מכירת בית התעכבה. בעליו ישלם 300 אלף ש'

ב-2007 מכר אזרח איטלקי בית בהרצליה תמורת 1.45 מיליון ד', אך עיכוב חתימה על שטר המשכנתה דחה את העסקה. ביהמ"ש קבע: זו הפרת הסכם

עו"ד רועי טיביפורסם: 08.06.16 , 17:36

עסקה לרכישת בית בהרצליה שנחתמה בעשור שעבר התעכבה במשך יותר משנתיים מכיוון שהמוכר לא חתם על מסמכים שונים. לאחרונה דחה בית משפט השלום בתל אביב את טענתו כי הרוכשת דווקא הרוויחה מהעיכוב בשל ירידת שער הדולר, וקבע כי עליו לשלם כ-300 אלף שקל על הפרת ההסכם.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

המוכר, אזרח איטלקי, חתם על הסכם למכירת ביתו שבהרצליה לפני תשע שנים. ההסכם קבע כי הבית יימכר תמורת 1.45 מיליון דולר ויימסר לרוכשת ב-2008. עוד נקבע בו כי אם מישהו יפר את ההסכם הוא יפצה את הצד השני ב-145 אלף דולר (10% מסכום העסקה). חלף הזמן והבית לא נמסר לרוכשת בזמן. לאחר שפנתה לבית המשפט הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ובעקבותיו המוכר חתם על שטרי משכנתה ועורכי הדין של הצדדים נפגשו בטאבו בנתניה כדי לרשום אותה.

תביעה

מכר בית בת"א, הבין שהפסיד מיליונים

עו"ד ערי גץ

בעל זכויות בנכס ברחוב שלמה מכר אותן לבנות דודו תמורת 1.55 מיליון ש'. אלא שלמחרת נודע לו שהמבנה עומד בפני שינוי ייעוד. מה קבע ביהמ"ש?

תביעה: מכר בית בת"א, הבין שהפסיד מיליונים

אלא שאז נוצרה בעיה חדשה, כיוון שלא הייתה התאמה בין מספר הדרכון שנרשם על שטרי המשכנתה לבין מספר תעודת הזהות של המוכר – שלפיה נרשמה בעלותו על הבית. בשל כך, רשם המקרקעין סירב להשלים את הרישום עד שהמוכר יחתום על תצהירי זיהוי.

למרות התחייבותו לפעול לקידום העסקה לפי הסכם הפשרה, המוכר לא חתם על התצהירים במשך זמן רב, וב-2010 הגישה נגדו הרוכשת תביעה לתשלום הפיצוי המוסכם לבית משפט השלום בתל אביב. במקביל היא הגישה בקשת ביזיון לבית המשפט המחוזי על כך שלא חתם על תצהירי הזיהוי. במהלך אחד הדיונים בבקשה זו הצליח בית המשפט להביא את המוכר לחתום על תצהירי הזיהוי, וב-2011 הבית סוף סוף הועבר לרוכשת.

ואולם היא לא ויתרה על תביעת הפיצוי שהמשיכה להתנהל. המוכר טען להגנתו שלא חתם על התצהירים מכיוון שהתובעת הפרה בעצמה את ההסכם, כשאפשרה לבנה לערוך בבית שינויים עוד לפני ששילמה את מלוא התמורה על העסקה, ואף תבע בעצמו את הפיצוי המוסכם.

בנוגע לפיצוי הוא טען כי התובעת לא זכאית לדבר משום שבפועל היא נהנתה מהעיכוב בעסקה, שכן בשל ירידת שער הדולר היא יצאה "מורווחת" ב-357 אלף שקל.

השופטת עינת רביד קבעה כי בנה של התובעת אכן ביצע שינויים בנכס עוד לפני שהעסקה הושלמה, אך הבהירה לנתבע שהיה עליו להעלות את הטענה הזו עוד במסגרת התביעה מ-2008. מכיוון שלא עשה זאת – הוא למעשה ויתר על הטענה הזו, והיא נדחתה.

לעומת זאת, השופטת קיבלה את טענת התובעת, שלפיה סירובו של הנתבע לחתום על התצהירים לאחר ההגעה לפשרה ב-2008 היה ללא סיבה מוצדקת. "עשיית דין עצמית ואי חתימה רק על מנת לעכב את הרישום בשל פגיעה נטענת בנכס אינה התנהלות ראויה, ולפיכך אינה יכולה להוות תירוץ להפרת הסכם", כתבה בפסק הדין.

בנוגע לסכום הפיצוי החליטה השופטת רביד להפחית את הפיצוי המוסכם במחצית, בהתחשב בכך שההסכם קוים בסופו של דבר. היא ציינה כי גם אם התנהלותו הבעייתית של המוכר חסכה לתובעת כספים, אין בכך כדי למנוע ממנו מלשלם על הפרת ההסכם. לבסוף המוכר חויב לשלם לתובעת 263,175 שקל, בתוספת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 50 אלף שקל.