תבע והצליח: 'חצרן' בבלינסון הוכר נכה עבודה

במשך שנים נהג עובד ביה"ח לפנות פסולת במשקלים אדירים ולימים החל לסבול מכאבים בכתפיים. חרף התנגדות הביטוח הלאומי – הוא זכה בתביעה

עו"ד שרון גליקפורסם: 01.03.16 , 22:02

בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגיש עובד מנהלה לשעבר בבית החולים בילינסון והורה להכיר בו "נכה עבודה". חרף התנגדות הביטוח הלאומי, קבעה השופט אריאלה גילצר כץ כי יש קשר ישיר בין אופי העבודה הפיזית לבין הפגיעה שממנה סובל העובד בכתפיים.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

במשך כמעט 30 שנה עבד התובע, כיום בין 68, כחצרן בבית החולים במתכונת של שישה ימי עבודה, שמונה שעות ביום. ב-2008 הוא סיים לעבוד ושש שנים לאחר מכן, מאחר שביטוח לאומי דחה את תביעת הנכות שלו, הוא הגיש נגדו את התביעה הנוכחית בטענה שהעבודה הפיזית היומיומית גרמה לו לקרע בגידי הכתפיים וכאבים עזים.

תביעה

הפועל הסתיר פציעה - ולבסוף תבע פיצוי

עו"ד קרן מרץ

עובד בחברת מכשור רפואי נפגע ממשטח עץ אך לא רצה לדווח על כך. התעקשות של הממונה על הבטיחות זיכתה אותו בדיעבד ב-365 אף ש'

הפועל הסתיר פציעה - ולבסוף תבע פיצוי

בתביעה הוא פירט שתפקידו היה לפנות מהפחים במחלקות השונות חומרים רדיואקטיביים וכימיים וחומרים לגריסה, תוך הרמתם והנחתם בעגלת משא בגובה של 1.30 מטר, כאשר המשקלים שנשא הגיעו עד ל-40 קילוגרם. לדבריו הוא ביצע פעולה זאת מאות פעמים ביום, ולאחר השלמת האיסוף היה מרוקן את העגלות לתוך חביות ריקות שהיה צריך להוריד ממקום האחסון. משקל כל חבית הוא כ-20 קילו.

כדי להגיע לאזור פינוי הפסולת הוא נאלץ לדחוף בכוחות עצמו עגלות מלאות במשקלים של עד 150 קילו ולהגיע עמן למעלית משא שדרשה הרמת דלת כבדה במשקל 80 קילו.

ביטוח לאומי טען שאין קשר בין עבודת התובע לפגיעה בכתפיים וביקש לדחות את התביעה. עמדה זו אושרה גם על ידי המומחה הרפואי שמינה בית הדין. הוא התרשם כי לא ניתן לקבוע שעבודת התובע השפיעה על פגיעה בכתפיו או החמירה אותה ביותר מ-50% - השיעור שדרוש כדי להעניק קצבה בגין פגיעה בעבודה. המומחה ציין כי התובע אכן סובל מכאבים עזים, אך ייתכן שהיה סובל מהם באותה מידה גם אם היה עובד בעבודה משרדית.

לא מחויבת למומחה

השופטת ד"ר אריאלה גילצר כץ קבעה כי אף שמינתה את המומחה על מנת שיסייע לה להכריע ברמה המקצועית – האם ישנו קשר בין תנאי העבודה של התובע לבין מצבו – היא לא מחויבת למסקנתו ברמה המשפטית.

"גם כאשר המומחה הרפואי קובע כי אין קשר סיבתי בין האירוע לבין המצב הרפואי של מבוטח, אין בכך כדי לכבול את בית הדין לקביעה זו, אלא על בית הדין לבחון את הקשר המשפטי בין האירוע למחלה", כתבה בפסק הדין.

היא דחתה את חוות דעת המומחה וקיבלה את טענת התובע בנוגע לאבחון אופי העבודה. בנוסף היא קבעה כי היעדר ההתייחסות לגורמים אחרים שיכלו לגרום למצבו של התובע מעוררת תהיות לגבי חוות הדעת.

למקרא הראיות והמסמכים הרפואיים הגיעה השופטת למסקנה שיש קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מצבו הרפואי, והחליטה לקבל את התביעה: הוא יוכר כנפגע עבודה על דרך המיקרוטראומה (הצטברות פגיעות זעירות). ביטוח לאומי חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.