הבת ירשה 12 מיליון ש'. למה בוטלה הצוואה?

בצוואתו של אדם שהלך לעולמו נקבע כי את רכושו תקבל אחות אחת בלבד מתוך חמישה. האחרים התנגדו בבית משפט, והשופטת קיבלה את דרישתם

עו"ד איתן ליפסקרפורסם: 16.02.16 , 08:29

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב ביטל לאחרונה צוואה שבה נקבע שבת אחת מתוך חמישה אחים תהיה היורשת היחידה של רכושו של אביהם המנוח, הנאמד בכ-12 מיליון שקל. השופטת ורד פינקלשטיין שביט קבעה אמנם שהצוואה אינה מזויפת, אך קיבלה את טענת האחים שלפיה אחותם הסיתה את אביהם והצוואה אינה משקפת את רצונו.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

האב הלך לעולמו בתחילת 2012 והותיר אחריו חמישה ילדים. הוא ורעייתו, שמתה לפניו, צברו במשך השנים רכוש רב הכולל זכויות בכמה דירות, חנויות ומגרשים וכן כסף רב. כחודש לאחר מותו פנתה הבת הצעירה לבית המשפט בבקשה לקיים את צוואתו של אביה מ-2011, שבה נקבע כי למעט דירה אחת, היא היורשת היחידה של כל רכושו.

תביעה

קרב ירושה: אלמנה נגד שמונת ילדיו של בעלה

עו"ד רם יוגב

אחרי מותו של הבעל פרץ סכסוך בין אשתו השנייה לבין ילדיו מהנישואים הראשונים סביב השאלה למי שייכת הדירה שלו. מה קבע בית הדין הרבני?

קרב ירושה: אלמנה נגד שמונת ילדיו של בעלה

ארבעת אחיה התנגדו לקיום הצוואה בטענה שחתימת אביהם על הצוואה מזויפת, שהוא לא היה כשיר להבין את טיבה, שאחותם השפיעה עליו באופן בלתי הוגן והייתה מעורבת בעריכת הצוואה בניגוד לחוק הירושה. הם הסבירו שבסוף ימיו היה האב קשיש, חולה ועיוור חלקית. הוא היה מרותק לכיסא גלגלים ונזקק לסיוע 24 שעות ביממה.

לדבריהם האב גם נטל תרופות מטשטשות שגרמו לו לתופעות לוואי פסיכיאטריות, מה שמנע ממנו את האפשרות לקבל החלטות. לשיטתם, אחותם ניצלה את מצבו כדי להשפיע עליו לערוך את הצוואה לטובתה תוך שהיא "לוחשת לאוזניו דברי שנאה והסתה" ופועלת בעקביות לנישולם מהירושה.

השופטת שביט פינקלשטיין מינתה מומחית לכתב יד שקבעה באופן חד-משמעי כי החתימה על הצוואה שייכת למנוח. לעניין כשירותו הדגישה השופטת שלפי המסמכים הרפואיים אמנם הוכח שמצבו הגופני היה ירוד, אך לא כן ביחס למצבו הקוגניטיבי, ולכן הטענה נדחתה.

מנגד, קיבלה השופטת את הטענה לגבי השפעה בלתי הוגנת. השופטת קבעה כי הנתבעים הוכיחו שהמנוח שינה את צוואותיו כמה פעמים בהתאם ללחצים שהופעלו עליו, ורק שבעה חודשים לפני שחתם על הצוואה הנוכחית חתם על צוואה אחרת שבה הוריש את רכושו לארבעה מתוך חמשת האחים. "התובעת ניצלה את השפעתה על המנוח על מנת להניע אותו לערוך צוואה המזכה אותה ברוב רובו של רכושו", נכתב בפסק הדין.

השופטת אמנם קיבלה את טענת האחות שלפיה האב היה אדם קשה שלכאורה לא ניתן להשפיע עליו, אך קבעה כי במישור היחסים בינו לבין האחים האחרים היא הצליחה לעורר אצלו תחושות ניכור.

גם נסיבות עריכת הצוואה עוררו תמיהות רבות ונקבע שהאחות שיקרה ביחס אליהן בבית המשפט. כך למשל, היא הכחישה שהכירה את עורך הדין שערך את הצוואה, אף שייצג אותה בעבר. בנוסף היא הסתירה את העובדה שנטלה כספים מבית האב ערב פטירתו והמשיכה לגבות את דמי השכירות מנכסיו.

לפיכך קיבלה השופטת את ההתנגדות ודחתה את התביעה של האחות. בשל התמשכות ההליכים נפסקו לטובת ארבעת האחים הוצאות מוגדלות בסך 75 אלף שקל. גם בפסק דין זה ניתן לראות יותר מרמז למדיניות שיפוטית המעדיפה חלוקה שוויונית וצודקת של העיזבון על פני הסדרים מפלים ( ראו למשל במקרה הזה).