נזק אדיר: נקמתו של עובד שלא קיבל העלאה

אחראי פרדסים בחברה חקלאית נמצא אחראי לפסילת 300 מכלי קלמנטינות. מעסיקיו טענו שהוא עשה כנקמה. בית הדין חייב אותו ב-430 אלף שקל

עו"ד משה אורןפורסם: 06.06.16 , 08:13

בית הדין לעבודה בבאר שבע חייב לאחרונה עובד לשעבר בחברה חקלאית לשלם למעסיקיו 430 אלף שקל בגין נזק אדיר שגרם לסחורה – לכאורה משום שכעס על כך שלא קיבל את ההעלאה שביקש במשכורת.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

"חברת תעשיות ותוצרת חקלאית אביטן בני בע"מ" עוסקת בגידול ושיווק, ומחזיקה בבעלותה שטחים רבים. היא העסיקה את הנתבע כאחראי פרדסים במשך כשלוש שנים, עד האירוע. במרס 2013 הגיעו לבית האריזה של החברה 300 מכלים של קלמנטינות מזן "אור" במצב של ריקבון מתקדם, ולאחר בדיקה כל התוצרת נפסלה לשיווק.

תביעה

פיצוי של 150 אלף שקל לעובד שפוטר במסרון

עו"ד שמעון בן-נעים

סמנכ"ל שיווק לשעבר בחברת לוגיסטיקה מאשדוד פוטר לאחר סכסוך עם הבעלים. בית הדין לעבודה קבע כי החברה התנהלה מולו בחוסר תום לב

פיצוי של 150 אלף שקל לעובד שפוטר במסרון

זמן קצר אחר כך הפסיק האחראי לעבוד בחברה: לטענתו הוא פוטר, בעוד שהחברה טענה מנגד שהוא התפטר מיוזמתו לאחר שהתגלה היקף הנזק.

בעקבות המקרה, החברה תבעה את אותו עובד וביקשה לחייב אותו בשווי התוצרת שנפסלה לשימוש, משום שלטענתה הותיר אותה בכוונה חשופה לשמש – במחאה על כך שבקשתו להעלאת שכר לא התקבלה.

הוא מצדו הגיש תביעה שכנגד ובמסגרתה עתר לתשלום זכויות סוציאליות – גמול בגין עבודה בשעות נוספות, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, שכר עבודה ובונוסים. הוא הכחיש שפגע בכוונה בסחורה, וטען שמרגע שהקטיף הסתיים והוא העביר את הפירות מהפרדסים, הם יצאו מגדר אחריותו, וככל הנראה התקלה התרחשה בבית האריזה.

הפרה יסודית

אבל השופט אילן סופר קיבל את גרסת החברה. הוא קבע שהנתבע ניסה לגמד את אחריותו, ומסר "עדות מתחמקת". לעומת זאת עדים אחרים סיפרו שהנתבע הוא שהורה לא לטפל במכלים ולא לכסותם, ושהפירות כבר הגיעו רקובים לבית האריזה.

"ערים אנו לכך כי מדובר בעדים שהם עובדי החברה", כתב השופט. "עם זאת, נוכח עקביות גרסתם, כמו גם יתר הראיות שהוצגו בהליך, מצאנו לקבל את גרסתם בנושא. הוא הוסיף כי התנהלותו של הנתבע "מהווה הפרה יסודית של חוזה העבודה, למעשה מהווה הפרה של התחייבותו לבצע את עבודתו, ומצדיקה פסיקת פיצוי בגובה הנזק שנגרם לחברה".

באשר לתביעה הנגדית, השופט קיבל אותה באופן חלקי בלבד. הוא אמנם דחה את טענת החברה וקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העובד, אלא שהוא התרשם שהעובד לא עבד שעות נוספות, לנוכח דוחות איכון שצירפה החברה. בנוגע לפיטורים, השופט התרשם שהעבודה הסתיימה בהסכמה הדדית, ומשכך, העובד זכאי לפיצויי פיטורים.

לבסוף חויב הנתבע לשלם לחברה 430,200 שקל פיצויים על הפרת חוזה העסקתו, וכן הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל. מנגד, החברה חויבה לשלם לו כ-27 אלף שקל בגין פיצויי פיטורים והחזר ניכוי דמי הודעה מוקדמת.