מה ילדים מבינים כשהם שומעים על מחבלים?
אם אתם מדברים בבית על המנהרה שהתגלתה או על החייל שירה במחבל או הפיגוע באוטובוס בירושלים, רוב הסיכויים שהמידע ייקלט אצל הילדים, גם אם אתם בטוחים שדיברתם בשקט. אז איך עונים על השאלה - מה זה מחבל? ומה מסבירים בכל גיל?
ילדים ישראלים נחשפים בגיל צעיר יחסית להשלכות הסכסוך, למלחמות, פיגועים, מחבלים ועוד. איך קורה שילדים כל כך צעירים כבר יודעים מה זה מחבל ומדברים על הפיגוע האחרון? פשוט מאוד. כל עוד השיחות על המצב הביטחוני הן חלק מהשיח היומיומי של המבוגרים הילדים יחשפו לכך בשלב כזה או אחר. אם זה מנהל את חיינו זה לא יכול לפסוח עליהם. הילדים שומעים את ההורים מדברים, קולטים שברי מילים ואמירות מהסביבה.
האם אנחנו כהורים יכולים למנוע מהילדים את השיח הזה? התשובה היא לא. למנוע אי אפשר, אי אפשר באמת לגדל ילד במציאות סטרילית. אפשר לקחת חלק בשיח הזה בהתאם לגילו של הילד לתווך ולדאוג שהחשיפה תהיה מבוקרת. האם ההורים צריכים למנוע את השיח על המחבלים והפיגועים? גם כאן התשובה היא לא, אלא שהשיח כמובן צריך להיות מותאם לגילו של הילד.
אז מה על ההורים לעשות על מנת לעזור לילד להתמודד עם המציאות בה הוא חי?
ילדי הגן
בגילאי הגן קל יחסית למנוע את החשיפה של הילדים. הם עוד לא קוראים בעצמם את הכתוביות או את העיתון, הם לרוב ישנים כבר בשעת מהדורת החדשות וגם על הרדיו באוטו יש לנו שליטה ולהם פחות עניין בנעשה בעולם הגדול. בגילאים אלו אין צורך לחשוף את הילדים באופן יזום.
אם הילד יעלה שאלה בעניין הפיגוע האחרון נענה בצורה עניינית ולא מתחמקת אך בעיקר נרחיק את זה - "זה קרה במקום רחוק, בעיר אחרת" , "מטפלים בזה" וכו'.
גילאי בית הספר
החשיפה של הילדים גדולה יותר. הם קוראים בכל המדיות, מתעניינים יותר ומבינים את המשמעות של מלחמה, הרג, מוות, איום, סכסוך. לא לחשוף זה לא להסתיר נכון שהורים לילדים בגילאי בית הספר יכולים לקחת אחריות על התכנים אליהם הם נחשפים אבל חשוב להבין שהמטרה שלנו היא לא להסתיר.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק שלנו
ברגע שהילדים מרגישים שאנחנו מסתירים, הסקרנות שלהם גוברת, החרדה מתעצמת וכך גם תחושת חוסר הביטחון. אם מסתירים זה אומר שיש מה להסתיר ושאנחנו לא סומכים עליהם שהם יכולים להתמודד עם זה. יחד עם זאת, מתפקידנו להציב את הגבול וזה בסדר גמור לזפזפ בין הערוצים כשהכתבות המשודרות לא תואמות גיל, תוך שאנחנו מסבירים לילד בקצרה שזה לא לגילו ונשמח להסביר במילים שלנו על מה הם מדברים.
הקשבה
החלק המשמעותי ביותר הוא השיח שלנו עם הילדים על הנושא. כשהילד שואל, מתעניין, צופה איתנו בחדשות, התפקיד שלנו הוא לתווך את המציאות, להביא לו את העולם על כף ידנו. תמיד נתחיל בלהקשיב ולהקשיב באמת, בשלב הראשון נקשיב לשאלה של הילד, אחר כך נקשיב לחוויה, איפה שמע את זה, מה הוא יודע על זה ונקשיב גם ובעיקר לרגשות, מה זה גורם לו להרגיש, מה זה עושה לו.
