תביעה: חמותי הבטיחה לי דירה לפני הנישואים

כשהגיע בעלה לעתיד לבקש את ידה, הובטח לאישה שתקבל מחצית מהבית שבו יגורו. לימים, כשהזוג התגרש, נדרש ביהמ"ש לדון בהבטחה

עו"ד ורד לויפורסם: 22.03.16 , 23:19

בית המשפט לענייני משפחה בחדרה דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה שדרשה לקבל ממשפחת בעלה לשעבר מחצית מבית, שלטענה הובטח לה במעמד שבו ביקשו את ידה לקראת הנישואים. השופט טל פפרני קבע שהבית המדובר רשום על שם אמו של הגרוש, והזכויות בו לא ניתנות לחלוקה. עם זאת, הגרושה תקבל כפיצוי 300 אלף שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בני הזוג התגרשו ב-2012, ובמאי אותה שנה הגישה האישה תביעה לאיזון המשאבים שצברו מאז נישואיהם ב-1997. איזון משאבים מתבצע בהתאם לחוק יחסי ממון, ומחלק את כל הזכויות שצברו בני הזוג עד לפרידה, בהם קרן פנסיה, קופות גמל ועוד. האישה תבעה מחצית מהזכויות בבית שבו הם התגוררו בהתאם להסכם ביניהם, וביקשה להורות על פירוק שיתוף.

תביעה

שופט: אישה וילדיה יפונו מנכס של הורי הגרוש

עו"ד עמית עוז

תושב נצרת הסתכסך עם אשתו לשעבר של בנו ודרש ממנה לעזוב את הדירה שבה גרו בני הזוג בזמן נישואיהם. בית המשפט לענייני משפחה הסכים איתו

שופט: אישה וילדיה יפונו מנכס של הורי הגרוש

לטענתה, לפני הנישואים הגיע בעלה יחד עם אמו ואחיותיו לבקש את ידה, ובאותו מעמד הוא הצהיר במפורש כי הבית שהחל לבנות, לרבות הקרקע, שייך לו, ומחצית ממנו יעבור לבעלותה עם הנישואים. בהסכם זה, שלטענתה נערך בעל פה, נקבע שבתמורה היא תספק את תכולת הבית.

ב-1997 התחתנו בני הזוג בטקס מוסלמי שנקרא "עקד", ובו חותמים על חוזה הנישואים. לאחר הטקס השקיעו היא והוריה כספים רבים להשלמת הבנייה, שהייתה עד אז שלד. וב-1999, כשהבית היה ראוי למגורים, נערכה מסיבת חתונה והשניים עבור לגור יחד. הם הביאו לעולם שלושה ילדים, וב-2011 נפרדו.

הגבר טען מנגד שבמגזר מקובל שהאישה עוברת לגור עם הבעל רק אחרי הנישואים, ומשכך את כל הנוגע לשיתוף הכלכלי יש לחשב החל מ-1999, מועד המסיבה והמעבר. לדבריו, בין העקד למסיבה התגוררה האישה עם הוריה, בעוד שהוא ומשפחתו השלימו בעצמם את הבנייה. במקביל הוא הדגיש שהבית מעולם לא היה שייך לו, והוא רשום רק על שם אמו.

זכאית לפיצוי

השופט טל פפרני הכריע כי מועד הנישואים הוא היום שבו עברו בני הזוג לגור יחד ב-1999, משום שעד אותו מועד לא התקיימו ביניהם יחסים של שיתוף כלכלי.

בנוגע לבית הוא השופט שהתובעת לא הוכיחה שבין הצדדים נכרת הסכם בעל פה. אם הנתבע התחייב לתת לה זכויות בקרקע, התובעת או הוריה היו אמורים לדאוג לכך שההתחייבות תירשם, או לכל הפחות היו טורחים לבדוק על שם מי רשומות הזכויות.

מאחר שהזכויות בבית שייכות לאם הנתבע בלבד, הסביר השופט, היא רשאית לחזור בה מזכות המגורים שהעניקה לבני הזוג בזמנו. יחד עם זאת נקבע שהאישה שהשקיעה בדירה כספים והשביחה אותה, לכן היא זכאית לפיצוי הולם.

משכך, ובהתחשב בעובדה שלתובעת כמעט אין רכוש נוסף, חייב השופט את הגרוש ואמו לשלם לה של 300 אלף שקל עבור הכספים שהשקיעה בדירה ועבור ביטול הרישיון לגור בה. הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקל.