"נלחם בצמודי הקרקע". שומר הטבע מהצפון
לירון שפירא נוסע הרבה בין זירות המאבקים למען הסביבה בצפון. בין מאבק על הצבת קווי מתח עליון ליד שמורת החולה, התנגדות להקמת טורבינות רוח בגולן ובניית בתים צמודי קרקע בצפון - הוא מגלה שכאשר התושבים מתאחדים, הם מגיעים להישגים בנוגע לשמירה על הסביבה
שומר הטבע בצפון: לירון שפירא (48), רכז אזור צפון של החברה להגנת הטבע, מבלה שעות בכבישים מדי יום. ככה זה כשאתה מתמודד עם מאבק תושבי הגולן נגד קידוחי הנפט, מלחמה על קו חשמל בעמק החולה, מאבק על שיקום נהר הירדן ומאבק נוסף על כביש ליהודים בלבד במועצת משגב - בחלקו המערבי של הגליל.
שומרי טבע - כתבות קודמות:
עורכת הדין שעברה לשמור על הטבע באזור חיפה
שומר הטבע "במקום שבו אין חוקים"
נרקיסים, חולות וכוכבים: שומר הטבע מהדרום
שומר הטבע בי-ם: "רוצה לתקן את העיר הזו"
"הרצון של אנשים מסויימים לפתח והרצון שלנו לשמר זה דבר מובנה במערכת", הוא אומר. "מחוז צפון עמוס מאוד בתכנון. לדעתי, יש קרוב ל-800-900 תוכניות שמטופלות בוועדות המקומיות והמחוזיות. לשם השוואה, במחוז חיפה יש כ- 120 תוכניות".
כשם שהצפון עשיר בתכנון הוא גם עשיר בערכי טבע וחולש על הכינרת, הירדן, יערות הגליל, חוף
הים מעכו עד ראש הנקרה, עמק החולה ונחלי הקישון, הנעמן, והרי הגולן, החרמון ועוד. וכשטבע, משבר הדיור והליכי התכנון של מדינת ישראל נפגשים התוצאה - אף פעם לא טובה למי שרוצה לשמור על הסביבה כמו שהיא עכשיו.
"משבר הדיור משפיע על הבנייה ביישובים. ואין שום ספק שיש לחץ אדיר פוליטי לאשר בנייה כמה שיותר. לדחוף כמה שיותר", קובע שפירא. "זה לא בהכרח רע. כי היום מדברים על ציפוף ובנייה לגובה - ואנחנו בעד. צריך לגמור את סיפור צמודי הקרקע. אבל מנסים כל הזמן לעקוף את הליכי התכנון המסודרים. הולנת"ע. הות"ל. והותמ"ל. מנסים לייצר מסלולים עוקפים ובעצם להקטין את החסמים, את שיקול הדעת הסביבתי, ולתת כמה שיותר מהר. זה בעייתי".
למרות המאבקים הסביבתיים הלא קלים, שפירא לא מרים ידיים. "אני לא אדם פסימי. זו האישיות. אני לא נכנס למאבק סביבתי לפי סיכויי ההצלחה, אלא שואל את עצמי האם מדובר במאבק ראוי", הוא אומר. "כבר ראיתי שקערות מתהפכות, גם כשזה נראה אבוד. כבר ביטלו הקמה של יישוב חדש. אני לא בטוח שיש רשות שבדעה צלולה פוגעת בסביבה. הרבה פעמים כשרשות מבינה מה היא עושה היא מתחרטת. כי היא לא מבינה את הנזקים. אנחנו במאבק לגיטימי בין שימור לפיתוח".
שפירא אומר כי המודעות של התושבים לשמירה על הטבע גדלה. "יש הרבה דברים שעולים מהציבור. פתאום הם מגלים לנו דברים ומבקשים מאיתנו ללמוד את זה", הוא אומר. "ככה זה היה עם קידוחי הנפט בגולן. אם הכוח שלנו במערכת התכנון - פוחת צריך למצוא פיצוי: הציבור. אם יש לנו הרבה סוכנים בשטח, אנחנו יודעים יותר ולציבור יש הרבה כוח. אני יכול לומר בוודאות שהציבור הוא לא פרייאר. לפחות במקומות מסויימים. כשהציבור מתאגד הוא מגיע להישגים יפים. אז אני מיידע אותם ומעביר להם חומרים ופרוטוקולים שהמועצה המקומית שלהם בחיים לא תעביר".
ומה עם השר להגנת הסביבה? שפירא: "השר? בא ואומר שהוא מתמודד עם משבר הדיור. זו בעיה. יש תחומים שלמים שלא מקבלים תשומת לב. זיהום אוויר ומחיר המוות כתוצאה מתחלואה מאוד מעסיק אותו. יש לו את הכיוונים שלו. גלעד ארדן מאוד קידם את נושא הפרדת פסולת, עמיר פרץ קידם את נושא הצדק החלוקתי, צדק סביבתי והמגזר ערבי. אצל אבי גבאי הפוקוס הוא זיהום מתעשייה. האם הוא נותן למחוז צפון גיבוי בנושא טורבינות? לא בטוח. האם מתעסק עם מורד ירדן? לא. האם נקט עמדה בנושא קידוחי הנפט? לא. קו מתח באזור החולה? לא".
על קו המתח של חברת החשמל באזור החולה, שפירא מפרט: "אנחנו מנהלים מאבק מתמשך עם חברת החשמל. הם רוצים לשים קווי מתח שיחצו את עמק החולה מצפון לאגמון עם קו מתח עליון. קווי מתח עיליים הם מחסלי עופות רציניים בעולם. אתה שם תשתית שתחסל בכל שנה איקס עופות לנצח. החולה זה אתר עופות בינלאומי, צי נדידה רציני ואתר תיירות מספר 2 בארץ. רק מצדה לפניו. אז שחברת החשמל תשקיע קצת יותר ותטמין את קו המתח. מדינת ישראל חתומה על אמנת הגנה על עופות נודדים. גם ראשי הרשויות באזור מתנגדים. ומול כל אלה חברת החשמל מגדירים את זה תשתית לאומית. זה נדון בות"ל. בחברת חשמל אומרים שקו מוטמן יעלה פי 8 ו-10. אבל זה צפוי לעלות הרבה פחות".
קו המתח צפוי להעביר חשמל מטורבינות, עוד מאבק של החברה. "המחוז הזה יכול להתמלא באיזה 900 טורבינות. והיזמים מסתערים. אז יש יזמים ואנשים שיש להם אינטרס כלכלי שהקו יעבור מהר אולי פועלים בקשרים כאלה ואחרים שהקו לא יתעכב. זה לא מופרך. זו דוגמה למצב שאתה מבין שיש הרבה אינטרסים ולחצים".
בחברת החשמל אומרים בתגובה כי הטמנת הקו עלולה לעלות לנו בחשבון החשמל שלנו: "בצפון רמת הגולן מקדמים מספר פרוייקטים של הפקת אנרגיה מטורבינות רוח על-ידי יצרני חשמל פרטיים, כאשר הפרויקט המתקדם ביניהם הוא פרויקט הרוח בעמק הבכא. לצורך הוצאת האנרגיה מפרויקטים אלו אל מערכת הולכת החשמל הארצית, נדרש להקים קו מתח עליון מאזור צומת בראון ברמת הגולן אל מערכת הולכת החשמל הארצית הקיימת. גם קו דומה, שנמצא בציר הנדידה מדרום לשמורת החולה, מתקיים בשלום עם הסביבה
ולא ידוע כלל על גרימת פגיעה כלשהי לציפורים הנודדות. חלופת הטמנת הקו בקרקע כרוכה בעלויות גבוהות מאוד שתכבדנה באופן משמעותי על המסגרת התקציבית המוגדרת לסך הכול פרויקטים בהולכת החשמל, וזו עלולה להתבטא בסופו של דבר גם בתעריף החשמל ואף לדחות את ביצוע הקו או פרויקטים אחרים".
אז אין מספיק ראיה ארוכת טווח של הרשויות ואנשי התכנון? "יש לנו תוכניות מתאר ארציות, תוכניות מחוזיות ומקומיות שהגדירו מה שמור ומה לבנייה. אבל מה הבעיה? בלחצים של השוטף מוכנים לדרוס את זה. הקימו מנגנונים כדי לעקוף את זה. עכשיו יש משבר דיור. קבענו פעם שהשטח הזה שמור? אפשר לשנות. הבעיה היא לא חשיבה ותכנון לטווח ארוך, הבעיה היא שמוכנים לפגוע בשטחים הפתוחים בגלל הלחצים לטווח קצר", מסכם שפירא בכאב.
לפנייה לכתב/ת 
