באוקטובר 2011. למעשה, מלאכת התיעוד החלה ונמשכה כחמש שנים כדי לספק לבן הצעיר תמונות וקולות מחיי אביו. הריגושים סוחטי הדמעות רבים בסרט, אולם יש בו גם השראה רבה לחולים אחרים במצבו.
גליסון כבר תיעד בעבר את המסע המפרך שלו לפסגת הר המאצ'ו פיצ'ו בפרו, והוא גם היה מעורב בפרשה עגומה כשהדוקומנטריסט הראשון שליווה אותו עשה שימוש לא נאות בחומרים שקלט במקרה בחדר ההלבשה של הסיינטס. ב"גליסון" הוא מוצג ברגעים אינטימיים וגם פומביים - רבים מהם כואבים, אחרים מעוררי השתאות על גדולתו ועוצמתו הנפשית. בין השאר הוא מתלווה ללהקת פרל ג'ם וחובר לגיטריסט מייק מקריידי שחיבר את המוזיקה לסרט. הוא גם מראיין את אדי ודר הדומע.
אך למרות ההתמודדות מעוררת ההשראה של גליסון - שמקפיד לספר עד כמה הפוטבול הגשים לו חלומות - השאלה שנשארת תלויה, ובניגוד לגליסון, גם עומדת: האם מדובר בתוצאה של פגיעה גופנית מימיו כשחקן? האם זוהי עוד תסמין כלשהו של CTE או נגזרות של טראומה מוחית אחרת? גליסון אומר שהוא אינו סבור שיש קשר, ובכל מקרה לא היה מוותר על הקריירה הספורטיבית שלו. לא נתפלא אם סיפורו יעובד בעתיד לסרט עלילתי, ובו יעלו גם השאלות הקשות - בדרך לסוף שקשה מאוד להאמין שיהיה טוב.