להסביר ולהשיב על שאלות
אחרי שהקשבנו, נשתף את הילד במה שקורה במדינתנו, באופן שמתאים לגילו. סכסוכים יש בכל גיל ולכן נעשה שימוש בעולם המושגים של הילד על מנת להבין את המצב, בצורה אינפורמטיבית ותואמת גיל. נשיב על השאלות של הילד. ידע והבנה הם כוח. ככל שנעזור לילדים להבין את טיבו של העולם, את המציאות בה הם חיים כך תחושת הוודאות שלהם תגדל, הביטחון בנו יעלה והחרדה תפחת. ילד לומד לסמוך על עצמו כשההורה סומך עליו.
לא להעמיס במידע
אתם מכירים הכי טוב את הילד שלכם, אתם יודעים עד כמה הוא רגיש, מודאג ומפחד. אתם מכירים הכי טוב את התגובות שלו במצבים שונים, אתם יודעים מה הוא מסוגל לשאת. את אותו שיח על המצב הביטחוני יפרש כל ילד אחרת וייקח את זה לעולמו האישי והפנימי. השיתוף והתיווך חייבים לבוא עם בקרה פנימית של ההורה וזה שונה מאוד מילד לילד. תתאימו את השפה, המושגים והתיאור לילד הפרטי שלכם.
אמפתיה
בכל שיח עם הילדים, ובטח בנושאים כאלה, חשוב להיות אמפתים לסקרנות הטבעית של הילדים וכמובן לפחדים, החששות והדאגה. אמפתיה זה אומר להבין באמת את הצורך של הילד לדעת ולהבין וכמובן את הפחד של הילד, לא להקטין ולא לזלזל בו. לתת לילד תחושה שהסקרנות והדאגה הם לגיטימים.
ילדים לא צריכים להתהלך בחוסר וודאות או לשאת פחד לבד, בשביל זה יש מבוגרים שיעזרו להם. חשוב שהמסר הזה יעבור לילדים. שמעת משהו, היה פיגוע וזה מעניין/מטריד אותך? אני כאן בשביל לעזור לך להבין את מה שקרה, להבין מה אתה מרגיש ולשמור עלייך. ילד צריך להבין באופן ברור מההורה שההורה הוא הכתובת ושהוא תמיד שם עבורו.
מסר אופטימי תמיד עוזר
נכון שהשיח הוא על נושא מורכב וכאוב וגם אנחנו נעים ונדים בין אופטימיות לייאוש בכל מה שקשור ליחסינו עם שכננו. לילדים תמיד נעביר מסר אופטימי.
אמנם העולם הוא לא גן עדן ורצוי שהילד ישמע זאת מאיתנו ההורים. כדאי לומר (במילים שלכם) - למדינה שלנו יש הרבה ניסיון עם התמודדות עם מחבלים, יש לנו צבא/משטרה חזקים ומנוסים ותפקידם לטפל בזה ולשמור עלינו.
עוד לפני שנחזק את הילדים על כך שאפשר לסמוך על כוחות הבטחון נעביר להם מסר ברור שהם יכולים לסמוך עלינו. נסביר להם שאנחנו לא מאפשרים להם להסתובב לבד במקומות לא בטוחים, ואנחנו אלו שאחראים על השמירה עליהם.
ההבדל בין פחד לחרדה
פחד הוא רגש שנוצר בעקבות חשש מדבר ספציפי, מסכנה מוחשית. חרדה היא מצב של פחד מתמשך, הגורמת לילד מצוקה כללית. אם הילד מדבר הרבה על הפיגועים, המחבלים הדקירות, אם הילד נראה מוטרד לאורך זמן, אם רואים שינוי באיכות השינה או בתיאבון, והילד משדר סמני מצוקה כדאי לפנות לאיש מקצוע.
הכותבת היא מנחת הורים בכירה
לפנייה לכתב/ת 
