מאהבת נגד האלמנה: דרשה חצי מרכוש הבעל

אזרחית רומניה שבמשך שנים ניהלה רומן עם ישראלי נשוי תבעה את אלמנתו לאחר מותו. אבל ביהמ"ש דחה אותה וקבע: זה היה רק רומן בר חלוף

עו"ד אלה שינפלדפורסם: 04.04.16 , 19:23

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישה אזרחית רומניה, שדרשה לקבל מחצית מרכושו של ישראלי נשוי שהיה מאהב שלה והלך לעולמו לפני כשלוש שנים. אבל בית המשפט קבע שלא מדובר היה ביחסים בין ידועים בציבור אלא ברומן בר חלוף.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

לטענת התובעת, היא הכירה את הגבר ב-2001 ברומניה, שם ביקר לצורך עסקיו, והם ניהלו מערכת יחסים אינטימית במשך 10 שנים במקביל לנישואיו. הוא הלך לעולמו ב-2013 והתובעת דרשה מחצית מרכושו בתביעה שהתנהלה כנגד אלמנתו. לטענת התובעת, בינה לבין המנוח היה שיתוף רגשי ורכושי, הוא תמך בה כלכלית והם היו ידועים בציבור.

תביעה

שופט: "ידועים בציבור הם לא חברים בטינדר"

עו"ד אלינור ליבוביץ'

החלטה חריגה במשפט סמים: ידוע בציבור לא חייב להעיד נגד זוגתו. המשמעות: ביהמ"ש מבין שב-2015 בני זוג הם לא רק אלה שהתחתנו כדת וכדין

שופט: "ידועים בציבור הם לא חברים בטינדר"

היא הוסיפה שהמנוח הבטיח לה כי יתגרש מאשתו, יינשא לה והם יביאו לעולם ילדים משותפים. כמו כן, הוא ביקש ממנה שיעברו לגור יחד, ואנשים רבים - כולל האלמנה - ידעו על הקשר ביניהם.

האלמנה טענה מנגד שבין בעלה לבין התובעת היה רומן בר חלוף ותו לא. הם לא התגוררו יחד ולא ניהלו משק בית משותף ולכן לא היו ידועים בציבור מעולם.

השופטת תמר סנונית פורר קבעה כי מרכז חייה של התובעת היה ברומניה בעוד שמרכז חייו של המנוח היה בישראל. הם מעולם לא התגוררו יחד באותה מדינה, ונפגשו לרוב כשהמנוח היה מגיע לצורך עסקיו או כשהיה מזמין את התובעת לחופשה בת כמה ימים בארץ.

לדבריה, הקשר האינטימי ביניהם אמנם נמשך תקופה ארוכה אך הם לא נפגשו בתכיפות רבה. "מערכת היחסים הייתה מורכבת וקשה ולא חלפה מעל משוכת 'מערכת יחסים אינטימית בת חלוף'", ציינה השופטת. כך למשל, באחת ההתכתבויות ניסה המנוח להניא את התובעת מלבוא לגור בישראל וכתב לה "לאט תסתדרי בחיים" מבלי לקשור את עצמו לגורלה.

השופטת הוסיפה כי התובעת עצמה עשתה שימוש תכוף במילה "ביקור" כדי לתאר את מפגשיה עם המנוח, ויש בכך כדי ללמד על תפיסת הקשר מבחינתה: ביקורים ובילויים משותפים בלבד. טענות התובעת כי המנוח הבטיח לה שיינשאו ויביאו ילדים לא הוכחו.

יתר על כן, ב-2006, בעיצומה של מערכת היחסים, כתב המנוח צוואה שבה הוריש את כל רכושו לאשתו ולא אזכר כלל את התובעת. ב-2011, עם סיום מערכת היחסים ביניהם, העביר המנוח לתובעת 200 אלף אירו כדי שתקנה לעצמה בית ושהקשר יגיע לסיומו "עם טעם טוב". נראה כי המנוח ראה בכך סכום המשקף את סיום מערכת היחסים ומחווה של רצון טוב מצדו, כתבה השופטת.

בנוסף, התובעת ידעה כי המנוח מנהל קשרים גם עם נשים אחרות ושככל הנראה עבורו מערכת היחסים עמה אינה מחייבת. התובעת לא הוכיחה שיתוף כלכלי או ניהול משק בית משותף עם המנוח וכל שהוכח הוא תמיכה כלכלית של המנוח בה מפעם לפעם.

לפיכך דחתה השופטת את התביעה וקבעה כי התובעת לא הייתה ידועה בציבור של המנוח ולא נוצר שיתוף רכושי ביניהם. בשל התמשכות ההליך והתנהלות התובעת, שבחרה לא להיות מיוצגת, נקבע כי היא תישא בהוצאות הממשיות של הנתבעת בסכום של 136 אלף שקל.